על מארג הישראליות שמשתקף במיתוס ובתערוכה של "משכית"

70 שנה אחרי שהוקם ו-30 שנה לאחר שנסגר, תערוכה חדשה מגוללת את סיפור בית האופנה הישראלי משכית ● מהרקמה של עולי בולגריה, דרך "מעיל המדבר" האייקוני ועד הפתיחה המחודשת ב-2014 בהובלת המעצבת שרון טל ● כל אלה מספרים את הסיפור של יצירה ישראלית מקורית להפליא

מיטל שטדלר | 03.08.2024

רות דיין בביתה, 1973 / צילום: יעל רוזן

רות דיין בביתה, 1973 / צילום: יעל רוזן

1

בין שמלת "עין גדי" לחולצת "כנרת", דרך "מעיל יפו" וכלה בפסגה שהיא "מעיל המדבר" - בית האופנה משכית לא סתם שזר שמות של אזורים ואתרים יפים בארץ בשמותיהם של יצירותיו הלבישות. הוא עשה ניסיון של ממש לשקף את שורשי העם ואת נופי הארץ בלבוש עילי, צבעיהם מהדהדים את גוני השמש והחול.

התערוכה החדשה שנפתחה השבוע במוזיאון ארץ ישראל, שאצר שחר אטואן, מגוללת את סיפורו של המותג שמגלם אופנה ישראלית חדשנית מהי. הכותרת שניתנה לה היא 70-30-10: 70 שנה מאז הוקם משכית, 30 שנה מאז נסגר ועשור מאז נפתח מחדש. משכית הפך לשם נרדף לאופנה ישראלית עילית, כזו שלא כל אחת יכולה להרשות לעצמה. היו לו תצוגות אופנה בפריז ובלונדון, ושיתופי פעולה עם מותגי על כמו כריסטיאן דיור ואיב סן לורן. אבל מה שהיה ל"הוט קוטור" הישראלי הראשון ממש לא נולד במקור כבית אופנה.

2

משכית נולד קודם כל מתוך צורך חברתי. השנים, שנות הצנע, ובגדי הגברים והנשים כאחד חתרו לפונקציונלית ולמראה אחיד. הגוונים שהרכיבו את החברה הישראלית טושטשו לאיטם ונמחקו תחת מכבשי הציונות החלוצית החדשה.

דמותו האייקונית של דוד בן גוריון, על מדי החאקי הנצחיים שלבש, שידרה לקיבוץ הגלויות שפה מוותרים על המלמלות והעניבות לטובת בגדי עבודה. אבל היו מי שחשבו שהעולים דווקא צריכים לשמר את סגנונם ומסורתם.

בזמן שמשה דיין היה עסוק במשימות מדיניות וצבאיות שונות, עבדה בת זוגו רות דיין בסוכנות היהודית. היא נשלחה ללמד עולים את רזי החקלאות ולסייע בקליטתם בארץ. ואז קרו שני דברים: היא ראתה שמהחקלאות שהיא מנסה להטמיע שם לא יצמח פרי, וגם חזתה בכישרון הרקמה של עולים מבולגריה. היא החליטה למנף את אותן מיומנויות של רקמה וצורפות למקור פרנסה. למה שהעולים ייתמכו על ידי סעד, כשהם יכולים לממש את הכישורים שלהם?

עשרות יישובי עולים הוכנסו כך למעגל העבודה. כשהיוזמה, תחת השם "אשת חיל", ביקשה לפתוח קורסים מקצועיים, היא נוסדה כחברה ממשלתית. טדי קולק, ראש עיריית ירושלים המיתולוגי שהיה אז מחברי הנהלת החברה, הציע את השם משכית, ואכן היה זה לשכיית חמדה מיוחדת במינה בתרבות הישראלית.

