16 שעות חלפו מאז ששיגרו המורדים החות'ים את הכטב"מ מדגם סאמאד 3 מתימן ועד שפגע באזור הסניף התל־אביבי של שגרירות ארה"ב. 16 שעות שבהן נכשל מערך ההגנה האווירית בזיהוי, הפעלת היכולות הרלבנטיות - ויירוט האיום.
● הסכנה: רחפנים שמגיעים מעבר לקו הירוק הישר לשטח המת של מערכת הביטחון
● עם 30 אלף חיילים ותקציב של 320 מיליון אירו: המתיחות הגיאופוליטית מגיעה לאולימפיאדה
● השבוע בתעשיות הביטחוניות | הגנה אווירית בחצי מיליארד דולר: מכירת הענק של איראן
סאמאד 3 הפתיע, בין השאר, משום שהגיע מכיוון הים התיכון. זהו כטב"מ פרי פיתוח איראני, כחלק מסדרת סאמאד שכוללת ארבעה דגמים. ישראל היא המדינה השלישית שהחות'ים משתמשים נגדה בסדרה זו, אחרי ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. סאמאד 3, לפי החות'ים, הוא בעל מוטת כנפיים של 4.5 מטרים, טווח של כ־1,500 ק"מ ומסוגל לשאת מטען נפץ.
במקרה התל־אביבי הוא לא פגע בתשתית אסטרטגית, אלא בסביבה אזרחית. הוא נחשב לאמצעי זול, איטי ומגושם, שלא מסוגל לפגוע במטרות ברמת דיוק גבוהה. על אף כל זאת, סאמאד 3 פגע, יבגני פרדר בן ה־50 נהרג, ומערך ההגנה האווירית הישראלי, שנחשב למוביל בקנה מידה בינלאומי - נותר מובך מול אמצעי ברמה טכנולוגית ירודה שפגע בלב המדינה. וזה לא הכטב"ם הראשון שפגע בישראלי והביא למותו. חיזבאללה עושה שימוש נרחב בכטב"מים לאורך המלחמה, ההבדל הוא בעיקר בזמן שהיה לישראל להגיב, אך היא כשלה.
לא הופק הלקח מהחזית האוקראינית
הכישלון של מדינת ישראל חמור נוכח הריצה שלה לעבר חזית הטכנולוגיה. הוקם פה מערך הגנה אווירית רב־שכבתית שאין לו אח ורע בעולם: חץ 3 וחץ 2 של התעשייה האווירית בשכבות הגבוהות, קלע דוד וכיפת ברזל של רפאל בשכבות הנמוכות. אולם הבסיס נשכח, ולא הופקו לקחים נדרשים ממלחמת רוסיה־אוקראינה שפרצה כשנה וחצי לפני חרבות ברזל.
היקף השימוש בכטב"מים במלחמת רוסיה־אוקראינה הוא חסר תקדים. מצד אחד ניצבת אוקראינה, שמשתמשת בכטב"מים מערביים, כטב"מים מתוצרת עצמית וכטב"מים אזרחיים שהוסבו לחימוש משוטט (כטב"מ מתאבד). בפינה השנייה עומדת רוסיה, שאמנם לקחו לה כמה חודשים ב־2022, אבל היא צברה היקפים אדירים של כטב"מים איראניים, כולל דרך שיתופי פעולה בייצור מקומי.
אותה הפעלה נרחבת של כטב"מים אפשרה למהנדסים בטהרן לשפר את האמצעים. אלה מתגלגלים בסוף לידי חיזבאללה והמורדים החות'ים, שמזהים את הקושי הישראלי ביירוט האיומים. זו סיטואציה מתסכלת בשל פרק הזמן שהיה לישראל להיערך כראוי לאיום, שהרי ברור כי מצויים כטב"מים בידי איראן ושלוחותיה, אבל ברמה המבצעית לא הנערכנו כראוי.
"דבר פשוט מבדל בין איום רקטי לבין כטב"מים", מסביר ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "רקטה או טיל עושים מסלול בליסטי מוגדר מראש. זה מסלול פרבולי, ולכן קל יותר להתמודד עם טיל בליסטי מאשר כטב"מ. כיפת ברזל יודעת לזהות את המסלול ולהגיע לאיום. לעומת זאת, לכטב"מ אין מסלול בליסטי, וניתן להשוות אותו לטיל שיוט או למטוס מתמרן. הוא הרבה יותר איטי ממטוסי קרב, וקטן. הכטב"מ עובר במסלול משתנה ונמוך, שמקשה על המכ"מ לזהות. הכטב"מים של חיזבאללה, לדוגמה, עוברים בנקיקים ומנצלים את הטופוגרפיה".
