הוא כמעט התמנה למנהל רשות המסים ובטוח: "זה אבי אבות הטומאה של הכלכלה"

הוא אחד ממומחי המס ומשפט המס הבולטים בישראל, במשך שמונה שנים וחצי ניהל את פעילות המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה וכמעט היה מנהל רשות המסים. יש לו סיפור חיים מרתק, שמתחיל בבית ג'אן ומסתיים באחת המשרות הבכירות בשירות הציבורי (למורת-רוחו של שי ניצן, פרקליט המדינה שהעדיף מועמד אחר). סיפור שעכשיו יפתח פרק חדש במגזר הפרטי. חודשיים לאחר פרישתו מספר קמיל עטילה בראיון לגלובס מה החטא הגדול של הכלכלה הישראלית, איך אפשר להגדיל את הקופה הציבורית במינימום פגיעה בחלשים, ולמה ההפסד ליו"ר בנק הפועלים לשעבר עדיין צורב בעורקיו.

● פרשנות | מי שרוצה להבין את הדילמה האיראנית, צריך להביט לוושינגטון
● תשואה של יותר מ-100% בשנה: מה עומד מאחורי הרנסנס של מאיר שמיר?

אבל נתחיל עם גזירות המס המתוכננות בתקציב המדינה הקרוב. כששואלים את עטילה על התוכניות כפי שהופיעו בטיוטות של משרד האוצר, הוא מתרעם - בעיקר על סדרי העדיפויות. "ההצעה להקפיא את מדרגות המס היא העלאת מסים דה-פקטו, במעטה של הקפאה. התוצאה היא ששכר הנטו של ציבור העובדים יהיה נמוך ממה שהיה אמור להיות, בשעה שהאינפלציה עולה בניגוד למגמה העולמית. חוששני כי הנפגעת העיקרית תהיה האוכלוסייה החלשה, במיוחד כאשר זה בא עם הקפאת נקודות זיכוי.

"יתכן שלצורך צמצום הגירעון ומימון הוצאות הממשלה לא יהיה מנוס מהעלאת מסים, אך זה צריך להיות האמצעי האחרון, ובצורה מדודה ומושכלת, ללא יצירת זעזועים או הכבדה מיוחדת על החלשים. במיוחד לנוכח יוקר המחיה", הוא אומר. "נכון למצות תחילה אפשרויות אחרות, כמו צמצום ההוצאה הממשלתית, סגירת משרדים מיותרים והעברת התקציבים שהוקצו להם לכיסוי העלויות".

ביטול הפטורים על קניות מחו"ל וממע"מ באילת

לגישת עטילה, לפני שמעלים את שיעורי המס, צריך לטפל בעיוותים במערכת המס. "בעיניי צריך לבטל או להפחית את סכום הפטור של מתחת ל-75 דולר ליבוא אישי. זה לא פופולרי, אבל זה צעד נכון. אפשר להשאיר לציבור סכומים קטנים בפטור ממס, אבל 75 דולר זה סכום גבוה מדי", הוא אומר.

גם ההצדקות לפטור ממע"מ באילת "כבר לא קיימות" לדבריו.

לעומת זאת, עם התוכנית של האוצר למסות ביתר את קרנות ההשתלמות הוא דווקא מסכים. "צריך לשנות את תנאי המיסוי על החסכונות הפנסיוניים, בדגש על צמצום הפטור לקרנות ההשתלמות, שכיום אינן מקיימות את ייעודן. ואגב, אני סבור שהטיפול צריך להיות לא רק משעה שהקרן הפכה נזילה".

 שי ניצן / צילום: איל יצהר

אבי אבות הטומאה של הכלכלה - ההון השחור

וזה לא הכול. אם שואלים את עטילה, גם שיעור מס החברות הנוכחי איננו קדוש. "אני רוצה להזכיר ששיעור מס חברות עמד שנים ארוכות על 36%, והיום הוא 24% (נמוך מממוצע ה-OECD). זה לא יהיה נורא אם הוא יועלה באופן זמני ל-28%. לחילופין, אפשר לקבוע מס יסף (מס עושר) על חברות ממחזור הכנסות מסוים. אפשר גם להעלות את המס על רווח הון באופן זמני, הן במסגרת מס יסף כפי שמוצע והן בכלל, להעלות את שיעור המס על בנקים וגופים ממסדיים ולמסות רווחים צבורים במצבים של 'דגירה' של ממש על הכסף ולא כספים שהושארו לצורכי השקעה".

רעיון נוסף שעטילה סבור שעל הממשלה לשקול, הוא קביעת מע"מ דיפרנציאלי על מוצרים. "העלאת מע"מ היא מפתה, כי היא מכניסה כסף מהיר. כל אחוז נוסף מתורגם לתוספת הכנסות למדינה של כ-2 מיליארד שקל. אם אין מנוס, יש לקבוע העלאה רק לחלק מהשירותים שאינם מאפיינים צריכה בסיסית, וזאת כדי לא לייקר עוד יותר את המחיה".

