למי שייך הנילוס? מצרים ואתיופיה במסלול התנגשות על השליטה בנהר

מצרים שלחה כוחות מיוחדים, חימושים וציוד צבאי לסומליה, במסגרת הסכם שנחתם בליגה הערבית, כך מדווח ב"נשיונל" האמירותי. שיתוף־הפעולה המצרי־סומלי נועד, על פי הערכות, להרתיע את אתיופיה. הרקע: בין מצרים לאתיופיה מתנהל מאבק ארוך שנים על השליטה בנהר הנילוס.

● צינור החמצן של חמאס: המחלוקת סביב ציר פילדלפי
● שונא ישראל או פוליטיקאי פרגמטי: הבכיר הטורקי שעשוי לרשת את ארדואן
● אורניום שקרוב לארבע פצצות: תוכנית הגרעין האיראנית מתקדמת

בנוסף, בתחילת השנה ממשלת אתיופיה הגיעה להסכם עם סומלילנד, שהכריזה על עצמותה מסומליה ב־1991, לפיו היא החכירה לאדיס אבבה רצועת חוף באורך 20 ק"מ באזור מפרץ עדן - למשך 50 שנה. ההסכם מעניק לאתיופיה גישה למפרץ עדן, בין היתר למסחר, ומאפשר לה להפעיל את חיל הים שלה במיקום אסטרטגי. בתמורה, סומלילנד תקבל אחזקות מסוימות בחברת התעופה אתיופיאן איירליינס, ומבחינה מדינית ההסכם קובע כי בעתיד אתיופיה תכיר בה כמדינה ריבונית.

הקרב על מי הנילוס

המתיחות של אתיופיה עם מצרים היא ממושכת ובעלת שורשים עמוקים הרבה יותר, ששיאה נרשם בעשור החולף סביב בניית סכר הרנסנס הענק בנילוס הכחול, הנהר באפריקה שדרכו זורמים 80% ממי נהר הנילוס כולו, כשהסכר עשוי לפגוע במצרים. אדיס אבבה מתמודדת עם מגזר חקלאי שמהווה כ־37.6% מהתמ"ג אך אינו מתקדם בניצול המים. על כן ב־2011 אתיופיה החלה לקדם את המיזם, שבמקור היה מיועד לייצר כ־6.4 ג'יגה־וואט.

מגבלות תקציביות של הפרויקט, שעלויותיו היו צפויות לעמוד על כ־5 מיליארד דולר, הביאו לכך שבאתיופיה הסתפקו "רק" בכ־5.1 ג'יגה־וואט, בעזרת מימון בסך כולל של כ־4.2 מיליארד דולר.

אדיס אבבה נקטו בצעד על אף שידעו כי הנילוס מספק למצרים 90% מתצרוכת המים שלה, בזמן שמרבית אוכלוסיית מצרים (כ־107.7 מיליון איש) מתגוררת ברובה לאורך הנילוס והדלתא. כלומר, על כ־8% משטח המדינה. בה בעת, לפי שרת התכנון והפיתוח הכלכלי, האלה אל־סעיד, מגזר החקלאות מהווה כ־15% מהתמ"ג המצרי ומעסיק יותר מ־25% מכוח העבודה.

אל כל אלו מתווספות סוגיות חברתיות, שהרי הנילוס הוא סמל לאומי למצרים, יחד עם סוגיות דמוגרפיות, בגלל שאוכלוסיית מצרים גדלה מדי שנה בכ־2 מיליון איש ומעל הכל - סוגיות מדיניות־היסטוריות. בשנת 1902, בריטניה חתמה עם מצרים על חוזה שמגביל את השימוש האתיופי בנילוס, וכעבור 27 שנים - הממשל בלונדון אף הכיר "בזכות הטבעית וההיסטורית" של מצרים על מי הנילוס. יתר על כן, ב־1979 אמר נשיא מצרים אנואר סאדאת: "אנחנו תלויים בנילוס ב־100% מחיינו, לכן אם מישהו בכל שלב חושב למנוע מאתנו את חיינו, אנחנו לעולם לא נהסס כי זו סוגיה של חיים ומוות". במשך יותר מעשור מנסות מדינות העולם להביא לפריצת דרך שתאפשר לאתיופיה ולמצרים ליהנות כאחת ממי הנילוס, אך ללא הצלחה.

