האם מספר מקרי הרצח בחברה הערבית זינק?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: אחמד טיבי
מפלגה: חד"ש-תע"ל
תוכנית: הבוקר הזה, כאן ב'
תאריך: 17.11.24
ציטוט: "לפני שנת 2000 ההרוגים (בחברה הערבית)היו בודדים… (מאז) יש עלייה במקרי הרצח"
ציון: נכון

על רקע גל הרציחות בחברה הערבית, ח"כ אחמד טיבי התראיין לכאן ב' וביקש להסביר שזו לא גזירת גורל, ושבעבר המצב היה שונה: "הדבר הזה לא היה עד לפני כמה שנים, זה התפתח. לפני שנת 2000 ההרוגים היו בודדים", אמר. "משנת 2000 יש עלייה במעשי הרצח".

בדקנו האם בעבר מספר ההרוגים בחברה הערבית אכן היה נמוך משמעותית מהמספרים בשנים האחרונות.

תחילה, למקורות הנתונים. מי שביצע סקירה מקיפה בנושא הוא מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ), שבדצמבר 2023 פרסם מסמך בנושא "נתונים על קורבנות רצח בשנים 2022-1980 לפי קבוצת אוכלוסייה".

לפי הממ"מ, יש לחלק את הנתונים לשתי תקופות. התקופה הראשונה היא בין השנים 1980-1999. כאן מקור הנתונים הוא השנתון הסטטיסטי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס): פטירות ושיעורי תמותה לפי סיבה וקבוצות אוכלוסייה. לפי הממ"מ, זהו המקור היחיד הכולל נתונים על נרצחים תושבי ישראל, שנרצחו מסיבות פליליות (כלומר, לא כולל נרצחים על רקע פעולות איבה), בפילוח לפי קבוצות אוכלוסייה (שנתוני המשטרה ודוחות הסטטיסטיקה הפלילית של הלמ"ס אינם כוללים פילוח לפי קבוצות אוכלוסייה, אלא רק את סך כל הנרצחים).

ואולם בממ"מ מציינים שהנתונים הללו אינם מדויקים, שכן יש ביניהם פער לבין נתונים ממקורות אחרים, בחלק מהשנים הנתונים חסרים ולאורך השנים השתנה אופן הפילוח של הנתונים. לכן, בממ"מ מדגישים כי יש להתייחס לנתונים בתקופה זו בזהירות המתבקשת, ונכון לראות בהם אומדן כללי בדבר מספר קורבנות הרצח בחברה הערבית, ולא נתונים מדויקים, בפרט בכל הקשור לתקופה הראשונה.

התקופה השנייה היא 2000-2022. הנתונים לתקופה זו נלקחו משני מקורות: נתוני השנים 2012-2000 נלקחו מתוך קובץ "מדדי איכות חיים" של הלמ"ס, ונתוני השנים 2022-2013 הועברו למרכז המחקר והמידע של הכנסת ממשטרת ישראל.

וכעת לנתונים. לפי האומדן לשנים 1980-1999, בכל שנה נרשמו בכל שנה בין 8 ל-34 נרצחים ערבים. בממוצע, נרצחו בתקופה זו 18 ערבים מדי שנה. כפי שמציינים בממ"מ, לאורך כל התקופה המספר המוחלט של הנרצחים היהודים גבוה באופן ניכר מזה של הערבים (למעט שנת 1997, אז נרשמו 15 נרצחים ערבים לעומת 14 נרצחים יהודים). ואולם כשבוחנים את קורבנות הרצח ביחס לגודל האוכלוסייה, אפשר ללמוד כי לאורך כל התקופה הנבחנת שיעור הנרצחים ל-100,000 תושבים גבוה יותר בקרב הערבים מהשיעור המקביל בקרב היהודים או בקרב כלל האוכלוסייה (מלבד השנים 1980 ו-1988 שבהן שיעור הנרצחים ל-100,000 תושבים דומה בקרב שתי הקבוצות).

