עם הרבה חוצפה וחזון: כך הנשים כבשו את עולם היין בישראל. כתבה שנייה בסדרה

ענת אגמון היא בעלת תואר שני בכורמות וייננות מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. מעורבת במיזם היין "צ'ירז" ומבעלות השליטה בגלובס 

כדי להגיע לפסגת עולם היין בישראל לא די לגדל ענבים משובחים ולהפיק מהם יין נהדר. נדרשת גם היכולת לשים את ההתלבטות בצד ואת הפעולה במרכז, ולהגיש לצידה מנה בריאה של חוצפה. כל בעלות המקצוע המצוינות שלפניכם עושות לאור הזרקורים פוטוסינתזה, ודוחפות את עצמן להישג הבא באמצעות האנרגיה שהן שואבות ממנו.

● הכירו את הנשים שמובילות את תחום היין בישראל ואת היינות הנפלאים שהן עושות
● מה כל כך מיוחד ביינות של עמק הלואר בצרפת ולמה שווה להכיר אותם?
● הוא התפתח בצילו של הקברנה והפך לזן מבוקש: יינות הסירה שכדאי להכיר ולטעום

ליטל עובדיה, יקב "תל"

״אני לא מחפשת לבנות את היין, אלא להציג אותו כמו שהוא"

ליטל עובדיה, 35, הגיעה לקיבוץ מרום גולן בסוף שירותה הצבאי. אולי הגשימה כך חלום של אביה, דייג ממישור החוף, שהרבה לטייל עם משפחתו באזור. היא נקלטה היטב, והשתלבה בחקלאות, בדיר ובכרמים. הגפן שבתה את ליבה, וכשהגיעה מעין זיוון הסמוכה הצעה להצטרף ליקב "פלטר" שהחל מתפתח, ליטל לא היססה. ב"פלטר" עבדה כעשר שנים. היא זכתה ללמוד את כל שלבי הייצור מטל פלטר, אחד מבעלי המקצוע הקפדניים בישראל, והשתתפה בתכנון עשרות דונמים של כרמים, בנטיעתם ובטיפול בהם. במקביל למדה לתואר במדעי החיים והסביבה באוניברסיטה העברית, ואחריו הרחיקה עד אוסטרליה, מדינת יין שאקלימה מזכיר את שלנו, ללימודים לתואר שני במדעי היין והגפן. בנוסף, עבדה כעוזרת יינן בדרום אפריקה, והוסמכה כסומלייה בטוסקנה.

למרות הרקורד העשיר, הרבה גבות הורמו כשליטל ניגשה לפרויקט הנחלות בגולן. הספק ביכולתה של אשה רווקה להיות חקלאית עצמאית כמעט הכריע, ונראה היה שפנייתה תסורב. אלא שליטל לא ויתרה עד שעלה בידה לשכנע את המועצה להקצות לה קרקע. ״הייתי מאושרת. הכרם שנטעתי, והבית והיקב שבניתי במושב שעל, בצפון הגבוה של רמת הגולן, הם חלום שהתגשם. אני אוהבת את המיקרו-אקלים הקריר של לועות הרי הגעש הכבויים, התילים, לכן קראתי ליקב שלי "תל". כמו שרואים על כל בקבוק, הפרי שלי מגיע מחלקות בגובה שבין 750 ל־1,100 מטר״.

היין של ליטל מביא לידי ביטוי מיטבי את הפרי הצפוני. היא עושה יינות זניים בלבד, בלי אלכוהול גבוה, הבשלה מוגזמת או תיבול של עץ. ״אני לא מחפשת לבנות את היין, אלא להציג אותו כמו שהוא, בשינויים שהאקלים של כל שנה יביאו איתם. אני מעדיפה מגע יינני מינימלי, ונותנת ליין לדבר. תוך שנתיים אוכל להתמקד בכרמים שלי, בהם אני רוצה להעמיק. זו אבולוציה אישית ומקצועית שמרגשת אותי מאד״.

