איך התמודדנו כל כך הרבה שנים עם כאבי שיניים?

ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי משחק המלכות והמומחים הגדולים

מאז תחילת המגיפה, מספר מחקרים חשפו קשר מפתיע: מחלות חניכיים בקרב חולי קורונה מגדילות את הסיכוי, פי שלושה, להגיע לטיפול נמרץ עם סיבוכים.

לרבים מאיתנו זיכרונות לא טובים מביקורים אצל רופא השיניים, אבל הטיפול בשיניים שלנו התקדם מאוד על פני אלפי שנים. הסבל שנאלצו אבותינו לעבור הוא בלתי ייאמן.

משכך הכאבים בעולם הפרהיסטורי: פרחי פרג

ב־2006, צוות אנתרופולוגים שעבד בבלוצ'יסטן, בדרום מערב פקיסטן, מצא כמה שלדים בני 9,000 שנה. בשיניים הפגומות שלהם קדחו באמצעות כלי משונן מאבן צור. ניסיון לשחזר את ההליך הרפואי הזה גילה שהמטופלים היו צריכים לשבת, ללא תנועה, במשך דקה. מדובר באיזור בו גדלים פרחי פרג, כך שייתכן שהשתמשו בהם כחומר מרדים.

בסין העתיקה ייתכן שנעשה שימוש בדיקור כדי לטפל בכאבי שיניים, אבל הכרונולוגיה נותרה לא ברורה. במצרים העתיקה, רפואת שיניים נחשבה להכשרה רפואית נפרדת. למצרים היו שיניים מהגרועות בעולם העתיק, בין היתר בגלל לעיסת מזון שדולל בחצץ וחול. הם נרתעו מניתוחים דנטליים. הם הקלו על הכאב בעזרת קמיעות, מי פה ואפילו משחות העשויות מעכברים מתים. ברומא ניתן היה לקבל סעד מהיר יותר, שם עקרו שיניים והורכבו תותבות.

רופא השיניים הראשון בעולם מייסד את התחום

באירופה בימי הביניים, רפואת שיניים הייתה נחלתם של הספרים. הם היו מסוגלים לעקור שיניים, אבל לא יותר מזה. כאבי השיניים המייסרים נמשכו ללא הפוגה עד תחילת המאה ה־18, כשהרופא הצרפתי פייר פושארד הפך לרופא הראשון שהתמחה בשיניים. הוא היה מדען קפדן: הוא תיעד את השיטות והגילויים שלו בספר בן שני כרכים, "המנתח רופא השיניים", שיצא ב־1782.

פושארד הפך את רפואת השיניים למקצוע רציני משני צידי האוקיינוס. הפטריוט האמריקאי הנודע פול רוויר, שקנה את תהילתו בקרבות לקסינגטון וקונקורד במלחמת העצמאות האמריקאית, התפרנס מהכנת תותבות לשיניים.

השיניים התותבות של נשיא ארה"ב הראשון, ג'ורג' וושינגטון, היו למעשה פלא טכנולוגי בזמנו: הן שילבו בין שיני אדם, פיל וסוס ים, ונראו אמיתיות לגמרי.

החל מהמאה ה־19, ארה"ב הובילה את תחום רפואת שיניים. היא לא רק הפכה אותו לשדה אקדמי, אלא גם הכניסה בו סטנדרטים חדשים: משימוש במקדחות אוטומטיות ועד כיסא רופא השיניים.

פרויד מגלה את החומר המרדים

פריצת הדרך הגדולה ביותר בתחום הייתה המצאת החומר המרדים ב־1884. ביולי באותה שנה, פרסם זיגמונד פרויד מחקר בווינה על השימושים הפוטנציאליים בקוקאין. ארבעה חודשים אחר כך באמריקה, הרופאים ריצ'רד הול וויליאם ס' הלסטד, שעבודתם החלוצית כללה את כריתת השד הראשונה (כטיפול בסרטן שד), החליטו לבחון את תכונותיו המאלחשות של הקוקאין על ידי הזרקתו לעצבי השיניים. להול היתה שן מזוהמת שנזקקה לסתימה. כשהזריקו לפיו את החומר, הוא לא חש שום כאב.

מבחינת המטופלים, הניסוי הזה היה נס. מבחינת הול והלסטד, זה היה אסון: שניהם התמכרו לקוקאין. למרבה המזל, ניתוחי השיניים נעשו בטוחים על ידי המצאת החומר "נובוקאין", שאינו ממכר, 20 שנה מאוחר יותר.

עם יישורי שיניים, ציפויים, השתלות והלבנות, הרופאים בימינו מסוגלים להעניק לכל אחד חיוך יפה. אבל הדבר החשוב הוא שטיפולי שיניים לא חייבים להכאיב, והם עשויים להציל את חייכם. אז תקבעו את התור ההוא.