6 הערות על אותנטיות וזיוף בעבודות אמנות

1

בשנת 2017, באולם של בית המכירות כריסטי'ס בניו יורק, נמכרה יצירת האמנות היקרה ביותר אי פעם - ה"סַלבָטוֹר מוּנְדי" (מושיע העולם, כלומר: ישו) של לאונרדו דה וינצ'י. פחות מ-20 ציורים של לאונרדו דה וינצ'י מתועדים באופן רשמי ומשויכים לאמן בן המאה ה-16, וכולם בבעלות מוזיאונים. בשוק הפרטי אין יצירות של דה וינצ'י ומכיוון שכך, גם אין מחיר לעבודותיו. כל זאת עד שהופיעה סלבטור מונדי שהוגדרה כתגלית האמנותית הגדולה של המאה ה-21. היצירה נרכשה ב-2005 על ידי שני סוחרי אמנות בבית מכירות נידח בארצות הברית בסכום של 10,000 דולר. כמה שנים מאוחר יותר מכרו אותה שני הסוחרים כעבודה מקורית של דה וינצי בתמורה ל-88 מיליון דולר. The Lost Leonardo, הסרט התיעודי של נטפליקס משנת 2021, משרטט את הסיפור של מה שעלול להתגלות כזיוף הגדול של המאה ה-21: איך עבודה שנרכשה בסכום של 10,000 דולר נמכרת ב-2017 תמורת 450 מיליון דולר?

2

שוק המסחר באמנות מגלגל כ-65 מיליארד דולר בשנה, בין מאות ירידי אמנות, בתי מכירות ואלפי גלריות. זהו תחום נטול רגולציה ושקיפות: איש לא יודע מי קונה, מי מוכר ומה פרטי העיסקה ביניהם. אלה תנאים נוחים לפריחתה של תעשיית זיופים של כל מה שיקר ומבוקש. בשנים האחרונות מדובר בעיקר בעבודותיהם של קית' הרינג, מארק רותקו, אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין, סלבדור דאלי, פאבלו פיקאסו ופול קליי.

 שער המוסף

3

זיופים מופיעים במגוון סוגים ודרגות. עבודות המזויפות מן היסוד הן דבר אחד וישנן כאלה הנשענות על רסיסי המקור. כיום, בעקבות שיפורים טכנולוגיים ניכרים, קל מאוד לזייף, בעיקר הדפסים, וקשה מאד לזהות את הזיוף. לפני מכירה של עבודת אמנות, בין אם מקורית או הדפס, חוקרים את ההיסטוריה שלה: מנין הופיעה היצירה ובאילו תחנות שהתה בדרכה למכירה. לגבי הדפסים: בודקים את סוגי הנייר בהם השתמשו האמנים במקור, את איכות ההדפסה ואת צורות המיספור המקוריות.

כיום, לצד תעשיית הזיופים, הולכת ומתבססת אמנות ה-NFT, כך שתוך כמה שנים, הטכנולוגיה תאפשר לנו להיכנס למוזיאון, לבחור עבודה, לשכפל אותה בדיוק מוחלט ולקחת אותה הביתה. אין לדעת אם לסוגיית המקוריות תהיה אז חשיבות יתרה, ואולי היא כבר לא תשנה לאיש.

4

אחד הסיפורים המיתולוגיים על זיוף אמנות שייך לאמן ההולנדי האן ואן מייחרן (1889-1947) שהקדיש שנים לשכלול טכניקות הזיוף שלו. הוא חקר את יצירותיהם וחייהם של גדולי הציירים ההולנדים, קנה ציורים מהמאה ה-17 והסיר מעליהם את הצבע כדי לצייר עליהם, למד כיצד ליצור בעצמו צבעים מחומרים טבעיים והשיג מברשות דומות לאלו שהשתמשו בהן המאסטרים. בשנות השלושים הוא בחר למושא הזיוף שלו את הצייר ההולנדי יאן ורמיר (1632-1675), שעבודותיו היו נדירות, יקרות ומבוקשות מאוד. אחד מלקוחותיו היה הנאצי הבכיר הרמן גרינג, שתלה באחוזתו בצפון ברלין את "ישו והנואפת", אותה מכר לו ואן מייחרן כציור של ורמיר. עם תום המלחמה, נעצר ואן מייחרן באשמה שמכר לנאצים אוצר תרבותי לאומי, וכדי לחמוק מעונש מוות הוא הודה בזיוף. הוא טען כי הציור הוא מעשה ידיו, ולכן זכותו למכור אותו לגרמנים, ושיתר על כן, הוא עשוי להיחשב כגיבור לאומי, שהרי בתמורה לציור המזויף הוא קיבל כ-140 יצירות אמנות הולנדיות מקוריות.

5

ביוני 2021 יחידת פשעי האמנות של ה-FBI זימנה לחקירה את ראשי המוזיאון לאמנות של אורלנדו, מיאמי (OMA), בחשד לזיוף של 25 ציורים של האמן האמריקאי המנוח ז'אן מישל בסקיאט (שלו הקדשנו את השער שלנו ב-10.11 האחרון) שהוצגו בתערוכה במוזיאון.

במסגרת התערוכה שווקו העבודות, שערכן המצרפי נאמד בכ-100 מיליון דולר, בעזרת סיפור רומנטי: הן צויירו בשנת 1984, בזמן שבסקיאט התגורר במרתף ביתו של סוחר האמנות ובעל הגלריה האמריקאי לארי גגוזיאן, ונמכרו תמורת 5,000 דולר לתסריטאי זוכה פרסי אמי טד ממפורד, שכתב את "משפחת קוסבי", "אלף" ו"מ.א.ש". את העבודות סגר ממפורד ביחידת אחסון למשך 30 שנה.

אחת הראיות שהחשידו את אוסף בסקיאט הוא הפונט של חברת "פדקס" שנמצא על אחד מבסיסי העבודות, פונט שלא נעשה בו שימוש לפני 1994, שש שנים לאחר מות בסקיאט ועשור לאחר שהעבודות צויירו לכאורה. בעקבות חקירת ה-FBI, הנמשכת עד היום, פוטר מנהל המוזיאון.

6

"יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני", מאת הפילוסוף היהודי-גרמני וַלְטֶר בנימין, היא מסה מכוננת, שנכתבה ערב מלחמת העולם השנייה, בעת שהותו של בנימין בפריז, אליה גלה מגרמניה לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון. בנימין סקר את ההיסטוריה של השעתוקים וטען שהשעתוק הטכני, ששיאו בהופעת הצילום, הוא שלב חדש מבחינה כמותית ואיכותית, עד שאינו מהווה רק שכפול אלא הופך בעצמו לאמנות. לפיכך, טען, כי שאלת האותנטיות כבר לא רלוונטית.

"משעה שאי-אפשר להשתמש עוד באמת המידה של האותנטיות לגבי מוצר האמנות", כתב במסה, "כל תפקודה של האמנות משתנה מעיקרו. חלף ביסוסה על הפולחן, בא ביסוסה על הפוליטיקה".

הקריקטורה השבועית

 איור: גיל ג'יבלי