ד''ר יהושע קליסקי / צילום: אתר INSS
ב־2006 ויתרנו על תותח הוולקן, וחבל
במסגרת הריצה הישראלית לעבר הטכנולוגיה, מערכת הביטחון שכחה את הנשק הקני, שרלבנטי לכטב"מים. מאז 1975 הפעיל מערך הנ"מ הישראלי פלוגות שהשתמשו בתותח וולקן ("מחבט", בעברית), שמתבסס על מקלע גאטלינג (M61A1) מתוצרת ג'נרל דיינמיקס. אותם וולקנים הותקנו על גבי נגמ"שי M 113 ("זלדה"), לצד משגר טילי סטינגר, מכ"מ ייעודי, מערכת תצפית יום ולילה, מערכת מעקב ומחשב בקרת ירי. אלא שב־2006, לאחר מלחמת לבנון השנייה, הוחלט לוותר על היכולת הזו.
אותו וולקן יורה תחמושת נפיצה בקוטר 20 מ"מ, בקצב אש של 6,000 פגזים בדקה משישה קנים. והשימוש בוולקן זול משמעותית: לפי גורמים בשוק, כדור לוולקן עולה 10-6 דולר. בהערכה שמספיקים לכל היותר 400 כדורים ליירוט כטב"מ, אז העלות עשויה להגיע ל־4,000 דולר לכל היותר. זאת בזמן שעלות יירוט של כיפת ברזל מוערכת בלא פחות מ־30 אלף דולר. אולם רק כעת פועלים בצה"ל להחדרה מבצעית מחודשת של הוולקן.
"מדינת ישראל היא המובילה בעולם בגיל"ה (גילוי והתרעה), הגנה אקטיבית (כדוגמת מעיל רוח וחץ דורבן) והגנ"א (הגנה אווירית והגנת שמיים)", אומר רותם מי־טל, מנכ"ל חברת אסגארד מערכות המפתחת טכנולוגיה צבאית לתעשיות הבטחוניות. "אין מדינה אחרת שמוגנת כמו ישראל, והפור שלה על פני שאר העולם ניכר בבולמוס הרכש של מדינות אירופה בשנתיים האחרונות, ובמיוחד של מדינות צפון ומזרח אירופה, נוכח האיום הרוסי".
רותם מי-טל, מנכ''ל אסגארד מערכות / צילום: אמיר וולוקוביץ
החיסרון של הלייזר: יירוט בטור
מי־טל מציין גם את מערכת מגן אור להגנה באמצעות לייזר, שרפאל מפתחת עבורה את המשגר ואלביט ספקית הלייזר עצמו. המערכת, שצפויה להפוך למבצעית במחצית השנייה של 2025, מיועדת להוות מערך משלים לכיפת ברזל, כך שחלק מהיירוטים של רקטות וכטב"מים בטווחים קצרים יתבצעו בעזרת קרן לייזר בהספק כ־100 קילו־וואט. לייזר רחוק מלהיות טכנולוגיה מושלמת: המערכת מיירטת בטור, כך שבמקרה של מטח, היא תיירט רק רקטה אחת - אלא אם פורסים כמה מערכות במקביל. הבעיה השנייה שמקשה על המערכת היא שמזג אוויר מעונן, אובך וערפל מגבילים את פעילותה.
"לא שואלים מהם הפתרונות הקיימים כיום על המדף מול איום ארוך־טווח, איטי, שמשייט וטס בגובה נמוך מאוד מהקרקע ולאורך שעות רבות", מציין מנכ"ל אסגארד מערכות. "באוקראינה, פותרים את איום הכטב"מים באמצעות אלפי תיבות על תרנים לאורך הגבול, שמכילות מכשירי סלולר עם אפליקציה ייעודית. אלה מאזינים באופן רציף לרחשי השמיים, ומחפשים אנומליות בתדר שמאפיינות מנועים של רחפנים וכטב"מים".
הסיבה שבגינה צריך לזהות את האנומליות היא חתך המכ"מ של הכטב"ם. כלומר, היכולת לקבל אות מכ"מ ממנו היא קטנה מאוד. ד"ר קליסקי מסביר מדוע: "הוא קטן, טס נמוך בגבהים שבהם מכ"מ פחות יעיל, ואתגר נוסף הוא מבנה החומר. הכטב"מים עשויים לא רק ממתכת, אלא מחומרים מורכבים, כמו סיבי פחמן מוקשחים. אלה חומרים אורגניים שהחזר גלי המכ"מ מהם נמוך ביחס למתכת. את החומר האורגני צובעים בגוון אפור־שחור, במטרה שהקרינה מהמכ"מ תיבלע - וההחזר יהיה נמוך".
