בלשכת בן גביר טוענים שהנגשת הנתונים השתפרה תחתיו. המספרים מראים אחרת

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: חנמאל דורפמן
תפקיד: ראש מטה השר לביטחון לאומי
מקום: הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת
תאריך: 13.11.24
ציטוט: "המשרד לביטחון לאומי ענה עד היום ליותר מ-80% מהפניות של מרכז המידע והמחקר של הכנסת. בתקופה המקבילה של השר בר-לב המענה עמד על פחות משליש"
ציון: לא נכון ברובו

חנמאל דורפמן, ראש מטה השר לביטחון לאומי, הגיע לדיון בוועדה לביטחון לאומי של הכנסת. חברי הכנסת בוועדה טענו שהם לא מקבלים נתונים. כך למשל אמר חה"כ גלעד קריב (העבודה): "אנחנו לא מקבלים תשובות, לא על השאילתות שאנחנו מגישים, לא מקבלים תשובות על המכתבים שבהם אנחנו פונים למשטרת ישראל ולמשרד, והוועדה ומרכז המידע לא מקבלים נתונים: לא נתוני הפשיעה בחתך העבירות ובחתך המרחבים; לא נתוני כוח אדם, סוגייה מרכזית שאתם הצגתם; ולא נתונים שקשורים למהלכים חשובים של משטרת ישראל, כדוגמת הקמת כיתות הכוננות. בלי נתונים ובלי שקיפות של המשטרה, הבית הזה לא יכול לבצע את עבודתו". חה"כ עמית הלוי (הליכוד) דיבר מיד אחריו ואמר: "מצטרף לנתונים. לחברי כנסת צריך לתת נתונים... אין דבר כזה שמשטרה לא מעבירה נתונים, זה לא קשור לשר בכלל. גם השר מתפקד מכוח אמון הכנסת". כשהגיע זמנו של דורפמן לענות, הוא אמר: "ביחס לנתוני פשיעה, אז צריך רק להגיד שהמשרד לביטחון לאומי ענה עד היום ליותר מ-80% מהפניות של מרכז המידע והמחקר של הכנסת. בתקופה המקבילה של השר בר-לב המענה עמד על פחות משליש, אז רק חשוב לציין את זה". בדקנו האם אכן אלו היו שיעורי המענה.

המענה למרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) נעשה מכוח סעיף 64(א) לחוק הכנסת התשנ"ד-1994, שקובע: "מרכז המחקר והמידע של הכנסת רשאי לדרוש מגוף מבוקר המנוי בסעיף 9(1) עד (6) לחוק מבקר המדינה, התשי״ח-1958 [נוסח משולב], מידע, מסמכים ודוחות (בסעיף זה - מידע) שבתחום סמכותו של אותו גוף ושדרושים לכנסת, לוועדות הכנסת, לחברי הכנסת או למוסדות הכנסת, למילוי תפקידם; גוף כאמור ימסור למרכז המחקר והמידע את המידע המלא בלא דיחוי". הגופים האמורים לפי חוק מבקר המדינה הם: "כל משרד ממשלתי; כל מפעל או מוסד של המדינה; כל אדם או גוף המחזיק, שלא לפי חוזה, ברכוש המדינה או המנהל אותו או המפקח עליו מטעם המדינה; כל רשות מקומית; כל חברה ממשלתית, כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, התשל״ה-1975 (להלן - חוק החברות הממשלתיות) וכן כל מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר, שהממשלה משתתפת בהנהלתם; כל אדם, מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר, שיועמדו לבקורת על פי חוק, על פי החלטת הכנסת או על פי הסכם ביניהם ובין הממשלה".

