'צל של ספק': סיפור מאת היצ'קוק על רוע בעיר קטנה

טונגואט הוא כותב תורם ב-Washington Examiner, כתב ביוגרפיה של פיטר בוגדנוביץ'

כאשר יוצרי סרטים שופטים את היצירה שלהם עצמם, הם מסכימים רק לעתים רחוקות עם הקונצנזוס של המבקרים. אורסון וולס, לדוגמה, התעקש שסרטו הטוב ביותר לא היה "האזרח קיין" אלא הפרשנות היצירתית שלו, שהמעיטו בערכה, ל"המשפט" של קפקא. מאחר ואומנים באופן נוטים טבעי להעדיף יצירות המייצגות את מירב המאמצים שלהם, אנו מרשים לעצמנו להתעלם מן מדעותיהם.

● "האמן ומרגריטה": סאטירה סובייטית מלאת חיים
● 'מדאם דה פומפדור': דיוקן של עוצמה מאת פרנסואה בושה 

הדבר נכון במיוחד בנוגע לאלפרד היצ'קוק, שלעתים קרובות נראה שהמוניטין שלו, בעיני המבקרים, אינו מפסיק להשתנות. פעם היה נהוג לשבח את המותחנים הקומיים הבריטיים השנונים של היצ'קוק, כמו "הגברת הנעלמת", ואילו היום מהללים את ההפקות ההוליוודיות המפוארות שלו, לרבות "ורטיגו". היצ'קוק עצמו טען לכל אורך הדרך שהוא מעריך במיוחד את סרט הדרמה שלו משנת 1943, העוסק בחיי עיירה קטנה שנוכחותו של רוצח מאיימת עליה - "צל של ספק". ג'וזף קוטן כיכב בסרט בתפקיד הדוד צ'ארלי, רוצח שהקורבנות המועדפים עליו הן אלמנות אמידות. וכמו נבלים רבים כל כך של היצ'קוק, מצליח הרוצח להסתיר בצורה מקסימה את רשעותו - במיוחד מפני משפחתו המעריצה אותו.

"'צל של ספק' היה סרט מספק ביותר עבורי - אחד האהובים עליי - כי לשם שינוי היה זמן להכניס אליו דמויות", אמר היצ'קוק בריאיון לבמאי פיטר בוגדנוביץ'.

לשבור את החדגוניות

היצ'קוק מתאר באופן משכנע את דמותו של הדוד צ'ארלי, שסביבתו הטבעית מוצגת בפתיחת הסרט: הוא שוהה תחת שם בדוי בחדר שכור מוזנח, בסביבה עירונית כעורה ולא מזמינה. כאשר צ'ארלי מפציע בסרט לראשונה הוא שוכב במיטה, סיגר בידו וכסף מזומן לצידו, והוא מהרהר על המהלך הבא שלו. לאחר שנודע לו כי עוקבים אחריו שני גברים, הוא יוצא בחיפזון ומחפש מקלט בחיק קרוביו המעריצים בסנטה רוזה שבקליפורניה. הפרטים על פשעיו של צ'ארלי עוד לא ידועים, אבל ידוע שהוא בחור מפוקפק.

ביד אמן משרטט היצ'קוק את דמותו של צ'ארלי לא בחברת פושעים אלא, כדי ליצור ניגוד, בקרב משפחתו המורחבת, החמימה והתמימה: אחותו הרגשנית, אמה ניוטון (פטרישיה קולינג'); בעלה החלוש, ג'וזף (הנרי טראוורס); ושלושת ילדיהם החביבים, ובמיוחד בתם הבכורה - שאמה מכנה אותה על שמו של אחיה - צ'ארלי (תרזה רייט). בהקבלה נהדרת, צ'ארלי הצעירה - כפי שהיא מכונה ברשימת הקרדיטים בסרט - מוצגת גם היא בתנוחת שכיבה: היא נראית מהורהרת במיטה. צ'ארלי הזאת אינה מרוצה ממה שהיא תופסת כקיום ריקני וזחוח. "אנחנו פשוט הולכים עם הזרם ודבר אינו קורה", היא אומרת לאביה, אדם רגוע העובד בבנק, קורא ספרי מתח, ומתווכח בעליצות על שיטות רצח עם שכנו האפרורי לא פחות.

