הפשיזם האיטלקי, כפי שמעולם לא ראינו על המסך: יצירת המופת הקולנועית שלכדה את רוח שלטונו של מוסוליני

פיטר קאואי הוא היסטוריון קולנוע בריטי. שימש כיועץ מיוחד לפסטיבל הסרטים בברלין. כתב וערך יותר מ־30 ספרים על קולנוע, ביניהם ביוגרפיות של אקירה קורסאווה, אינגמר ברגמן ופרנסיס פורד קופולה

כשהסרט "הקונפורמיסט" הוקרן לראשונה, לפני 52 שנה, בבתי הקולנוע בארה"ב, הבמאי האיטלקי, ברנרדו ברטולוצ'י (1940-2018), היה בשיא הקריירה שלו. הוא היה בוגר לגילו, פורה ומוכר כמשורר כבר מנעוריו. בגיל 21 הוא ביים את סרט הביכורים הראוי לציון שלו "מלאך המוות" (1962). הוא ביים עוד כמה סרטים גדולים כמו "הטנגו האחרון בפריז", "1900" ו"הקיסר האחרון", אבל הסרט "הקונפורמיסט" ייזכר יותר מכל סרטיו.

הגיבור הראשי

מקסים, ערמומי, מנותק וצר אופקים - אלו תכונותיו של גיבור הסרט, מרצ'לו קלריצ'י, אותו מגלם השחקן הצרפתי ז'אן לואי טרינטיניאן. קלריצ'י משרת את המדינה האיטלקית תחת שלטונו של מוסוליני, על חשבון חבריו ואהובותיו. אביו (ג'וזפה אדובאטי), החולה בעגבת, נמק בבית אבות, בזמן שאימו (הזמרת האיטלקיה מילי) חיה בבית עלוב, עם קבוצת כלבים קטנים, ונתונה למבטו התאוותני של הנהג היפני שלה. רדוף על ידי אירוע טראומתי מילדותו, מרצ'לו שואף לחיי מין "נורמליים" ולנישואים בורגניים. כ"קונפורמיסט" פוליטי אותנטי, הוא מקבל ללא התנגדות את המשימה שהטילה עליו הממשלה: להתנקש במרצה שלו לשעבר, הפועל נגד הפשיזם.

העלילה

זהו סיפור על בגידה ותיעוב עצמי, המבוסס על הרומן האלגנטי והחושני שכתב הסופר האיטלקי אלברטו מוראביה ב-1951. אמצעי המבע החזותיים של ברנרדו ברטולוצ'י מלהיבים. הסרט תופס את הצופה ולא מרפה ממנו, באמצעות רכבת הרים פסיכולוגית וחזותית, כזו שאפיינה את עשייתם של במאים אורסון וולס ויוזף פון שטרנברג ברגעיהם הטובים ביותר. רשת סבוכה של פלשבקים ארוגה בכישרון עוצר נשימה אל תוך הנרטיב, שהוא גם אינטימי וגם אוניברסלי: הוא מעלה שאלות בנוגע למחויבות פוליטית, נאמנות בנישואין והשפעת הכנסייה הקתולית.

הסרט מציג את הגיבור החלקלק, מרצ'לו קלריצ'י, בכל יופיו היהיר. הוא לובש חליפות מחויטות, חובש כובע פדורה וצועד כמו דוגמנית מיומנת במסדרונות השיש הגדולים של מבני רומא בתקופת מוסוליני. הוא מקרין אדישות וליבו קר, כמו צילומי החוץ הכחלחלים שהצלם המעולה ויטוריו סטוררו צילם כל כך יפה. ביולי 1943, לאחר נפילת מוסוליני, משיל מרצ'לו את המראה המתורבת שלו. הוא מגיע אל הסצינה האחרונה מוזנח ולא מגולח; עוד משרת נרצע שבגד, לא רק בחבריו הטובים אלא גם בנשמתו. הוא אולי גילה, כפי שכתב המסאי הבריטי סמואל ג'ונסון ב־1775, ש"פטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל".

הדמויות הראשיות

כל אחת מהדמויות הראשיות מגלמת פן אחר של התקופה הפשיסטית. סטפניה סנדרלי משחקת את ג'וליה, האישה הצעירה, היפה וצרת המוחין של מרצ'לו, המקבלת בהכנעה כל שינוי חדש בגורלם. דומיניק סנדה משחקת את אנה, הביסקסואלית המושכת שכמעט מפתה את ג'וליה, הנשואה למרצה האנטי־פשיסטי לוקה קוודרי (אנזו טראשו). גסטונה מוסקין הוא מנג'ניילו, שומר הראש והמוציא להורג ששירת את מוסוליני מתחילת שנות ה־20. פייר קלמנטי משחק את לינו, שחיפושו אחר מאהב הומוסקסואל ממסגר את הסרט, בתחילתו ובסופו.

הסצינות הבולטות

"הקונפורמיסט" מלא סצינות מעולות: מרצ'לו מתוודה בפני כומר על הסטיות המיניות שלו. אנה וג'וליה רוקדות טנגו. איטלו (ז'וסה קוואג'ליו), חברו של מרצ'לו ללימודים, שעיוורונו הוא מטפורה למשטר הפשיסטי שהוא מהלל. דקירת המרצה קוודרי ביער הקפוא משלג, כמו יוליוס קיסר ברומא הקלאסית, שמוסוליני כל כך העריץ. והסיום, כשבין החגיגות על נפילת מוסוליני, "הדוצ'ה", מרצ'לו מוקיע לא רק את לינו שניסה לפתותו כילד, אלא גם את איטלו, חברו הטוב ביותר. קריסת המשטר מקבילה לכישלון המוסרי של מרצ'לו.

אתרי הצילום

המצלמה של סטוררו נעה בחמקנות ומהירות של רוצח שכיר. היא מחליקה לאורך מסדרונות של מלונות בפריז. היא צופה, מגובה הקרקע, על סערה של עלי שלכת מתערבלת מחוץ לבית המשפחה של מרצ'לו. באופן לא מפתיע, כעבור כמה שנים פרנסיס פורד קופולה ביקש מסטוררו להיות הצלם הראשי בסרטו "אפוקליפסה עכשיו".

ברטולוצ'י מזכיר לנו את הטבע הפיזי של הפשיזם האיטלקי. הוא צילם באזור בשם EUR ברומא, הגדוש במבנים מונומטליים בסגנון האדריכלות הפשיסטית האיטלקית, כמו למשל פלאצו דיי קונגרסי (הסצינה בה מרצ'לו מבקר את אביו); החומה הגבוהה והארוכה עם הכיתוב בלטינית בפיאצה אוגוסטו אימפרטורה ברומא; גשר סנט'אנג'לו ברומא, שם פוגש מרצ'לו את איטלו חברו, כשפסל של מוסוליני נגרר לאורך רחוב מרוצף.

ההשפעה של הסרט על במאים

ביצירת המופת הזו, לכד ברטולוצ'י את המהות של משטר מוסוליני, כפי שלא עשה אף במאי אחר, לפני כן או מאז. "הקונפורמיסט" הרשים דור חדש של במאים כמו קופולה (שביים את "השיחה") ומרטין סקורסזה (שביים את "נהג מונית"). הליהוק של גסטונה מוסקין, שומר הראש מנג'ניילו ב"הקונפורמיסט", כדון פאנוצ'י ביש המזל ב"הסנדק 2", היא מחווה קטנה של הבמאי פרנסיס פורד קופולה לסרט פורץ הדרך של ברטולוצ'י.