סעיף קטן (ב) מפרט את המקרים בהם לא יימסר מידע: "מידע שמסירתו עלולה לסכן את ביטחון המדינה או את יחסי החוץ שלה; מידע שהכנתו מצריכה הקצאת משאבים בלתי סבירה מצד גוף כאמור; מידע מאת גוף כאמור בעל סמכות שפיטה, תביעה או חקירה על פי דין, בעניין תוכנו של הליך משפטי תלוי ועומד; מידע בדבר התייעצויות פנימיות, וכן טיוטות מידע". סעיף קטן (ד) מוסיף שאין להעביר מידע שלא חוקי להעבירו. סעיף קטן (ג) קובע: "החלטת גוף כאמור בסעיף קטן (א) שלא ניתן למסור למרכז המחקר והמידע של הכנסת מידע כמפורט בסעיף קטן (ב), או שמידע יימסר בחלקו או בתנאים, תימסר בידי השר הממונה על הגוף, ואם הגוף אינו כפוף לשר - בידי ראש הגוף, בכתב ובצירוף נימוקים".

לטענה של דורפמן התייחסנו בכתבה של המשרוקית בנושא הקושי לקבל מידע מהמשטרה, שהתפרסמה ב-29 בנובמבר 2024 (28 בנובמבר בגרסת הדפוס), אך בה לא קיבלנו נתונים מדורפמן או מהממ"מ בנושא שיוכלו לאשר או להפריך את המספרים שננקבו. בעקבות פרסום הכתבה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת העביר למשרוקית מכתב שהיועצת המשפטית לכנסת, שגית אפיק, שלחה לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ב-25 בנובמבר 2024.

מהמכתב עולה שאפיק נמצאת בהתכתבות בנושא עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מאז 6 במרץ 2024, לאחר שהיא קיבלה תלונות הן מהממ"מ והן מחברי הכנסת שהם מתקשים בביצוע עבודתם בפיקוח פרלמנטרי על עבודת המשרד. בתחילה, כך עולה מהמכתב, בן גביר טען שיש לפנות גם למשרד הביטחון בנושא כדי לא ליצור אפליה. אפיק פנתה למשרד הביטחון, אך השיבה גם שהיא פונה למשרדים בהתאם לבקשות חברי הכנסת. למרות זאת, ב-3 בנובמבר היא שוב הייתה צריכה לכתוב לבן גביר, לאחר שהמשיכו להגיע אליה תלונות מחברי כנסת ומהממ"מ שטענו ל"קשיים בפיקוח פרלמנטרי על עבודת המשרד לביטחון לאומי".

לפי סעיף 6 למכתב, בן גביר השיב יום לאחר דבריו של דורפמן בוועדה, ב-14 בנובמבר 2024, וטען את אותם הדברים: "ציינת כי בקדנציה שלך נענו כ-80% מבקשות המידע של הממ"מ, בעוד בקדנציה של השר הקודם נענו פחות משליש מהבקשות, והלנת על כך שלא נשלח מכתב בנושא לשר הקודם". בסעיף 8 מובאים נתונים העולים מבדיקה ידנית שביצעה מנהלת הממ"מ עו"ד הודיה קין, שבוצעה לבקשתה של אפיק. כך נכתב בסעיף קטן א':

"בכנסת ה-24 התקבל מענה מלא ל-29 מתוך 30 בקשות מידע שהתבקשו מהמשרד לביטחון הפנים (לבקשה אחת נוספת לא ניתן היה לענות); לעומת זאת, בכנסת ה-25 התקבל מענה מלא רק ל-35 מתוך 63 בקשות מידע (ל-17 בקשות התקבל מענה חלקי, ל-10 לא ניתן מענה כלל ולבקשה אחת לא ניתן היה לענות). דהיינו, שיעור הבקשות עליהן נמסר מענה מלא בכנסת הנוכחית עמד על 56% בלבד לעומת שיעור מענה כמעט מוחלט בכנסת הקודמת. הפער בין היקפי הבקשות בכנסות השונות נובע, בין היתר, מאורכה של הכנסת ה-25 לעומת הכנסת ה-24 ומהקמתה של הוועדה לביטחון לאומי כוועדה קבועה דבר שהוביל גם לעלייה בעיסוק הפרלמנטרי בתחומי עבודת המשרד". כלומר, בממשלה הקודמת נענו באופן מלא 97% מהשאילתות למשרד לביטחון פנים, לעומת 56% מהשאילתות למשרד לביטחון לאומי בכנסת הנוכחית. אם נחליט לכלול בחישוב הבקשות שנענו גם את אלו שנענו באופן חלקי, הרי שכעת באמת 82.5% מהשאילתות זכו למענה כלשהו. בהערת שוליים ציינה אפיק שהדבר התאפשר בין השאר הודות לנהלי עבודה שגובשו בין נציגי המשרד והמשטרה לבין נציגי הממ"מ בכנסת הקודמת.

