סרטו השני של יוצר הקולנוע הישראלי עטור הפרסים "השכן שלי אדולף": כששני אויבים מרים הופכים לחברי נפש

"השכן שלי אדולף" הוא סרטו השני של יוצר הקולנוע הישראלי לאון פרודובסקי. סרטו הראשון, "חמש שעות מפריז" (2009), זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל חיפה. סרטו הנוכחי, בו מככב השחקן הגרמני אודו קייר, ששיחק בסרטיהם של לארס פון טרייר, ריינר ורנר פאסבינדר וורנר הרצוג, לצד השחקן הסקוטי דיוויד היימן, הוא הפקה בינלאומית שצולמה ברובה בקולומביה, ומגוללת סיפור בדיוני על מפגש בין שני גברים בודדים, שמגלים מה קורה כששנאה מתנגשת בצורך בקרבה.

תקציר העלילה

מארק פולסקי (דיוויד היימן), שחקן שחמט שאיבד את משפחתו בשואה, חי לבדו בבית מבודד בדרום אמריקה של שנת 1960. מיד לאחר לכידתו של אדולף אייכמן בארגנטינה הרמן הרצוג (אודו קייר), גבר גרמני מסתורי, עובר לגור בבית הסמוך. פולסקי, המתוסכל מהפרעה לחייו השקטים ושגרת יומו הקבועה, מבחין במהלך וויכוח על השטח עם הרצוג בעיניו הכחולות - וקובע שהוא היטלר. בשגרירות הישראלית לא מאמינים לטענותיו והוא מחליט לחקור לבדו את שכנו החדש. לשם כך, פולסקי מתקרב להרצוג, ומערכת היחסים הטעונה בין השניים מתפתחת והופכת לחברות, שמפיגה את הבדידות של שניהם.

ביקורות מהעולם

"שוב ושוב, אנחנו מוזמנים להיכנס לסרט הזה, מחמם הלב, המריר־מתוק, על זקנים שמתגברים על אומללות האובדן. אודו קייר, כתמיד, מספק קמצוץ של איום קומי־שחור והיימן משחק באופן כן".
(פיטר בראדשו, ״הגרדיאן״, 1.11.22)

ההקשר למציאות

גיבור הסרט, מר פולסקי, מחליט שהשכן החדש שלו הוא אדולף היטלר, למרות שבשנים ההן כבר ידוע כי היטלר התאבד בבונקר שלו בסוף המלחמה. התיאוריה של פולסקי אודות השתכנותו של צורר היהודים בפרוור אמריקאי, אינה יוצאת דופן בתוך שלל תיאוריות הקונספירציה הרבות שהומצאו על מותו. בשנים שלאחר מלחה"ע השנייה, תיאוריות אודות מעלליו של היטלר נעו מקיומן של תעלות שבנה בברלין ודרכן חמק, דרך הבריחה שלו בצוללת לחבל פטגוניה בדרום אמריקה, ועד לאנשים שטענו שהם אירחו אותו בביתם או פשוט ראו אותו ברחוב. אך ב־2018 כל הקונספירציות האפשריות הוכחו סופית כשקריות, כאשר שני מדענים צרפתים בדקו חלקים שהשתמרו מהגופה המקורית, והגיעו למסקנה חד משמעית כי המת הוא אכן היטלר, שנפטר ב־1945 בברלין.

ההקשר הקולנועי

אינספור סרטים, סדרות, ספרים ויצירות שונות נעשו על מלחמת העולם השנייה, ובפרט על שואת היהודים.

"השכן שלי אדולף" מצטרף לשורה ארוכה של סרטים שמבקשים לבחון את הקשר בין הרודפים לנרדפים במלחמה ולמצוא את האנושיות במקום בו נראה שאבדה. ביניהם - "הנער בפיג'מת הפסים" (2008) בכיכובו של אייסה באטרפילד (כוכב "חינוך מיני") המגולל חברות שנרקמת בין בנו של קצין נאצי לילד יהודי החי במחנה השמדה, ו"ג'וג'ו ראביט" (2019), זוכה פרסי אוסקר ובאפט"א, שביים טאיקה ואיטיטי, המספר על נער החבר בתנועת נוער נאצית, שאימו מחביאה בביתם ילדה יהודייה.

3 דברים שכדאי לדעת

● אודו קייר, שמגלם את השכן החשוד כהיטלר, מגלם את היטלר בעונה השנייה של הסדרה "ציידים" של אמזון פריים, שעלתה לאחרונה.

● דיוויד היימן, השחקן הראשי בסרט, סיפר בריאיון לערוץ ל"POPP TV" שבמשך חצי שנה לפני צילומי הסרט הוא בילה עם הקהילה היהודית בגלאזגו, סקוטלנד, על מנת ללמוד יידיש.

● לפי האתר The Hollywood Reporter, קבוצה של אמנים ישראליים פעלו על מנת לבטל את הקרנתו של הסרט בפסטיבל הסרטים של לוקרנו שבשוויץ, משום שמומן על ידי קרן יהושע רבינוביץ'. הצעד הגיע לאחר שתנועת החרם על ישראל PACBI (ראשי התיבות באנגלית "הקמפיין הפלסטיני לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל") טענה כי הקרן מחייבת את היוצרים להם מעניקה מימון להתחייב לכך שסרטיהם לא כוללים אמירות אנטי ישראליות. התנועה קראה לכל הפסטיבלים ומוסדות הקולנוע ברחבי העולם להחרים סרטים הממונים על ידי הקרן. למרות הפנייה, הסרט הוקרן בפסטיבל כמתוכנן.

למה בחרנו בו

הביקורות על סרטו החדש של פרודובסקי מעורבות. מבקרים רבים טוענים שבהתחשב בנושא בו הסרט עוסק, הוא לא מספיק רגיש. אחרים טוענים שהוא מאפשר הצצה אינטימית למפגש שלעולם לא התרחש. בין אם מסכימים עם אלה או אלה, ברור שלב הסרט הוא המשחק האבסולוטי של היימן וקייר, שמציגים מערכת יחסים מורכבת, מלאת מטענים, אנושיות וחברות. ההומור, שמשולב בעדינות רבה בתסריט, המוזיקה הרגישה ונופיה הפסטורליים והירוקים של קולומביה, תומכים בסיפור אודות סליחה, וקשר שנולד מתוך שנים רבות של שנאה.