המקור המרכזי למילוי קופת המדינה, לגישת עטילה, צריך להיות המאבק בהון השחור, שלדבריו עדיין לא מספק. "כל הרעה החולה, אבי אבות הטומאה של הכלכלה, זה החשבוניות הפיקטיביות. מדינת ישראל על כל זרועותיה אינה עושה די על-מנת למגר, לצמצם או לטפל בכך. עו"ד חן אבידוב ואני כתבנו מחקר מקיף הנפרש על 150 עמודים, שקראנו לו 'חשבוניות פיקטיביות רעה חולה והרשות נתונה'. למה הרשות נתונה? כי כרגע אין פה מיקוד מאמצים בתופעות המרכזיות שהם מחוללי פשיעה. אי-אפשר לעשות את זה בנסיבות של כוח-אדם מצומצם".

מה דעתך על הרעיון שעלה לביטול שטר ה-200 שקל במסגרת המאבק בהון השחור?
"הרעיון הוא בגדול לגרום לגורמים העבריינים לחשוף את הכסף על-ידי הגעה להחלפתו, וכן להקשות עליהם להחביא את הכסף. כלומר, הזרמת כסף למערכת הבנקאית, הגדלת השקיפות וקשיי האגירה. ביטול שטרות 200 שקל, שהוא במובן מסוים פתרון מחוץ לקופסה, עשוי לסייע אם עושים זאת נכון, ובכל מקרה לא כצעד שעומד בבדידותו. מדובר במהלך שמחייב תכנון רחב ומדיניות כוללת שתקיף את כלל הגורמים המעורבים במאבק הזה, כדי למנוע למשל את עקיפתו (פיצול לכמה חבילות, חליפין בכמה צ'יינג'ים, פיצול בין מספר אנשים) או מעבר עבריינים לשיטות אחרות. אם לא יינקטו צעדים נוספים, ההשפעה הכוללת עלולה להיות מוגבלת, ואנחנו יודעים שלרשויות יש בעיות סנכרון.

"במקום לבטל כליל, אפשר לחשוב למשל על הדפסת שטר אחרת של 200 שקל, על מתווה גילוי מרצון של מזומן ועוד. אני פחות בעד פתרונות שמשליכים על הציבור כולו ולא ממוקדים בעבריינים עצמם".

מה דעתך על החזרת מס רכוש?
"לא - בפירוש, בוודאי שלא במתכונת שהונהגה עד לשנת 1998. בעיניי הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת לבטל את המס, תקפים גם כיום. במתכונת שבה הוטל נמצא כי הוא מעוות, שרירותי, אינו מקיים את ייעודו, מפלה במובן זה שמוטל על קבוצה אקראית של בעלי קרקעות, שרובם ככולם אינם יכולים לעשות דבר על-מנת לשנות את המצב הקפקאי שאליו נקלעו בעל-כורחם".

משפחה של 14 נפשות בדירת 120 מטר

עטילה נולד וגדל בבית ג'אן, ילד סנדוויץ' במשפחה בת 12 ילדים (תשעה אחים ושלוש אחיות). אמו הייתה עקרת בית, ואביו שוטר. המשפחה הייתה דלת-אמצעים, 14 נפשות התגוררו בבית של 120 מטר, אך אב המשפחה הדגיש בפני ילדיו כי הנכס החשוב ביותר שלהם הוא ההון האנושי, הם עצמם, וכן חינך אותם לאהבת המולדת ושירות המדינה. המסרים הללו חלחלו והובילו את כל האחים והאחיות להצטיין בתחומם, ורובם אף החליטו לעבוד בשירות הציבורי והפכו לעובדי מדינה.

כך גם עטילה. אחרי השירות הצבאי הוא עשה תואר בחשבונאות ובמשפטים באוניברסיטה העברית, שלאחריו והתמחה בלשכה המשפטית של מס הכנסה, ובגיל 28 החל לעבוד כעורך דין במחלקה הפיסקאלית בפרקליטות. בינואר 2016 מונה לעמוד בראש המחלקה, לאחר מאבק משפטי שניהל נגד מי שהיה אז פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, שלא תמך במינויו.

בעשור האחרון הובילה סייעה המחלקה בראשותו לעצב את מדיניות המס במדינה, כאשר פעם אחר פעם ייצגה את המדינה בתיקי מס עקרוניים בפני בית המשפט העליון. בין פסקי הדין בהם התקבלה עמדת המדינה היה פסק הדין בעניינו של רועי חיון, בו נקבע כי עבריין מורשע שרכושו חולט, לא יוכל לנכות את סכום החילוט כהוצאה מהמס שהוטל על הכנסתו החייבת. "ההחלטה היוותה צעד חשוב במלחמה בהון השחור. פסק הדין מונע שחיקת הסנקציה וגם מעביר מס ברור", אומר עטילה.