כדי לשבור את החדגוניות שהיא מוצאת במשפחתה, מחליטה צ'ארלי הצעירה להזמין את דודה לביקור, אך לפני שהיא מספיקה לשלוח את המברק שלה, היא מקבלת הודעה על הגעתו. "הוא שמע אותי, הוא שמע אותי", אומרת רייט בקולה האקספרסיבי והעמוק להפליא, וממחישה את נטייתה של דמותה לסגוד לדודה. בתסריט המהוקצע אך האמין שכתבו תורנטון ויילדר, סאלי בנסון ואשתו של היצ'קוק, אלמה רוויל (על בסיס סיפור מאת גורדון מקדונל), מתגלה לצ'ארלי הצעירה טבעו של הדוד צ'ארלי בתקריות קטנות שקל להתעלם מהן אם הן מתרחשות כל אחת לבדה, אך בלתי אפשרי לעשות זאת כשמצרפים אותן זו לזו. לרבות העצבנות שלו כשמבקשים לצלמו, ונוכחותה של חריטה על טבעת אזמרגד שהוצגה לאחייניתו.

חלקלק וסרקסטי

הדרמה הפסיכולוגית הזו מתרחשת על רקע הדיוקן הסוציולוגי העשיר ביותר שניסה היצ'קוק לצייר אי פעם. היצ'קוק משתמש בתפאורה הנהדרת של סנטה רוזה - השכונות השלוות שלה, המרפסות הקדמיות הרחבות, השוטר הסבלני המשגיח על מעברי החציה - לא רק לצורך אווירה אלא גם כדי להפוך את הדוד צ'ארלי לזר בארץ מוזרה. הוא לא רק הגיע ממקום מרוחק גיאוגרפית מסנטה רוזה, אלא גם חלקלק וסרקסטי הרבה יותר מקרוביו שעמם גדל. באופן אינטואיטיבי אומרת צ'ארלי הצעירה בשלב מסוים שדודה מסתיר צד חידתי באישיותו, אך היא עדיין נבהלת כשהיא מבינה לראשונה כי הוא ככל הנראה "רוצח האלמנות העליזות" המבוקש - טלטלה המודגשת על ידי הגברת עוצמת הקול של פסקול "ואלס האלמנה העליזה" של פרנץ להאר.

"צל של ספק" מספר על התפתחות התפיסה המוסרית של צ'ארלי הצעירה, התמימה עד כה. "היא גדלה ולמדה שמישהו שהיא אהבה ושאהב אותה מסוגל ממש להרוג אנשים", הסבירה רייט לביוגרף דונלד ספוטו. צ'ארלי הצעירה מבינה ששגתה כשנתנה אמון בדודה, אך גם שלא העריכה כראוי את חיבתה שלה לסביבתה התפלה כביכול. הסרט עוסק ברעיונות על נורמליות ועל "רגילוּת'", והיצ'קוק, שיצר את הסרט בזמן מלחמת העולם השנייה, מבהיר כי התכונות הכול-אמריקניות האלה ראויות בעיניו להגנה. בסדרה של נאומים מבטא הדוד צ'ארלי השקפה צינית על החיים, שבעזרתה הוא מצדיק את מעשיו. "העולם הוא גהנום", הוא אומר, "אז מה זה משנה מה קורה בו?". צ'ארלי הצעירה, אף שהיא מיוסרת מקיומו של הרוע, נעשית המגינה על משפחתה ועיר הולדתה. כאשר הבלשים כושלים במשימתם ללכוד את דודה, נותרת צ'ארלי הצעירה מחויבת לגירושו של קרובה חסר המצפון מגן העדן.

שמונים שנה לאחר יציאתו, מצדיק "צל של ספק" לחלוטין את ההערכה הרבה שהייתה ליוצרו כלפיו.