אם הורישה נחלה לבן הצעיר. הבן הבכור יצא למאבק. מה נקבע?

פרטי המקרה: גבר סייע לגיסו, בעלה של אחותו, לבנות בית צמוד קרקע בשדרות ומימן בנייה ב-200 אלף שקל. הוא טען כי הוסכם ביניהם כי יממן מכספו בניית יחידת דיור על גג הבית ויבצע שיפוץ, ובתמורה יקבל זכות להשכיר את יחידת הדיור ל-13 שנה. הגיס סירב לכך, והגבר הגיש ב-2019 תביעה נגדו על 340 אלף שקל. במהלך ניהול המשפט נפטר הגבר, ואלמנתו נכנסה במקומו.

בתביעה נטען כי המנוח הסתמך על הבטחתו של הגיס להשכרת היחידה, כך שתהיה לו הכנסה קבועה לאחר שמשך מכספי הפנסיה שלו. הגיס טען כי סייע למנוח שהיה על כיסא גלגלים, ליווה והסיע אותו לטיפולים, וכי המנוח סייע לשיפוץ כהוקרה על הטיפול בו במשך שנים ארוכות.

השופט עידו כפכפי מבית משפט השלום באשקלון קבע כי לא הוכח קיומו של הסכם ביניהם. מאחר שטענת התביעה היא להתחייבות לזכות להשכיר ל-13 שנים - הרי שמדובר בעסקה במקרקעין, הטעונה מסמך בכתב. הדרישה למסמך כתוב היא לשכירות לתקופה של מעל חמש שנים.

התיק נתקל בקשיים מאחר שהתובע נפטר בטרם העיד, ולא ניתן היה להסתמך על תצהירו. השופט הבהיר כי גם אם היה אפשר להסתפק בעדותו כעדות יחידה כדי להוכיח את טענותיו להסכם, ספק אם הן היו מוכחות. הגיס הודה כי המנוח דרש בשלב מסוים תשלום, ומשסירב, המנוח הציע כי יסגור את הקומה השנייה וישכיר אותה. הגיס הסכים להצעה אך התנה אותה ב-24 חודשי שכירות.

למרות זאת, השופט קבע כי הבעת הנכונות לגמול למנוח לא יצרה התחייבות. "מסתברת יותר גרסת המתנה שטען הנתבע", אמר, וציין כי חוק המתנה קובע כי נתינת מתנה נגמרת כשנותנים אותה תוך הסכמה שניתנה במתנה. השופט קבע כי לא הוכח מתי דרש המנוח תמורה למימון הבנייה, וגם אמירות שמהן משתמע שדרש - לא הוכח מתי נאמרו.

את התובעת ייצגה עו"ד גלית בן דוד. את הגיס הנתבע ייצג עו"ד יוסף פנחס כהן.

משמעות הפסיקה: מתן זכות שכירות לתקופה העולה על חמש שנים דורשת הסכם בכתב. כמו כן, מתן מתנה מסתיים כשהיא ניתנת בהסכמה כי מדובר במתנה. 

מספר תיק: 26068-05-19

פרטי המקרה: בעלת משק במושב, בת 94, נפטרה והותירה צוואה שבה העניקה את זכויותיה בנחלה לבנה הצעיר. לנכדה (בתו של הבן הצעיר) ציוותה זכות מגורים בנחלה כ"בת ממשיכה", ולבנה הבכור ציוותה זכות במגרש בהרחבה של המושב. את יתר רכושה חילקה באופן שווה בין בניה.

בנה הבכור התנגד לקיום הצוואה. הבן הצעיר הלך לעולמו במהלך ניהול ההליך, ואשתו נכנסה במקומו.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את ההתנגדות ופסל את הצוואה. הוא קבע כי הבן הצעיר מחזיק בנחלה אחרת, ולכן לפי רשות מקרקעי ישראל, הוא לא יכול לרשת את הזכויות בנחלת אמו.

עוד נקבע כי הציווי כי הנכדה תמשיך להתגורר בנחלה סותר את ההורשה לבן הצעיר. מאחר שאסור לפי דיני הנחלות לחלק נחלה לשניים, לא ניתן לבצע חלוקה, ויש להוריש את הנחלה רק ליורש אחד.

הנכדה ערערה לבית המשפט המחוזי, שביטל ב-2021 את פסק הדין. נקבע כי זכות המגורים לנכדה היא זכות מוחלשת, שאין בה פיצול של הנחלה. עוד נקבע כי אפילו אם היה מדובר בציווי כפול, אין מניעה לקיים את הצוואה בכפוף להסכם בין היורשים כך שהזכויות יוקנו לנכדה, או כל פתרון העולה בקנה אחד עם נוהלי רמ"י.