בשנתה הראשונה עשתה ליטל ריזלינג, שרדונה וגרנאש אדום נהדר. בשנה השנייה - נוספו להם קברנה פרנק, פטי וורדו, קברנה סוביניון וסוביניון בלאן. לאחרונה בקבקה ויונייה משמח שהפתיע אותה מאד, ורוזה אינטנסיבי מענבי סירה.

מיקה רן מנדל, יקב "מיקה"

״מייצרת מוצר שמחבר את הדברים שאני אוהבת"

היין שמיקה רן מנדל עושה החל מבציר 2021, כמו היקב המצוי בביתה המזמין, שדלתותיו פתוחות למבקרים וחלונותיו - למרחבים, כולם מלאים יופי טבעי ופשוט. אך אל תטעו. פשטות היא התחכום האולטימטיבי, והשקט שאתם חווים כאן הוא רק השקט שאחרי הסערה הקודמת של מיקה, ולפני זאת הבאה.

מיקה, 41, גדלה בגבעות השומרון, שנייה מבין עשרה ילדים להורים חוזרים בתשובה. המשפחה התיישבה באוהל, ולאחר שהוא קרס פעמיים, ברוח ובשלג, עברה לצריף עץ. החווה שהתפתחה סביבו הפכה אבן שואבת לנוער. את יששכר, בן זוגה, שותפה ואבי ששת ילדיה, פגשה שם כשהיתה בת 14, וכשהשתחרר מהצבא - נישאו. היום הם חיים במושב נטור שבדרום רמת הגולן, מגדלים 50 דונם גפנים בכרם שנטעו ממזרח לתל פארס.

במשך שנים לא הצליחה מיקה לאחות את כל מרכיבי האישיות שלה למכלול האישי, הרגשי, המשפחתי והקהילתי אליו שאפה. עם היין החיבור היה מסעיר ומיידי, והיא צללה לארבע שנות הכשרה בתכנית לתואר שני בכורמות וייננות בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, במקביל לעבודה ביקב "פלטר".

״אני מייצרת מוצר שמחבר את כל הדברים שאני אוהבת: העבודה החקלאית, העיצוב, השיווק, ההפצה והאירוח. ההתמודדות הרוחבית והתהליכית לא תמיד קלה, אבל הסיפוק עמוק ועצום״.

עד שהכרם שנטעה יניב, מיקה לוקחת ענבים מחקלאים שהיא אוהבת את היחס שלהם לגפן ולאדמה. האשכולות נבצרים ידנית כשהם בשיאם, והופכים ליין במינימום התערבות. השאיפה היא לשמור על ארומטיות מרומזת ומאופקת, ועל איזון בין מורכבות וקלילות.

בקרוב יבוקבקו האדומים מבציר 2021, וביניהם היין המפתיע של הקיץ, גרנאש דק, אלגנטי ועסיסי, שרצוי לקרר מעט. בינתיים, נסו את הסוביניון בלאן-רוסאן החד והפריך ואת הרוזה הרענן.

דנה בני, יקב "ננה"

"אני מתרגשת מהגרנאש הקיצי שאבקבק בקרוב"

דנה בני, 40, היתה מהנדסת ביו־רפואית חובבת יין כשהחליטה על הסבה מקצועית. הוריה, שלמדו רפואה באיטליה, העניקו לה את ההרגל לפתוח יין בכל ארוחה, דרכון איטלקי ואת האומץ לנסוע ללמוד בניכר. כשחזרה לארץ היו באמתחתה תואר שני בכורמות וביננות, נסיון בבציר 2013 ב"רקנאטי", ובציר 2014 בבורדו. היא נחתה לבציר 2015 ביקב "אמפורה", ממנו יצאה לבציר חורף בדרום אפריקה. כשחזרה, תלושה וללא קשרים, הרגישה אבודה.