סעיף קטן ב' מתייחס גם לחלוקה שנתית: "בפילוח הבקשות בשתי הכנסות הללו בהסתכלות שנתית ניתן לראות כי בשנים 2021 ו-2022 התקבל מהמשרד לביטחון לאומי מענה מלא לבקשות בשיעור כמעט מוחלט (ניתן מענה מלא ל-2 ו-18 בקשות, ולבקשה אחת לא ניתן היה לענות). לעומת זאת, בשנת 2023 ניתן מענה מלא ל-20 מתוך 32 בקשות מידע בלבד (ל-9 בקשות ניתן מענה חלקי ול-3 בקשות לא ניתן מענה כלל); ובשנת 2024, עד לאמצע נובמבר, התקבל מענה מלא ל-14 מתוך 30 בקשות בלבד (ל-8 בקשות ניתן מענה חלקי, 7 בקשות לא נענו כלל ולבקשה אחת לא ניתן היה לענות). מכאן, ששיעור המענה המלא בשנת 2024 עומד על 47% בלבד לעומת כמעט 100% בכנסת הקודמת". יש לציין שב-2021 ו-2022 היו פחות חודשי עבודה פרלמנטרית לעומת 2023 ו-2024, בגלל מערכות הבחירות של 2021 ו-2022.

סעיף קטן ג' הראה שגם בלוח הזמנים הממשלה הקודמת שיתפה פעולה באופן מלא יותר: "לענין זמני המענה, בשנת 2024 זמן המענה (עד לקבלת תשובה ראשונה מהמשרד, גם אם הייתה חלקית) הוכפל ועמד על כחודשיים וחצי ביחס לזמן מממוצע של מעט יותר מחודש בשנים 2021-2023. זאת במקביל לירידה שחלה באיכות והיקף המענה לבקשה".

סעיף 9 הלין גם על האופן בו הממ"מ מתקשה לקבל מידע לעומת ערוצים אחרים: "זאת ועוד, מעבר לקושי ההולך וגובר של הממ"מ בקבלת מידע מהמשרד לביטחון לאומי בתקופה האחרונה, בממ"מ גילו נתונים דומים מאוד לאלו שהתבקשו על-ידי הממ"מ ולא נענו על-ידי משרדך, נמסרו על ידי משטרת ישראל במענה לבקשת חופש מידע לעמותה. כידוע, הממ"מ, הפועל מכח חוק הכנסת, התשנ"ד1994- ומסייע לכנסת כרשות מחוקקת ומפקחת על פעילות הרשות המבצעת, זכאי למידע בלוחות זמנים קצרים מכח סמכותו בחוק שוודאי חשובה לא פחות מבקשת חופש מידע של עמותה".

מטעם חנמאל דורפמן לא נמסרה תגובה.

לסיכום, בממשלה הקודמת המשרד לביטחון פנים ענה באופן מלא על 97% מהשאילתות שנשלחו אליו ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. בממשלה הנוכחית המשרד לביטחון לאומי ענה על 56% מהשאילתות באופן מלא, ועל 82.5% באופן מלא או חלקי. לכן דבריו של דורפמן לא נכונים ברובם.