התיק חזר לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה לבירור טענות הבכור כי אמו ערכה את הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת של הבן הצעיר. הבכור טען כי אחיו הטעה את האם לחשוב שהנחלה והשטח בהרחבה שווים. עוד נטען כי האם הייתה חולה באלצהיימר ולא כשירה לערוך צוואה.

השבוע, לאחר חמש שנים של מאבק משפטי, דחה השופט טל פפרני מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה את טענותיו של האח הבכור, וקבע כי לא הוכח שהצוואה נערכה כתוצאה מהשפעת בלתי הוגנת על המנוחה, ולא הוכח שהיא לא הייתה כשירה. הצוואה תקוים בהתאם למגבלות רשות מקרקעי ישראל.

הבן הצעיר יוצג בתחילת ההליך על-ידי עו"ד איתי הפלר. הנכדה יוצגה על-ידי עורכי הדין יובל אדלר, רחלי דנקנר-כהן ולונה הלון ממשרד בן ארי, פיש. הבן הבכור יוצג על-ידי עו"ד אור גלאון.

משמעות הפסיקה: זכות המגורים היא זכות מוחלשת ביחס להעברת זכויות בשטח. טענת אי-כשירות מוריש נבחנת על-ידי חוות-הדעת וכלל הראיות. 

מספר תיק: 54456-08-18, 54330-08, 48915-07-21

פרטי המקרה: אישה הגישה תביעה נגזרת להליך הפלילי לאחר שד"ר בני שכטר, רופא נשים וסקסולוג, הורשע בעבירות של מעשים מגונים במרמה כלפיה בהיותה בת 19 וכלפי שתי נשים נוספות. הוא זוכה מעבירה של אינוס במרמה.

שכטר הורשע בכך שפעל במסגרת הטיפול לגירוי מיני של המטופלות, למרות שלא מדובר בפרקטיקה מקובלת, ובכך שביצע בהן מעשה מגונה. תביעת הפיצויים התנהלה במשך שנתיים, שבמהלכן העידו הצדדים ומומחים מטעמם.

תביעה נגזרת לפלילים נועדה לאפשר לקורבנות עבירות פליליות לתבוע על הנזקים את מי שפגע בהם והורשע בפסק דין חלוט בדרך מהירה ויעילה, כך שיש להגיש את התביעה 90 ימים מהמועד שבו פסק הדין הפך לחלוט. בתביעה האזרחית המסקנות שנקבעו בהליך הפלילי תקפות. בית המשפט נדרש לקבוע את מצבו הרפואי והתפקודי של הנפגע ואת הנזק שנגרם.

השופטת אורלי מור-אל מבית המשפט המחוזי בתל אביב פסקה החודש כי שיעור הנכות הרפואית והתפקודית הוא 25%, פחות ממה שטענה המומחית מטעם התובעת (40%) ויותר ממה שטען המומחה מטעמו של שכטר (5%). "לקחתי בחשבון שרמת תפקוד התובעת נובעת גם מנתוניה הבסיסיים שהיו ממילא מעל הממוצע, הן בהישגים והן בעשייה". עוד הוסיפה השופטת כי "מאמציה של התובעת, כמו גם המוטיבציה שלה, אינם צריכים לפעול כנגדה. נהפוך הוא".

השופטת פסקה פיצוי של 1.755 מיליון שקל, הכולל את הפסדי העבר, גריעה בכושר ההשתכרות, טיפול נפשי בעבר ובעתיד, עזרה מצד ג' - שלה נזקקה התובעת בתקופה הסמוכה לפגיעה ועזרה שתזדקק לה, וכן פיצוי על נזק לא ממוני לאחר התחשבות בפיצוי שניתן בהליך הפלילי, בגובה 70 אלף שקל. "מעשי הנתבע גרמו לתובעת נכות צמיתה שהותירה בה את חותמה בכל היבטי חייה מאז האירועים ואילך", קבעה השופטת.

נוסף על כך חויב שכטר לשלם 23.4% שכר-טרחה והוצאות משפט, כך שהסכום שישלם עומד על כ-2.2 מיליון שקל. את ד"ר שכטר ייצג עו"ד גיא כהן. 

עו"ד אביתר קציר, שייצג את התובעת, מסר: "פסק הדין משקף באופן מושלם את הוראות הדין המאפשר הגשת תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים. מדובר בהליך שנועד למקד את הבירור בנזקיו של קורבן העבירה התובע את נזקיו שעומדים במוקד ההליך האזרחי. בהתאם לכך ובצדק נדחה ניסיונו של הרופא לשבש את הדיון באמצעות מיחזור טענות שכבר נדחו על-ידי שופטי ההרכב שעל ממצאיו התבססה התביעה הנגררת".

משמעות הפסיקה: נפגעת עבירה בתיק זכאית להגיש תביעה נגררת לפלילים לאחר ההרשעה לקבל פיצוי על נזקים שנגרמו לה, כולל נזק לא ממוני. 

מספר תיק: 29294-04-22