הזכייה של גלריית אום אל-פחם היא נקודת אור לתרבות הערבית פה

1

השבוע זכתה הגלריה לאמנות באום אל-פחם במכרז של משרד התרבות להקמת מוזיאון ראשון בישראל לתרבות ערבית. המכרז יצא כחלק מתוכנית חומש שמטרתה פיתוח חברתי־כלכלי וצמצום פערים במגזר הערבי, כמעט שלוש שנים אחרי שהממשלה אישרה את החלטה 550: "התוכנית הכלכלית לצמצום פערים בחברה הערבית". המשמעות עבור הגלריה: מענק של 10 מיליון שקל. סכום דומה (10.7 מיליון) יינתן לעיריית רהט לטובת הקמת בית ספר למשחק בעיר.

● 5 הערות | על הקלות שבה "הקול בראש" שינה את חוקי המשחק של דיבוב סרטים
● 5 הערות | על יריד צבע טרי שיצר שוק לאמנים מבטיחים והצית ויכוח בעולם האמנות
● 5 הערות | על חבורת הפרחחים שעשתה מהפכה והביאה את הכסף הגדול לסרטי נעורים

המוזיאון הערבי הוא הגשמת חלום עבור האמן, הצייר והסופר סעיד אבו שקרה, שהקים את הגלריה ב-1996 עם אחיו פריד. סעיד, זוכה פרס מפעל חיים, מגיע ממשפחה ענפה של אמנים. הגלריה שהוא משמש בה האוצר הראשי מהווה מרכז לדיאלוג וחיבור בין-תרבותי לאמנים יהודים וערבים, ובין קירותיה מתקיימים פרויקטים למצוינות בחינוך לאמנות. הגלריה פועלת לקידום מעמד הנשים ושילובן בסדנאות יצירה.

 עסאם אבו שקרה, קקטוס, 1988 / צילום: באדיבות גלרית אום אל פחם

2

החלטתו של אבו שקרה לפתוח גלריה לאמנות הגיעה בעקבות מותו מסרטן של בן דודו, עאסם אבו שקרה, אחד האמנים הערבים החשובים שצמחו בישראל, המזוהה עם ציורי שיח הצבר המפקיעים את הדימוי השגור ממשמעותו. סעיד פנה לבן דודו, ראש העיר אום אל-פחם דאז, השייח ראאד סלאח, שמשמש כיום מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית. סלאח הסכים בהתחלה להקצות בניין בעיר לטובת הרעיון ולגייס מימון לשיפוץ מהמשרד לתרבות. זמן קצר לפני הפתיחה סלאח שינה את דעתו, נוכח התנגדות של בני המקום לפתיחת הגלריה, מחשש לפגיעה בערכי האסלאם.

סעיד הקדים תרופה למכה. הוא הגיע לפגישה עם סלאח עם הזמנות מוכנות מראש להשקת הגלריה, לאחר שהזמין לפתיחה אמנים מוכרים ואף שכנע את חברת הכנסת שולמית אלוני לשאת דברים. כך, חרף ההתנגדות, נפתחה לבסוף הגלריה, שפועלת כבר 28 שנה.

3

רגע אייקוני בתולדות הגלריה התרחש בשנת 1999, כשפעילת השלום והאמנית הידועה יוקו אונו הגיעה לישראל. מתברר שאונו יודעת לייצר סכסוכים לא רק בעולם הרוק הבריטי, אלא גם בעולם האמנות הישראלי. בישראל נעורה סערה כשפורסם בעיתון כי אונו מתכוונת להגיע לביקור בארץ ולהציג באום אל-פחם. אולם במודעה הושמטה סיבת הגעתה המרכזית - הצגת תערוכה מקיפה במוזיאון ישראל. במשרד היח"צ של מוזיאון ישראל זעמו שמא הגלריה הקטנה תוצג כסיבה המרכזית להגעתה של אונו. באום אל-פחם היא הציגה תערוכה בשם "חלון פתוח" וקראה לחיים משותפים ושוויוניים.

 מתוך תערוכתה של לאה דיין בגלריה. אוצר: חגי שגב צלם / צילום: יגאל פרדו

4

האמנות הערבית אינה מחלחלת לתודעת הציבור, ואין לה כמעט קיום בתרבות הישראלית. במשך שנים התרבות והאמנות במגזר הערבי הוזנחה ולא קיבלה תמיכה מהמדינה. ב-2015 פורסם דוח שהוכן עבור משרד התרבות ולפיו המגזר הערבי בישראל, שהיווה אז 20% מכלל האוכלוסייה בישראל (כיום כ-21%), מקבל רק 3% מתקציב התרבות. באף יישוב ערבי בישראל אין בית ספר לאמנות, מוזיאון או סינמטק. ברוב הרשויות המקומיות הערביות אין רכזים לתחום התרבות, והוא נופל בעיקר על מחלקות אחרות, מקבל תשומת לב דלה.

5

התרבות הערבית בישראל הייתה מאוימת שנים רבות. השיא היה ב-2018-2019, תחת שרת התרבות מירי רגב, שהציעה את החוק "נאמנות בתרבות". החוק, שקרא לשלול תקציבים ממוסדות תרבות שלא מיישרים קו עם סמלי המדינה, עבר בקריאה ראשונה בכנסת. בעולם התרבות הישראלי קמו קריאות נגד הפגיעה בחופש הביטוי, אך הכנסת פוזרה והחוק בוטל.

במסגרת אותה תוכנית חומש למגזר הערבי שהביאה להכרזה על המוזיאון החדש, הוחלט כי תקציב התרבות במגזר הערבי ב-2026 יעמוד על 50 מיליון שקל. אולם, במאי האחרון התפרסם כי שר האוצר סמוטריץ' החליט להקפיא מענקים לרשויות בחברה הערבית ולקצץ ב-15% את התקציבים למגזר זה, כמו גם לטיפול בפשיעה הגוברת בו.
בזמנים שבהם יחסי הערבים והיהודים בישראל מעורערים, ההכרזה על פתיחת מוזיאון ערבי שקורא לשיתוף פעולה היא קרן אור, הזדמנות לחשוב שאולי אפשר אחרת.