שני מותגי העל שהגיחו לעולם באותו היום: הביטלס וג’יימס בונד

1

5 באוקטובר 1962 הוא תאריך מיוחד בתרבות הפופ הבריטית. ביום הזה הגיחו לעולם Love Me Do, הסינגל הראשון של "הביטלס", הלהקה הבריטית שתשנה את פני המוזיקה, וגם "ד"ר נו", הסרט הראשון בסדרת סרטי ג'יימס בונד. בשישים השנים שחלפו מאז, השפעתם והצלחתם של שני מותגי העל האלה לא פחתה: ב-2020 Apple Corps, החברה שמנהלת את עסקי הביטלס, בבעלות פול מקרטני, רינגו סטאר והיורשים של ג'ורג' הריסון וג'ון לנון, הרוויחה 60 מיליון דולר בשנה. "לא זמן למות", הסרט האחרון של ג'יימס בונד, גרף ב־2021 יותר מ־700 מיליון דולר.

● היכרות עם מגוון היינות האיכותיים שיש לטוסקנה להציע 
● הבילוי המושלם לחג: ארבע המלצות לתערוכות שוות במיוחד עם אוכל מעולה לקינוח 

2

בספרו Love and Let Die העיתונאי והסופר הבריטי ג'ון היגס לא רק מנתח את סוד הצלחתם של הביטלס וג'יימס בונד ומכניס אותם לתוך הקשרים תרבותיים, חברתיים, כלכליים ופוליטיים רחבים, הוא גם מדגיש את הניגודיות ביניהם. לדבריו, מדובר בהפכים משלימים. הם מייצגים את הארוס והתנטוס, התשוקה והמוות, שני המנועים העיקריים מאחורי הפסיכולוגיה האנושית על פי פרויד: הביטלס ושיריהם עם המסרים האופטימיים ומלאי הרגש, כמו All You Need is Love , Love me do, Here Comes the Sun, אל מול ג'יימס בונד, סוכן הביון הבריטי, המחושב והציני, זה שיש לו רשיון להרוג בקור רוח את אויביו, בשירות הוד מלכותה כמובן.

על פי היגס, השאלה המרכזית שהעסיקה את בריטניה הפוסט־אימפריאליסטית ופוסט מלחמת העולם השנייה הייתה האם היא צריכה לדבוק במסורת ובעבר או לצעוד אל עבר הקידמה והחדשנות. קטגורית, אפשר לומר שהביטלס סימלו את העולם החדש וג'יימס בונד את העולם הישן. אלא שפני הדברים יותר מורכבים. ג'יימס בונד, למשל, אימץ בחדווה את הקידמה הטכנולוגית - בכל סרטיו הוא הרבה להשתמש בגאדג'טים מתוחכמים, בעוד שתפיסותיו החברתיות היו שמרניות; ולראייה יחסו לנשים, למין, למהגרים ולמולדת - בונד היה פטריוט ברמ"ח אבריו. הביטלס, לעומתו, קידמו מחשבה חדשה וחצופה בכל הנוגע לסקס, סמים ודת, והיו מסמלי המהפכה החברתית בשנות השישים. אם הם שבו לעבר הרי זה היה לצרכי נוסטלגיה מחויכת, כמו למשל המדים המיושנים שהם לבשו בתצלום המפורסם המופיע על האלבום "סרג'נט פפר", שכמותם אפשר למצוא בעיקר בשווקי פשפשים.

 שער המוסף

3

בעזרת פרטי ביוגרפיה רבים ומרתקים, ג'ון היגס משווה בין שתי תופעות התרבות האלה. לדוגמא הרקע המשפחתי. איאן פלמינג הוא בן למשפחת בנקאים עשירה, שכתב את סדרת ספרי ג'יימס בונד בעודו נופש ב"גולדן איי", בית הקיץ המפואר שלו בג'יימקה. ג'ון לנון, פול מקרתני, ג'ורג' הריסון רינגו סטאר, הם בני מעמד הפועלים העניים מליברפול, שכתבו את שיריהם הראשונים ברחוב. גם איאן פלמינג וגם ג'ון לנון היו ספוגים במרירות, אשר לא פעם מצאה את דרכה אל היצירות שלהם, ולטענת היגס היא קשורה לחסך ההורי שהשניים סבלו ממנו. למעשה, הוא קובע, תכונות האופי של ארבעת המופלאים - האמביציה והמקצועיות של פול, האומץ, החוצפה והכנות של ג'ון, הדבקות במטרה של ג'ורג' והיכולת ליהנות מהחיים של רינגו - הם סך תכונות האופי של ג'יימס בונד.

4

בסרט "גולדפינגר" מ־1964, ג'יימס בונד בגילומו של שון קונרי, מסביר לדמות בשם פוסי גאלור (אותה משחקת הונור בלקמן) למה הוא מביא בקבוק שמפניה חדש מהמקרר: "יש דברים שפשוט לא עושים, לדוגמא לשתות 'דום פריניון 53' בטמפרטורה שהיא מעל 4 מעלות. זה כמו לשמוע את הביטלס ללא אטמי אוזניים". המשפט הזה מתמצת את התזה המרכזית בספרו של ג'ון היגס - לאן פניה של בריטניה מועדות, לעבר או להווה, ובנוסף הוא גם מהדהד את היחס מלא הבוז של הממסד השמרני כלפי הביטלס באותה תקופה. אלא שמהר מאוד הממסד הבין שעדיף לו לחבק את שני הצדדים, גם את זה שמבשר שינוי (הביטלס) וגם את זה שמבקש לשמור על הסדר הקיים (ג'יימס בונד). ולראייה: המלכה אליזבת' העניקה את אותות המסדר של האימפריה הבריטית גם לחברי הביטלס וגם לשון קונרי.

5

גם היום זוכה ג'יימס בונד לפופולריות אדירה: ב־2021 הוא נבחר לדמות הקולנועית האהובה ביותר בבריטניה, יותר מגיבורי העל, הארי פוטר ושרלוק הולמס. אלא שדור ה-Z כבר מגלה כלפיו קוצר רוח. לאחרונה פורסם שספרי ג'יימס בונד של איאן פלמינג ישוכתבו ויוסרו מהם אזכורים בעייתיים הנוגעים לנשים וזרים. זהו המשך ישיר לסיום הסרט האחרון בסדרה "לא זמן למות". ג'יימס בונד, הגבר הרעיל, פועל בו בניגוד גמור להתנהלותו ב־24 הסרטים הקודמים: הוא אינו "משתמש" בנשים וזורק אותן כבעבר, אלא בוחר באהבה, המסר הביטלסי האולטימטיבי, תוך כדי הקרבה המביאה עליו את מותו. על פי כתוביות הסיום של הסרט ג'יימס בונד עוד ישוב. הפעם בגרסה יותר "ביטלסית" שתתאים את עצמה לדור החדש.