3

הגיים צ'יינגר של משכית היה עם הכנסת פיני לייטרסדורף כמעצבת ראשית ב-1955. היא החדירה במשכית את הסגנון הייחודי, את החיפוש אחר השורשי ו"הישראלי", והייתה אחראית ליצירות אלמותיות שלו. על "מעיל המדבר" האייקוני, שכמה גרסאות יפיפיות שלו מתבלטות בתערוכה, היא הייתה מספרת שבכל פעם שהייתה מטיילת עמו בעולם, הייתה חוזרת בלעדיו, כי איזו כוכבת קולנוע או אשתו של אחד משועי עולם חמדה אותו. היום מדובר בפריט אספנות מבוקש.

את התצוגות של משכית, שהפכו לשם דבר בעולם, הפיק ארגון הבונדס, שהיה אחראי על מכירת איגרות חוב של מדינת ישראל ליהודי התפוצות. אירועים ראוותניים בהשתתפות כל המי ומי - ושכניסה אליהם הייתה לא זולה בכלל, עניין שיכול להגיע גם לאלף דולר - עודדו רוכשים פוטנציאליים להשקעה שתשרת את מדינת היהודים. הכסף שגייס הבונדס שימש לשלל משימות מהותיות כמו בניית המוביל הארצי ומפעלי ים המלח.

היוקרה הפכה שם נרדף למשכית, וגם למי שלא הייתה יכולה להרשות ממלבושיו לעצמה, הוצע פתרון. בדים שיוצרו במיוחד עבור משכית - על ידי דמויות כמו מעצבת הטקסטיל נאורה ורשבסקי ומומחה האריגה ג'ורג' קאשי - נמכרו בחנויות, וכל אחת הייתה יכולה לתפור לעצמה מהם בגד. בסניף החיפאי אף המתינה תופרת שהייתה לוקחת את אותו הבד ששימש את משכית ותופרת ממנו את אותה שמלה - אבל בלי הטיקט. הכי קרוב למשכית שאפשר.

4

משכית נשען לכל אורך הדרך על השילובים והמתח שבונים ישראליות. כך שאין פלא שב-1967, אחרי מלחמת ששת הימים, ביקשה דיין להפוך את הדו-קיום הישראלי-ערבי למקור השראה. דיין חיפשה בכפרים ערביים את טובות הרוקמות. היא תועדה מספרת: "מאות נשים עבדו בבית ג'אללה, בבית לחם ובעזה. היה לי חשוב שאנשי צוות משכית, שאין להם קשר לערבים ושאינם אוהבים ערבים, ילמדו להתייחס אליהם דרך העבודה המשותפת".

5

משכית נקלע לקשיים כלכליים ונמכר ב-1970 לחברת משקיעי ישראל במיליון לירות. אחרי הידרדרות ממושכת נסגרו הדלתות ב-1994. העניין היה נראה גמור.

אלא שב-2014 התרומם המותג כעוף החול והושק מחדש בהובלת המעצבת שרון טל. זו אף גייסה למאמץ את דיין, שזכתה לעיטור הנשיא על פועלה, ואת התעשיין סטף ורטהיימר כמשקיע. רגליו של המותג המחודש נטועות היטב בזה הישן, והוא לוקח את השפה של משכית לאופנה של היום. הוא אפילו קיבל את חותמת האיכות של אייקון האופנה הבלתי מעורער שרה ג'סיקה פרקר, שלבשה שמלה של המותג בסדרת ההמשך ל"סקס והעיר הגדולה".

כשרואיינה לגבי המפעל שנטווה מרעיון שלה התעקשה דיין שלא שימור המסורת עמד לנגד עיניה, אלא הפרקטיקה - הפרנסה והתעסוקה לעובדי הכפיים. "משכית ראתה את האדם שמאחורי המוצר", ציינה פעם. המוצרים המרהיבים שמככבים בתערוכה החדשה - המבוטחת בהרבה מאוד כסף נוכח שוויים - מספרים את הסיפור של יצירה ישראלית מקורית להפליא.

צרו איתנו קשר *5988