להגדרות הציונים לחצו כאן
נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד
למרות פסיקות בג"ץ בעניין, שר המשפטים יריב לוין לא מכנס את הוועדה לבחירת שופטים לצורך בחירת נשיא לבית המשפט העליון. לוין, נזכיר, מתנגד לדרישת רוב חברי הוועדה לדבוק בשיטת הסניוריטי ולמנות לתפקיד את ממלא־מקום הנשיא, השופט יצחק עמית. אבל חבר הוועדה מטעם הקואליציה, ח"כ יצחק קרויזר, צידד בעמדת לוין וטען כי שיטת הסניוריטי היא בכלל "שיטה שלא נהוגה באף מדינה בעולם". האומנם?
● המשרוקית | האם סדר יומה של הוועדה לבחירת שופטים נמצא בידי הוועדה כולה?
את התשובה אפשר למצוא במחקר שנערך במכון תכלית על־ידי יעל סירקיס בהנחיית ד"ר בל יוסף. המחקר דגם 20 מדינות דמוקרטיות ברחבי העולם ובחן, בין היתר, את שיטת הבחירה של נשיא בית המשפט העליון או בית המשפט החוקתי.
אז האם, כדברי קרויזר, אכן מדובר בשיטה שאין לה אח ורע? לא בדיוק. באיטליה, בדומה לישראל, אין חוק הקובע כי לנשיא בית המשפט העליון ייבחר השופט הוותיק - אבל גם שם מדובר בנוהג מקובל. בהודו שיטת הסניוריטי אף קיבלה עיגון בחקיקה בשנת 1999.
ויש גם מדינות דמוקרטיות שהוותק הוא אומנם לא שיקול בלעדי בבחירת נשיא בית המשפט העליון, אבל אכן מתחשבים בו. עם אלה ניתן למנות את בריטניה, דנמרק, יפן, שווייץ וניו זילנד. מעניין לציין כי בארה"ב שיטת הסניוריטי אפילו מעוגנת בחוק, אם כי לא במינוי לנשיא העליון, אלא לנשיאי בתי המשפט לערעורים ובתי המשפט המחוזיים.
יחד עם זאת, קרויזר צודק שהשיטה לא כל־כך שכיחה. למעשה, מתוך המדינות שנבחנו, המדינות שנותנות לוותק שיקול בבחירת הנשיא הן מיעוט. ב־55% מהדמוקרטיות שנחקרו (11 מתוך 20) לא קיימת דרישה בחוק או אפילו מסורת של התחשבות בוותק.
אבל את הדברים חשוב לבחון על רקע ההקשר המשטרי־חוקתי שבו הם מצויים. כפי שהסביר לנו ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, היכולת המצומצמת בישראל לרסן את כוח הממשלה והקואליציה, מגבירה את החשיבות של הבטחת אי־תלות בין נשיא בית המשפט העליון לבין שר המשפטים. לכן, לשיטתו, "דגם הממשל של הרשות השופטת בישראל מאזן את שליטתו של שר המשפטים במינהל בתי המשפט, באמצעות הענקת תפקידים וסמכויות לנשיא בית המשפט העליון".
מח"כ יצחק קרויזר לא נמסרה תגובה.
בשורה התחתונה: דברי קרויזר לא נכונים ברובם. יש עוד מדינות בהן שיטת הסניוריטי נהוגה, לצד מדינות בהן הוותק מהווה שיקול מסוים בהליך הבחירה. ואולם השיטה הזו אכן לא נהוגה ברוב הדמוקרטיות.
תחקיר: עדין קליין
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.