בתקופתו הביא עטילה לעליון גם כמה מחלוקות מס שהתעוררו מול חצרות רבנים באשר למיסוי הכנסותיהם משירותי דת, ובין היתר בעניינו של נכדו של הבאבא סאלי, הרב יקותיאל אבוחצירא, שחויב לישלם מס בהיקף כ-5 מיליון שקל לרשות המסים בגין אי-תשלום מס על הכנסות שנצברו בחצר הרב.

פעמים בודדות בלבד פסק בית המשפט העליון בניגוד לעמדה שייצגה המחלקה בראשות עטילה, אך הוא לא שוכח אף אחת מהן. כך, הוא סבור כי ההפסד של רשות המסים בעליון לשלמה נחמה מבוסס על פסק דין שגוי. נזכיר כי יו"ר בנק הפועלים לשעבר פעל לשפץ דירה במגדל המגורים רוטשילד 1 בתל אביב, שאותה מכר ב-45 מיליון שקל, על-מנת שתיחשב לפי חוק כדירת מגורים ולא כדירת מעטפת ותקנה לו פטור ממס שבח.

 שלמה נחמה / צילום: יח''צ-אלי דסה

נחמה עתר נגד רשות המסים, ובהליך שהתפרס על פני 8 שנים, ניצח. "הסיפור בפני עצמו פחות מעניין", אומר עטילה, "אבל פסק הדין שידר מסר לא נכון לשוק. עסקה מלאכותית זה נושא שחזר על עצמו בהרבה פסיקות, במקרה של שלמה נחמה זה היה באמת קיצוני. בית המשפט הכשיר במקרה הזה את המלאכותיות".

אתה אולי זוכר את ההפסדים, אבל מודע לסטטיסטיקה שאומרת שמעל 90% תיקי המיסוי בבית המשפט העליון מסתיימים בניצחון למדינה. זה לא מאוזן.
"הסיבה לזה היא שהייתה לי מדיניות הגשת ערעורים מאוד-מאוד מוקפדת. מתוך עשרה פסקי דין שהפסדנו בהם, אולי בשניים אנחנו, הפרקליטות, הגשנו ערעור. לא הלכתי לבית המשפט אף פעם כי התוצאה לא מוצאת חן בעיניי, הלכתי רק במקרים שמידת העיוות הייתה חמורה, וכשהשלכות הרוחב היו מאוד רציניות.

"ידענו להשלים כמעט עם כל ההפסדים שלנו במחוזי, והבאנו תיקים בודדים לבית המשפט העליון. מנגד, הנישומים מגישים ערעור כמעט על כל פסק דין בו הפסידו. שופטי המסים במחוזי מאוד מקצועיים היום, וקשה להפוך אותם בעליון, אז לא בכל תיק יש טעם לערער".

רציתי "להרים" את רשות המסים

לאחרונה, לאחר 16 שנים בשירות הציבורי, סיים עטילה את שתי הקדנציות בתפקיד מנהל המחלקה הפיסקאלית, וכעת הוא יוצא לראשונה בקריירה שלו לשוק הפרטי. אבל זאת רק לאחר שהתמודד במרוץ לניהול רשות המסים, והפסיד לעו"ד שי אהרונוביץ'.

"ההתמודדות על תפקיד מנהל רשות המסים מבחינתי לא הייתה ולא תהיה אף פעם בבחינת סידור עבודה. לנוכח המצב שאליו הגיעה רשות המסים, שהיא יקרה לכולנו, והצורך הדוחק והמיידי 'להרים' אותה, ובשים לב להיכרותי המעמיקה ביותר עם עבודתה של הרשות וההערכה והאמון ההדדיים עם ההנהלה הבכירה של הרשות, סברתי כי נכון שאגייס את כישוריי המקצועיים והניהוליים לשם כך", הוא אומר. "לצערי זה לא הסתייע. אני לא יודע מה יהיה בעתיד, אך אם תהיה סיטואציה שבה אסבור שאני האיש המתאים ביותר להוביל את רשות המסים למקום שבו היא צריכה להיות - אשקול זאת כמובן".

לאן אתה הולך עכשיו? לשוק הפרטי?
"הג'וק הציבורי בוער בי, אני איש המגזר הציבורי, ואני אוהב את תחום המסים מאוד ורוצה לעסוק רק במסים, או בעיקר, ומכיוון שלא קיבלתי את תפקיד מנהל רשות המסים, אני הולך לשוק הפרטי. בכל מקרה, יש לי חלום שלא ויתרתי עליו - להיות שופט בבית המשפט העליון".