החזר המכ"מ משפיע על הזיהוי ועל זמן התגובה, שמשמעותי מאוד לכיפת ברזל. "המערכת נדרשת לזמן תגובה מסוים כדי ליירט", מציין המומחה מ־INSS. "כיפת ברזל גם נדרשת לגובה מסוים, משום שהמיירט משוגר במסלול בליסטי. המערכת נבנתה ליירוט בגובה 40-30 ק"מ, ולא לכטב"מ שטס בגובה 4 ק"מ לכל היותר. כשהוא מבצע זיגזגים באוויר, כיפת ברזל לא יודעת את המסלול שלו".
מיקרו־גל: מפיל במקבץ אחד נחיל כטב"מים
בדפי ההיסטוריה של מערך ההגנה האווירית הישראלי, ולמעשה העולמי, כבר חקוקה מתקפת 14 באפריל של איראן שכללה יירוט של 99% מתוך 185 כטב"מים, 36 טילי שיוט ו־110 טילים בליסטיים ששיגרו איראן ושלוחותיה במזרח התיכון. בכל הנוגע לכטב"מים, חלק הארי התבסס על מטוסי קרב שאומנו ליירט אותם. לפחות בחלק מהמקרים, זה אפילו לא נעשה במרחב האווירי של ישראל. מנגד, בדומה ליירוט באמצעות כיפת ברזל או כל מערכת אחרת, גם שעת הפעלת מטוס קרב היא עסק יקר מאוד. לפי פופולר מכניקס, שעת טיסה של מטוס F-16 מוערכת ב־27 אלף דולר, ואילו שעת טיסה של F-35 מטפסת ל־42 אלף דולר.
"ההתמודדות העיקרית מול כטב"מים היא מטוסי קרב ומסוקי קרב", מדגיש ד"ר קליסקי. "הפגיעה בתל אביב התרחשה משום שהכטב"מ זוהה מאוחר מדי, ולא היה די זמן ליירט אותו. הוא הגיע לתל אביב במהירות של 250 קמ"ש. לא די בעצם ההקפצה של מטוס קרב אליו, משום שמטוס הקרב מגיע במהירות כ־1,000 קמ"ש. בטרם היכולת ליירט אותו, נדרש המטוס להתאים את עצמו למהירות".
ברמה הבינלאומית, הוא מפרט כי לצד תותח הוולקן, מדינות בעולם מצאו פתרונות אחרים, חלקם יצירתיים. "האוקראינים לקחו מטוסי בוכנה איטיים, דו־מושביים, והעמידו את הנוסע עם מקלע כדי לפגוע. לצד זאת, החברה הגרמנית ריינמטאל בונה תותחי נ"מ עם מערכות מכ"מ, שמסוגלים לירות אלפי כדורים בדקה. בעולם מפתחים את תותח הלייזר, על אף מגבלותיו הסביבתיות, והצורך לשהות על המטרה כמה שניות כדי לנטרל אותה. לצד זאת, ישנם פיתוחים בתחום המיקרו־גל, שמבשל את האלקטרוניקה של הכטב"מ".
מיקרו־גל הוא אמצעי חשוב בתחום הפיתוחים הצבאיים, ומהווה את אחת הטכנולוגיות החמות בתחום ההגנה האווירית, לצד מערכות הלייזר. מערכות הגנה מתחום המיקרו־גל מפותחות בחיל האוויר ובצי האמריקאי, וכן במגזר הפרטי. אמצעי תקיפה אלקטרומגנטיים לא־קינטיים אלו מנטרלים באמצעות מיקרו־גל רכיבים אלקטרוניים קריטיים לאמצעי התקיפה של האויב.
יכולת מרכזית שמקנה למיקרו־גל יתרון מול הלייזר, שמיירט בטור, מאפשרת לו להפיל במקבץ יירוט אחד נחיל כטב"מים. שחקנית משמעותית במערכות המיקרו־גל נגד כטב"מים היא יחידת ריית'און (Raytheon) של הענקית האמריקאית RTX. ריית'און כבר זכתה לחוזה עם צבא ארה"ב לאספקת מערכות מיקרו־גל נגד כטב"מים, המסירה הראשונה מיועדת לשנת 2025.
