האיש האובססיבי לכישלון מעמק הסיליקון

כאיש קרן הון סיכון מלב עמק הסיליקון, שון ג'ייקובסון עוסק בחיפוש אחר הצלחה. לאחרונה הוא עוסק במשהו שהיה נשמע מטורף לחלוטין כמעט בכל מקום אחר על פני כדור הארץ - הוא החליט לבנות אנדרטה אישית משלו לכישלון.

● סוחרים פלסטינים וחברות אירופיות גוזרות קופון: המסחר שעדיין מתקיים בין ישראל לטורקיה
● הטילים והכטב"מים של איראן, ואיך ישראל יכולה להגן על עצמה 
● ראיון | העיתונאי זוכה פרס פוליצר שמסביר - למה גם במדינות ערב רוצים שישראל תנצח 

כשהוא יושב ליד שולחנו במשרד הביתי שלו, הוא נמצא במרכזו של "מוזיאון הכישלון", שעשוי להיות האוסף הגדול בעולם המוקדש לכישלונות עסקיים, עבירות תאגידיות ופלופים מרהיבים.

יש לו ספלים של בנק ההשקעות שנסגר Bear Stearns; כמה דגמים של בלקברי וחלקים מנייר מכתבים של ברני מיידוף; יש שם תרמוס של WeWork; שמפניה שלא נפתחה מההנפקה הראשונית של Webvan במהלך בועת הדוט־קום; וכמובן, פחיות New Coke; יש, באופן מוזר, מי־קולון גם של הארלי־דיווידסון וגם של הברגר קינג; ויש בובה של חברת הצעצועים מאטל, אבל זאת לא ברבי או קן - זה אלן.

ג'ייקובסון מעריך שהוציא עשרות אלפי דולרים ברכישת פריטים שרוב האנשים מעדיפים לשכוח. כיום, יש שם יותר מ־1,000 חפצים של החלטות עסקיות איומות, תמוהות ואף פליליות ממש בתוך ויטרינות זכוכית, ואלמלא בעיה אחת הוא היה מוקף בשרידים נוספים של כישלונות. "למעשה נגמר לי המקום", אומר ג'ייקובסון. "יש לי 30 ארגזים בעליית הגג".

 צילומים: מתוך אתר המוזיאון, failure.museum

להפיק לקח מכל חפץ

ג'ייקובסון לא מחפש רק צעצועים, חידושים ושרידים הרוסים של יוזמות שהפכו לאסונות בלתי נשכחים. אפילו לחברות המצליחות ביותר בהיסטוריה יש חפצים המונצחים במוזיאון הכישלון.

אפל עצרה במהירות את ייצורו של מחשב אישי בשם Power Mac G4 Cube; ניסיון מסורבל של מיקרוסופט להעתיק את האייפוד הביא לייצורו של ה־Zune; היה גם פריט שנקרא Google Glass (משקפיים עם מסך תצוגה המסוגלים להציג מציאות רבודה).

ג'ייקובסון מאמין שאפשר להפיק לקח מכל חפץ מצער באוסף שלו. כשבנה את מוזיאון הכישלון, הוא החל לחשוב יותר על הסיבות לכישלונות עסקיים, ופיתח מסגרת משלו כדי להבין מדוע רוב הסטארט־אפים מתרסקים. הוא מכנה את התיאוריה שלו "ששת כוחות הכישלון".

הרשימה: התאמה לקויה של המוצר לשוק; מצב כספי רעוע; התעלמות ממשוב של לקוחות; תחרות קשה; תזמון גרוע ואנשים גרועים המעורבים בתהליך - דירקטוריונים שתלטנים, הנהלה לא יעילה, מייסדים לא מהימנים.

המסקנה העיקרית שלו היא שכישלון הוא מרכיב אינטגרלי של הצלחה, שנוטים להתעלם ממנו. כל מי שרוצה לעשות משהו כמו שצריך, חייב להיות מודע לדרכים הרבות שבהן הדבר שאותו הוא מנסה לעשות עשוי להשתבש מאוד.

נראה שאין מקום מתאים יותר למקדש לכישלון מאשר עמק הסיליקון, שלא רק מקבל כישלון, אלא כמעט מעודד אותו. לדעתו של ג'ייקובסון, מייסדי סטארט־אפ שמעולם לא התנסו בכישלון הם יזמים שמעולם לא לקחו סיכונים משמעותיים.

לילה של כישלון

אז איך בחור שמבלה את זמנו בחיפוש אחר מצליחנים מחליט להפוך את משרדו ללובר של הלוזרים?

