יפו: איכות הסביבה לא זכאית להגנה

ביהמ"ש, בשיבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, אימץ את הכללים שנקבעו בבג"ץ לעניין זכות העמידה של העותר, ודחה עתירה מינהלית על הסף. שכן העותרים, ועד האמנים, לא הצביעו על אינטרס אישי ממשי, אלא ביקשו את הסעד בטענות שימור הסביבה.

ועד האמנים ביפו, תושבים וחוכרים שונים (להלן: "ועד האמנים"), עתרו בפני ביהמ"ש בבקשה להצהיר, כי החלטות ועדת התכנון והבנייה, בהן אושרו לבינוי תוכנית "מיתחם הסטודיות" ותוכנית מיתחם "המנזר הארמני", בטלות ומבוטלות. חברת גלדן, חברת צדף הנמל והאדריכל אילן פיפקו עתרו לצרפם לבקשה כמשיבים, וביקשו את מחיקת הבקשה על הסף.

ועד האמנים טען, כי רשויות התכנון הכירו בחשיבותה ההיסטורית של יפו העתיקה, ולצורך כך, לטענתם, הוכנה תוכנית בניין עיר, אשר קיבלה תוקף, והיא תוכנית מס' 479 (להלן: "תב"ע"). לטענת ועד האמנים, התב"ע מאפשרת רק עבודות שיפוץ ובנייה שוליות. הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אישרה תוכנית מפורטת מס' 606 (להלן: "התוכנית המפורטת"). התוכנית המפורטת כפופה לתב"ע. לוועדה הוגשו שתי תוכניות בינוי, האחת תוכנית מיתחם המנזר הארמני, והשנייה תוכנית מיתחם בית-הסטודיו. לטענת ועד האמנים, יש בשתי התוכניות הנ"ל כדי לשנות לחלוטין את אופי הסביבה והנוף ביפו. לכן ביקשו ועד האמנים מביהמ"ש להצהיר, כי תוכניות אלו מהוות חריגה לתב"ע ובטלות.

הוועדה לתכנון ובנייה, החברות הקבלניות והאדריכל פיפקו (כולם יחד יכונו להלן: "המשיבים"), טענו כי יש לסלק את העתירה על הסף, שכן ועד האמנים לא הראה כל אינטרס ממשי בסעד המבוקש, וכן בשל אי נקיון כפיים.

ביהמ"ש קובע, כי על ועד האמנים להראות, כי אינטרס ישיר וממשי שלהם נפגע על מנת שיהיו זכאים לסעד המבוקש. העובדה שחברי ועד האמנים מתגוררים ביפו, אין בה די כדי להוביל לקיומה של זכות עמידה בפני ביהמ"ש. ביהמ"ש, כבית משפט לעניינים מינהליים, מאמץ את הכללים שנקבעו בבית הדין הגבוה לצדק לעניין זכות העמידה. ביהמ"ש קובע, כי על ועד האמנים להצביע מפורשות, על פגיעה באינטרס שלהם כבסיס לזכות עמידה. החובה להצביע על אינטרס אישי מיוחד, היא בבחינת תנאי הכרחי להקניית מעמד. אין המדובר באינטרס מופשט, אלא באינטרס ממשי, שפירושו שינוי לרעה במצבם של חברי ועד האמנים.

ועד האמנים טען, כי הם מבקשים להגן על שימור הסביבה. ביהמ"ש קובע, כי שימור הסביבה, מבחינת מהותו, לא הוכר כזכות בת הגנה שבדין. האינטרס של הנאת חיים אינו ראוי מבחינה מהותית להגנה, ולכן על ועד האמנים היה להראות כי הם נפגעים או עתידים להיפגע באינטרס אישי, ישיר וממשי. לשם הכרה שמקנה פגיעה בזכות מוכרת בדין, יש להראות שהסעד המבוקש יביא לרווחת העותר, בענייננו ועד האמנים. ביהמ"ש מבקש, שרווחת העותר תיראה כמסקנה ברורה מאליה, או שחיובה של רשות לפעול בדרך מסוימת תקל על העותר בנטל כלשהו.

ביהמ"ש סבור, כי אין די שרשות שלטונית מפרה את החוק, אלא יש להראות את האינטרס האישי בבקשה. ביהמ"ש העליון דן בסוגיית זכות העמידה בקשר עם איכות הסביבה, וקבע כתנאי מוקדם לצורך קיומה של זכות עמידה, קיומו של אינטרס ממשי אישי של העותר. האינטרס הכללי של "צרכן סביבה", לא הוכר כמקנה זכות עמידה בבג"ץ.

ד"ר זאב סגל קובע בסיפרו "זכות העמידה בבג"ץ", כי הגישה הרווחת אינה מוכנה להכיר במעמדם של "צרכני סביבה". כך, יתכן לא אחת, שוועדות התכנון והבנייה יהיו חסינות מבדיקה שיפוטית של החלטותיהן הנוגעות לאיכות הסביבה. לדעת ד"ר סגל, עושה בג"ץ שימוש במכשיר זכות העמידה, כדי לא להיכנס לדיון ענייני בתחום של פיתוח אורבני והצורך לשמור על איכות הסביבה.

נימוק נוסף לדחיית העתירה על הסף הוא איחור בהגשתה. ביהמ"ש קבע, כי העתירה אינה מכוונת נגד החלטה ספציפית של הוועדה לתכנון ובנייה, אלא כנגד "מסלול אישורי הבנייה", שניתנו על פי תוכניות 606 ו-479. התוכנית המפורטת אושרה לפני 30 שנה. עולה השאלה האם ניתן לתקוף תוכנית לאחר זמן כה רב, שכן במשך השנים אושרו על פי התוכנית המפורטת תוספות בנייה והוספת קומות בצורה מהותית.

לדעת ביהמ"ש, התוכניות אושרו בזמנו לאחר פרסום הודעה כדין. על כן הפכו לתוכניות מוסמכות על פיהן פעלו הוועדה והתושבים. על פי חזקת החוקיות, אפילו היו בזמנו לוועד האמנים טענות כנגד התוכניות, הרי מדובר בטענות שעבר זמנן.

התוצאה: משלא הראו ועד האמנים אינטרס אישי ממשי, אין להתיר להם לתקוף תוכניות אלו, במיוחד מאחר שאושרו לפני 30 שנה.

העתירה נדחתה על הסף.

מפי השופט: אריה אבן-ארי.

ע"מ 6/97 המבקשים: ועד האמנים - חוכרים ביפו העתיקה נגד המשיבים: הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. גלדו - חברה קבלנית לבניין בע"מ, הצדף בנמל (1994) בע"מ. האדריכל אילן פיפקו.

בשם ועד האמנים: עו"ד וירניק.

בשם הוועדה: עו"ד אורן.

בשם גלדו: עו"ד ליפקא ועו"ד נחמני.

בשם הצדף והאדריכל פיפקו: עו"ד ד"ר יוסף פרוכטמן.

C - כל הזכויות שמורות. « «יפו: איכות הסביבה לא זכאית להגנה «ביהמ"ש לעניינים מינהליים אימץ את כללי בג"ץ בעתירה נגד תוכניות מיתחם המינזר הארמני ומיתחם הסטודיות: האינטרס הכללי של "צרכן סביבה" לא מקנה זכות עמידה, ויש להצביע על פגיעה באינטרס אישי עו"ד רחל-בת ערקובי