להכניס את איום הכטב"מים למסגרת
מדינת ישראל יכולה למצוא מענים ייעודיים לתחום הכטב"מים. רפאל מכרה כבר בשנת 2018 לבריטניה את מערכת Drone Dome, שמיועדת להתמודדות יעילה מול כטב"מים, כולל איתור, זיהוי ונטרול. המערכת משולבת רדאר מתקדמת ומאפשרת שילוב יכולות אלקטרו־אופטיות.
לאחר הגילוי והזיהוי, הנתונים משולבים ומקושרים ונשלחת התרעה למפעיל הכטב"מ העוין. המערכת יוזמת פעולת שיבוש, אוטומטית או על ידי מפעיל המערכת, בהתאם לכללים שהוגדרו מראש. כשהאיום מגיע לאזור הנטרול, הכטב"מ מנוטרל בעזרת חסימת GPS וחסימת רדיו, או מיורט עם לייזר. אלגוריתמים מסייעים למערכת להבחין בין איומים עוינים לבין גופים אחרים במרחב האווירי, וכך נמנעות התראות שווא.
חברה נוספת שיש לה מענה טכנולוגי שעשוי לסייע להגנה מפני כטב"מים היא עין שלישית עם המוצר "מדוזה", שמסוגל לאתר כטב"מים ממרחק של 1.5 ק"מ. עבור הניווט, מרבית הכטב"מים לא מתבססים על GPS, שהרי כך הם לא יגיעו ליעדם. בחלק בלתי מבוטל מהמקרים, אותם כטב"מים נשלחים למטרה ללא הנחיה בזמן אמת, על בסיס מערכת ניווט אינרציאלית, שמודדת את התאוצה ומהירות הזווית כדי להבין את המיקום. מדובר במערכת שמשתמשים בה גם בצוללות: גירוסקופ מודד את הזווית, במד תאוצה ובמגנומטר, שבוחן את הכיוון ביחס לשדה המגנטי של כדור הארץ.
מרבית מערך הגילוי הישראלי מתבסס על מכ"מים, והוא לא מגוון במיוחד. כאן נכנסת לסיפור מדוזה, בעלת היכולות האופטיות לגילוי. "עולם אופטי לאפליקציית גילוי כמעט לא היה קיים כשנכנסנו", מספר ליאור סגל, מנכ"ל ומייסד עין שלישית. "אנחנו מהחברות הבודדות שעסקו בגילוי אופטי של כטב"מים, זה מאפיין שלנו מול שותפים בינלאומיים".
ליאור סגל, מנכ''ל וממייסדי עין שלישית / צילום: יקיר שוקרון
מעבר ליכולות הזיהוי, למערכות אופטיות יש יתרונות בהיותן פסיביות, מה שמקשה על האויב לזהות אותן כמטרה. מחירן נמוך יחסית וניתן לבזר אותן. לשאלה כמה יעלה לכסות את החוף של תל אביב עונה סגל: "מספיקים 20-15 מיליון שקל להתראה של דקה וחצי שתוריד את היעילות של האמצעי העוין. זה דורש שינוי תפיסה".
החברה הציבורית הביטחונית הגדולה בישראל, אלביט, אף היא מעורבת מאוד בתחום. אחת הטכנולוגיות המעניינות שלה היא מערכת ReDrone נגד כלי טיס בלתי מאוישים (C-UAS). זו מערכת שנמכרה ללקוחות שונים, בהם הולנד. פתרון ה־ReDrone מספק פונקציונליות מעבר לחיישנים אקטיביים ופסיביים, המאפשרת לאתר ולזהות ריבוי מטרות בו־זמנית בתוך האזור המאובטח. ה-ReDrone מאתר, מזהה, מאכן, ומנטרל כלי טיס בלתי מאוישים עוינים ביום ובלילה, בתנאי שטח ומזג אוויר שונים.
ד"ר קליסקי מסכם בכך שצריך להכניס את איום הכטב"מים למסגרת, ושהוא אינו אינו גיים־צ'יינגר מבחינת ישראל. "זו טכנולוגיה מיושנת: אם במלחמת העולם השתמשו בנחילי מטוסים מאוישים, אז כעת משתמשים בבלתי מאוישים. זה לא רעיון חדש, וניתן להתגבר עליו. על חשבון הנשק הקני שהפך למיושן מאוד, נכנסו טילים מונחי רדאר וחום. התרכזו בטכנולוגיה משבשת, ובנו על הטכנולוגיה. היכולת חיה וקיימת, אבל איבדנו את הכלים. על כן, צריכים להקים את היכולות מחדש".
כתבות
ני"ע
