טיל השיוט שאיראן שיגרה לישראל הוצג במוסקבה

איראן מנצלת את מערכת היחסים המתהדקת שלה עם רוסיה לא רק במטרה לגרוף הכנסות ממכירת כטב"מים למכונת המלחמה של ולדימיר פוטין באוקראינה, או לטובת צבירת ידע רוסי בתחומים ביטחוניים שונים. היא מנצלת את הקשר עם מוסקבה גם לטובת הרחבת המכירות הביטחוניות שלה והצגת היכולות, כפי שקרה לאחרונה בתערוכת "ארמי 2024", שהתקיימה בחודש שעבר במוסקבה. בתערוכה, הציג משטר האיייתולות את טיל השיוט "פאווה", אותו שיגר לישראל ב־14 באפריל.

● ניתוח גלובס | הטיל הבליסטי והמסר: למה איראן והחותי'ם תוקפים דווקא בימי ראשון
● דוח: ישראל במקום הראשון בעולם באספקת מל"טים מתאבדים
● שאלות ותשובות | רבע שעה טיסה: הטיל הבליסטי שפגע בישראל והאזהרה של החות'ים

את טיל השיוט הזה חשפו האיראנים בפברואר אשתקד, אבל הוא מתבסס על סדרת טילי "קודס" שפיתחו האיראנים במקור עבור החות'ים, לטובת מלחמת האזרחים בתימן. בדומה למערכות איראניות צבאיות רבות, החלק הארי מרכיביו נוצר באמצעות "הנדסה הפוכה". קרי, תהליך בו מצליחים לשים ידיים על אמצעי, מומחים מנתחים לעומק את מרכיביו - ואז מייצרים אחד מחודש בהליך סדרתי.

הטווח של פאווה הוא 1,650 ק"מ, כאשר המשמעות היא שמשמרות המהפכה, למשל, יכולים לשגר אותו מאיראן אל ישראל - כפי שקרה באפריל. המהירות שלו מוערכת ב־900-800 קמ"ש, שהרי בדומה לכל טיל שיוט - הוא איטי יותר מטיל בליסטי. מבחינת זמנים, בעת שהדרך של טיל בליסטי לעבר ישראל ב־14 באפריל נמשכה כ־12 דקות, זו של פאווה עמדה על כשעתיים וחצי.

פאווה, בדומה לכל טילי השיוט, מתמרן - ומכאן נובע אתגר משמעותי ביירוטו. אתר "בולגריאן מיליטארי" דיווח כי הטיל משוגר מפלטפורמות קרקעיות, ובמיוחד ממשגרים ניידים. כך, יכולים האיראנים לדלג עם הטילים לאזורים שונים, תוך שמומחים מעריכים שאת הטיל מסוגלים האיראנים גם לשגר מכלי שיט וצוללות.

מומחים בתחום: הטיל לא מהווה אתגר משמעותי למערך ההגנה האווירית של ישראל

תכונה משמעותית של פאווה היא יכולות הניווט שלו. אלו משלבים בין מערכת ניווט אינרציאלית (INS) לבין ניווט לוויני. מערכת ניווט אינרציאלית מודדת את התאוצה ומהירות הזווית כדי להבין את המיקום. מדובר במערכת שמשתמשים בה, למשל, בצוללות: גירוסקופ מודד את הזווית, במד תאוצה ובמגנומטר, שבוחן את הכיוון ביחס לשדה המגנטי של כדור הארץ.

ה־GNSS מחולק לארבע מערכות: GPS - ארה"ב; גליליאו - אירופה; ביידו - סין; וכן, גלונאס - רוסיה. במקרה של פאווה, האיראנים משתמשים ב־GPS ובגלונאס לטובת תיקוני מסלול. לכן, על אף שפאווה מיועד לטווחים רחוקים, הוא נותר מדויק. בשלב הסופי, פאווה משתמש, ככל הנראה, במערכת מעקב קרקע (TERCOM). כלומר, מערכת שמבצעת השוואה בין מפת גבהים שהוזנה מראש למערכת, במטרה לוודא את הגובה הנכון.

מומחים בתחום ששוחחו עם אתר "בולגריאן מיליטארי" אמרו כי לא נראה שהטיל, אשר 36 יחידות ממנו שוגרו לישראל ב־14 באפריל, מהווה אתגר משמעותי למערך ההגנה האווירית הישראלי. אולם, אם וכאשר יבחרו במשטר האייתוללות לבצע מאות שיגורים ממקומות שונים ולעבר מספר מטרות רב, אז הכמות היא זו שתדחוק את מערך ההגנה האווירית אל הקצה.

מערך ההגנה האווירית הישראלי כולל כמה מערכות: חץ 3 וחץ 2 של התעשייה האווירית ליירוט טילים בליסטיים, כאשר ההבדל ביניהם שחץ 3 מיועד ליירוט מחוץ לאטמוספירה, ואילו חץ 2 בתוכה. מתחתיהם, נמצאים קלע דוד וכיפת ברזל של רפאל. קלע דוד מיועד לאיומים לטווח בינוני וכיפת ברזל לאיומים לטווחים קצרים.

לצד כל אלו, ספינות סער 6 נושאות מערכות הגנה אווירית נוספות: LRAD, אחד מהמיירטים של מערכת ברק מגן (ברק MX) של התעשייה האווירית, והוא בעל טווח בינוני של 70 ק"מ. לצידו, ישנה יכולת שכבר הוכחה כמה פעמים במלחמת "חרבות ברזל" - מערכת כיפת מגן, כיפת ברזל הימית. כיפת מגן מבוססת על מערכת כיפת ברזל, ומיועדת להגן על המים הכלכליים של ישראל מול רקטות, טילי שיוט וכטב"מים.