ערן (ננה) רז, הכורם החלוצי של הר הנגב, חיפש יינן ליקב שתכנן להקים בסיוע היועץ הקליפורני קרי דנסקי. ״הרגשתי בת מזל למצוא כזה בית, וב־2017 התחלנו לעבוד בקו שדנסקי הכתיב״. היינות הראשונים היו בשלים ועתירי עץ, עם אלכוהול גבוה ומיצוי אינטנסיבי. די מהר התחוור לכולם שהאקלים החם של המדבר מבקש עבודה אלגנטית ורעננה יותר. דנה רכשה בטחון מקצועי, והחלה מגבשת את סגנונה, שבהדרגה הפך לזה שאיתו מזוהה היקב.

ביקב השירות שנמצא בצפון הארץ היא מפיקה היום את הבלנדים האדומים "טתיס" מבוסס הקברנה ו"קסיופיאה" מבוסס הסירה, את הלבנים שרדונה ושנין בלאן, ורוזה גרנאש מקסים, ״אבל אני הכי מתרגשת מהגרנאש הקיצי שאבקבק בקרוב. זהו יין מרובד ועדין, שמקררים מעט לפני ההגשה בימים החמים״.

מיכל אקרמן, יקב "תבור"

אחת מעשר הנשים המשפיעות בעולם היין

מיכל אקרמן, 47, גדלה בקיבוץ גשר שבעמק הירדן בתקופת הלינה המשותפת וגיוסי העבודה. בעוד בנות רבות התנדבו לבתי הילדים, מיכל מצאה את עצמה בענפי החקלאות. לאחר הצבא נסעה לדרום אמריקה, וכשנתקעה בלי כסף בצ'ילה עבדה בכרמים של היקב התעשייתי "גאטו נגרו". כשחזרה לארץ נרשמה ללימודי אדריכלות, אבל דחף לאו בר כיבוש גרם לה ללמוד תואר ראשון באגרונומיה בפקולטה לחקלאות. לפרנסתה עבדה כנהגת של בוצרת מכנית, ובאחד הימים, כשירדה מבוצרת כזו בדרום אפריקה, פגשה את האגרונום הראשי של יקבי "כרמל". הוא הציע לה להקים מחלקה חקלאית ביקב, אבל בדרך לחתימה על הסכם עמו "חטף" אותה מנכ״ל "ברקן", שאצלו אכן הקימה מחלקה כזו בראשה עמדה 5 שנים. ב־2008 עברה ליקב "תבור", שם בחרה אזורי גידול וסיפקה לייננים פרי מטרוארים שונים בעלי סגנון מובחן. ב־2012 החליטה להתמסר לרעיון הכרם האקולוגי, ויחד עם החברה להגנת הטבע בנתה תהליך להפיכת הכורמות לבת קיימא.

היא הצליחה לגרום לכורמי "תבור" להפסיק לרסס נגד עשבים, להגדיל את המגוון הביולוגי בכרמים באמצעות נטיעת עצים עליהם פזרו בתים לתנשמות וינשופים. החקלאות המתחדשת הזו הביאה למיכל חשיפה חיובית בעולם: היא הוזמנה להרצות במוסדות אקדמאיים וביקבים, ונבחרה לאחת מ־10 הנשים המשפיעות בעולם היין.

בסוף 2019 התפנתה משרת מנהל יקב תבור. מיכל הרגישה רוויה מהאינטנסיביות של העבודה החקלאית, והציעה את עצמה. קבלת התפקיד לא היתה מיידית כלל, למרות הרקורד החקלאי העשיר, אבל מיכל התעקשה. לצידה עמדו כמויות לא מבוטלות של כריזמה, היכרות לפני ולפנים עם הענף ויכולת למידה מהירה, והיא זכתה בתפקיד.

״בישראל צריך לשתות לבנים, ולמרות זאת, היין שאני הכי גאה בו הוא קברנה יודאייקה סינגל ויניארד מחלקה גבוהה בגוש עציון, שנותנת ביטוי ייחודי ועקבי".