ומה בתקופה השנייה? אכן, בהתאם לדברי טיבי, בתקופה זו מספר הנרצחים בחברה הערבית היה גבוה באופן משמעותי ביחס לתקופה הקודמת. אם בשנת השיא בתקופה הקודמת נרצחו 34 ערבים (שנת 1994), כאן כבר בשנת 2000 הנתון עמד על 63.

בשנים האחרונות נרשמו מספרים גבוהים הרבה יותר: בשנת 2021 היו 126 נרצחים ערבים, ולפי נתוני המשטרה, בשנת 2023 היו 236 ובשנת 2024 היו 93 רק עד חודש אמצע חודש יוני. בממוצע, בין השנים 2000 ל-2023 נרצחו 83 ערבים מדי שנה - נתון הגדול פי 4.6 מזה שנרשם לפני 2000 (18).

ביחס לאוכלוסייה היהודית, מעניין לציין כי עד שנת 2009, המספר המוחלט של הנרצחים היהודים היה גבוה ממספר הנרצחים הערבים. החל משנת 2010 היחס התהפך, ובכל השנים הבאות, למעט שנת 2013, מספר הנרצחים הערבים גבוה ממספר הנרצחים היהודים. בנוסף, מספר הנרצחים היהודים היה במגמת ירידה לאורך התקופה, אך במספר הנרצחים הערבים הייתה מגמה מעורבת - עליות וירידות.

אם כן, ראינו שטיבי צודק בכך שהחל משנות האלפיים, גדל באופן דרמטי מספר קורבנות הרצח בחברה הערבית. אבל מה הגורם לתופעה? שוחחנו עם פרופ' מוחמד ותד, נשיא המכללה האקדמית רמת גן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ועמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן, שהסביר לנו כי כדי להבין את התופעה, צריך לחזור לתחילת שנות האלפיים: "בשנים הללו התרחבו ממדי הפשיעה המאורגנת בחברה היהודית. ואז מדינת ישראל השכילה להבין שצריך להבחין בין פשיעה 'רגילה', לבין פשיעה מאורגנת - ושכדי להתמודד עם האחרונה, צריך לפתח כלים ייחודיים. לכן, בשנת 2003 נחקק חוק מאבק בארגוני פשיעה, שהעניק למשטרה כלים חריגים להתמודד עם ארגוני פשיעה".

לדברי פרופ' ותד, "בזכות המאבק הממשלתי, מדינת ישראל הצליחה באותן שנים למוטט את ארגוני הפשיעה בחברה היהודית. אלא שהחלל לא נשאר ריק לאורך זמן, ולוואקום הזה נכנסו ארגוני פשיעה שצמחו בחברה הערבית".

"לפני כן", הוא אומר, "עולם הפשיעה בחברה הערבית לא היה מחולק לפי ארגונים, אלא לפי משפחות. אלא שאז המגמה השתנתה, ובחברה הערבית הפשיעה לבשה צורה תאגידית שפרצה את ההשתייכות ה'חמולתית' - ואת שורות ארגוני הפשיעה שהתפתחו ממלאים חברים ממשפחות שונות".

לפי פרופ' ותד, "היעדר המשילות והריבונות של ממשלת ישראל מחד, ומרכיבים שמאפיינים את החברה הערבית מאידך - תרמו להעמקת האחיזה של ארגוני הפשיעה בכל תחומי החיים של הציבור הערבי. התוצאה היא שימוש הולך וגובר באלימות ככלי להשגת סטטוס חברתי, פתרון סכסוכים וניהול חיי היומיום".

לסיכום, לפי אומדן שמציג הממ"מ, בין השנים 1980-1999 נרצחו בממוצע 18 ערבים בשנה. בין השנים 2000-2023 הנתון עמד על 83 - קפיצה של כמעט פי 5. לכן דבריו של טיבי נכונים.

היות שדבריו של ח"כ אחמד טיבי נכונים, לא פנינו אליו לקבלת תגובה.