"עוברים לשלב ההפעלה"

מחברת ניהול הסכר נמסר בשבוע שעבר כי הם החלו לייצר 1.55 ג'יגה־וואט. "התהליך הכולל של הסכר עובר כעת משלב הבנייה לשלב ההפעלה. שתי טורבינות שמייצרות 400 מגה־וואט כל אחת החלו לפעול, והן התווספו לשתי טורבינות שמייצרות כל אחת 375 מגה־וואט כל אחת".

קהיר הספיקה לאיים בעשור הקודם כי תפציץ את הסכר, אבל זהו נראה תרחיש מופרך למדי. בסיס חיל האוויר המצרי הקרוב ביותר נמצא באסואן, כ־1,500 ק"מ ממיקום סכר הרנסנס, ולמצרים יש מעט מטוסי קרב בעלי טווח שכזה. על כן, נראה כי בקהיר מצאו פתרון יצירתי בדמות שליחת כוחות קרקעיים לסומליה, שלה יש גבול באורך של כ־1,500 ק"מ עם אתיופיה.

 שוטר סומלי בצעדה נגד הסכם אתיופיה־סומלילנד / צילום: Reuters, Feisal Omar

הקשר של טורקיה

דווקא בתקופה כה מתוחה מבחינת מצרים בשתי חזיתות, ברצועת עזה ובסוגיית הנילוס, הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי יקיים ברביעי ביקור ראשון שלו בטורקיה. את אנקרה וקהיר מעסיקים כמה נושאים מרכזיים ביניהם פיתוח הסחר בין המדינות לסך של כ־15 מיליארד דולר בחמש השנים הקרובות, שיתוף־הפעולה האנרגטי באספקת LNG (גז טבעי מונזל) ממצרים לטורקיה והמצב ברצועת עזה. אך בעקבות ההתפתחויות האחרונות, לשתיהן יש כעת אינטרסים משותפים בסומליה.

במאמר שחיבר ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS), הוא הגדיר את סומליה בתור "סמל החדירה של טורקיה לאפריקה". במשך שנים, נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן דאג שממשלתו תקים בסומליה הנחשלת בתי ספר, בתי חולים, שירותי תחבורה, ודאג לשיקום נמל התעופה והנמל הימי של מוגדישו. בה בעת, תאגיד השידור הטורקי TRT פתח את ערוץ TRT אפריקה שמשדר בסווהילית.

כחלק מפריסת הכוחות הצבאיים מחוץ למדינה, ב־2007 הקימה טורקיה את הבסיס הצבאי הגדול ביותר שלה מחוץ למדינה בסומליה. משם, יוצאים הכוחות לפעילות סיוע לצבא סומליה מול ארגון הטרור אל־שבאב, שמסונף לאל־קאעידה. השיא של התהליך הגיע השנה, כשטורקיה וסומליה חתמו על הסכמי הגנה ופיתוח כלכלי שכוללים, למשל, חיפושי נפט וגז במים הכלכליים של סומליה.

ד"ר כהן ינרוג'ק מציין במאמרו, כי לטורקיה יש גם אינטרסים כלכליים־ביטחוניים מול אתיופיה, גם אם פחותים יותר. ב־2021, אדיס אבבה ואנקרה חתמו על הסכם מכירת מל"טים מדגמי בייראקטר. בטרם החתימה על ההסכם, היקף הסחר בין המדינות הסתכם ב־203 אלף דולר בלבד, ולאחר מסירת המל"טים - הוא קפץ ל־51 מיליון דולר.