ג'ייקובסון, בן 52, אסף קלפי ספורט בילדותו, ושילם על לימודיו באוניברסיטת ויסקונסין באמצעות קניית אוספי מזכרות של אנשים אחרים ומכירת פריטים בודדים. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר לעסקים בהרווארד, הוא תיעל את מוחו היזמי לעיסוקים מסורתיים יותר. הוא עבד כמנהל בשלושה סטארט־אפים שהפכו מאוחר יותר לציבוריים, הצטרף לחברת ההשקעות Norwest Venture Partners וכיום יושב ביותר מתריסר דירקטוריונים של חברות.

האובססיה המיוחדת שלו נולדה במקום לא צפוי: משחק כדורסל של קבוצת גולדן סטייט ווריורס. במהלך העשור האחרון, היו הווריורס הקבוצה המצליחה ביותר ב־NBA. אבל באותו לילה בנובמבר 2022, לא הצליח ג'ייקובסון להפסיק לחשוב על כישלון.

כשנכנס לאולם, הוא קיבל בובת בובלהד (bobblehead - בובה קטנה של דמות עם ראש גדול ומתנדנד) של הרכז של הווריורס, ג'ורדן פול, שהגיעה בקופסה שעליה שלוש אותיות מוזרות: FTX. בורסת הקריפטו של סם בנקמן־פריד (שנקראת FTX) התפוצצה רק כמה ימים קודם לכן, אך היה זה מאוחר מדי להסיר את המיתוג של החברה המבישה. העיתוי של המתנה היה נורא - אבל גם מעורר השראה.

כשהגיע הביתה, ידע ג'ייקובסון מה עליו לעשות: לכתוב על כך בלינקדאין. התגובה לפוסט הייתה כל כך מדהימה, שהוא החל לחפש בביתו אחר פריטים דומים, ולסרוק את איביי כדי לקנות עוד. מאז הוא אוצר שרידים של כישלון תאגידי. תוך זמן קצר, האוסף שלו היה גדול מספיק כדי שהוא יכנה אותו מוזיאון.

ג'ייקובסון לא בדיוק מוכר כרטיסי כניסה לבית שלו, אבל הוא מארח יזמים במוזיאון הכישלון מדי שבוע. כשהם מבקרים, הוא מייעץ להם לא להימנע מסוג הסיכונים שעלולים יום אחד להוביל להצגתם במוזיאון שלו.

הרעיון שסטיב ג'ובס שנא

ישנן מספר דרכים שבהן ג'ייקובסון מוצא דברים עבור מוזיאון הכישלונות. החברים שלו תורמים גאדג'טים שנכחדו, פריטי 'סוואג' אירוניים ומוצרים שהם רכשו במהלך השנים ושייצורם נפסק.

כדי למצוא את כל השאר, יש את איביי. 220 הדולרים הטובים ביותר שהוא הוציא שם היו על חלוק מעבדה של חברת התרופות המפוקפקת תראנוס. הוא מחק עוד פריט חמקמק מרשימת המשאלות שלו כששילם 150 דולר עבור טלפון נייד של ESPN, שסטיב ג'ובס כינה פעם "הרעיון המז-ן הכי דבילי ששמעתי אי פעם".

עוד לפני שהפריטים הללו התקבלו אחר כבוד במוזיאון הכישלון, היה מוסד אחר - "המוזיאון לכישלון", גלריית פופ־אפ שאינה קשורה למוזיאון הכישלון המדובר, שהחלה לנדוד בעולם ב־2017, והציגה מוצגים כמו "טעם רע" (קטשופ סגול של היינץ) ו"כשל בתנועה" (מגלשי דשא ומכשירי סגוויי). היא עצרה בניו יורק, בוושינגטון, בהוליווד וב'קניון של אמריקה' במינסוטה - אבל לא בעמק הסיליקון.

אבל אינכם צריכים לבקר באף אחד מן המוזיאונים כדי ללמוד מכישלון. ואולי אפילו אין כל כך מה ללמוד מהם. למעשה, מאמר אקדמי אחד שפורסם לאחרונה מצא כי נוטים להפריז במידת התועלת שאפשר להפיק מכישלון. "כולנו מעריכים יתר על המידה את הסבירות שההצלחה תגיע בעקבות הכישלון", אמרה לורן אסקרייס־ווינקלר, פסיכולוגית מאוניברסיטת נורת'ווסטרן ואחת ממחברות המאמר.

אך בינתיים, ג'ייקובסון אומר שהוא מחפש עותק של הקוד האתי של אנרון, חליפת שלושה חלקים של לוי שטראוס, ובקבוק סודה של חברת הממתקים Jolly Rancher, שאותו הוא רוצה לצרף לפחית הסודה של Life Savers המוצגת בגאווה במוזיאון הכישלון. אולי באמת הגיע הזמן לבנות את אגף החדש ההוא.