קיפוח אינו מצדיק אי אכיפה

בפס"ד שניתן לאחרונה בביהמ"ש המחוזי בחיפה, נמתחה ביקורת על עיריית אום אל-פאחם, על שאינה עושה די למניעת בנייה בלתי חוקית בתחומיה, ונותנת ידה לבנייה שכזו במתן היתרי איכלוס. ביהמ"ש אסר על העירייה ליתן טופסי 4 למבנים בלתי חוקיים, והורה לה לשתף פעולה עם ועדות התכנון לצורך אכיפת החוק.

מושב מי עמי (להלן: "המושב") הוא מושב שיתופי הנמצא דרומית לעיר אום אל פאחם (להלן: - "העירייה"). בתחום העירייה מצויות מספר חלקות (להלן: "החלקות"), שעל פי התוכנית המקורית מיועדות היו לחקלאות ולא ניתן לבנות עליהן. בעבר הוכנו והופקדו תוכניות המאפשרות בנייה על חלקות אלה, אולם התוכניות לא אושרו לבסוף, שכן העירייה לא מילאה אחר תנאים שהציבו הוועדות, ולכן לא ניתן תוקף לתוכניות. מכאן, שאין לחלקות כל תוכנית מתאר סטטוטורית, שמכוחה ניתן להוציא היתרי בנייה.

המושב הגיש לביהמ"ש המחוזי בחיפה עתירה מינהלית כנגד הוועדה המקומית לתו"ב עירון (להלן: "הוועדה המקומית") ויו"ר הוועדה המקומית; הוועדה המחוזית לתו"ב מחוז חיפה (להלן: - "הוועדה המחוזית") ויו"ר הוועדה המחוזית; העירייה ו-32 משיבים נוספים שהם בעלי החלקות.

בעתירה עותר המושב לחייב את יו"ר הוועדה המקומית, הוועדה המקומית, יו"ר הוועדה המחוזית, הוועדה המחוזית והעירייה (להלן: "המשיבים"), לנקוט לאלתר בכל הצעדים הדרושים בהתאם לסמכותם על פי דין, לשם הפסקת בנייתם והריסתם של מבנים שנבנים ונבנו ללא היתר בנייה כדין על החלקות. בעתירתו מבקש המושב כי המשיבים, בין השאר, יפעילו סמכויותיהם על פי חוק התכנון והבנייה כדלקמן:

סעיף 224 - הוצאת צו הפסקה מינהלי המורה על הפסקת הבנייה הנבנית ללא היתר; סעיפים 232-231 - להורות על הריסת המבנים הנ"ל; סעיף 238א' - הוצאת צו הריסה מינהלי, ועוד.

יובהר כי בשנת 1994 הגיש המושב בעתירה לבג"ץ בה ביקש להורות למשיבים לפעול כנגד 16 מבנים בלתי חוקיים, הבנויים, בין השאר, על החלקות.

בית המשפט העליון קבע, כי המדיניות של המשיבים אינה בלתי סבירה. לפי מדיניות זאת, יש להתחשב בתוכניות שהוכנו אז לגבי החלקות (וכזכור לא אושרו בשל אי קיום התנאים על ידי העירייה). עם זאת רשם ביהמ"ש את הודעת העירייה, כי היא תנקוט בכל הצעדים העומדים לרשותה בכדי למנוע בנייה חדשה שלא כחוק בחלקות, כל זמן שהתוכניות לא קיבלו תוקף. הצהרה דומה ניתנה מפי הוועדה המקומית והיו"ר שלה. בהתחשב בכך דחה ביהמ"ש העליון את העתירה.

המושב בעתירה המינהלית הנוכחית מתייחס אך ורק למבנים בלתי חוקיים שנבנו לאחר פסה"ד בבג"ץ, תוך שהוא מביע טרוניה על הפרת הצהרות העירייה והוועדה המקומית.

העתירה המינהלית נדונה בפני השופט דן ביין.

טענתו העיקרית של המושב היא, כי התפשטות הבנייה הבלתי חוקית בחלקה הדרומי של אום אל פאחם הולכת ומתקרבת למושב, ומאיימת על צביונו המיוחד כישוב כפרי חקלאי. בשטח נקבעות עובדות שיהיה קשה מאוד לשנותן בהמשך. מטרת העתירה היא שמירה על שטח שייעודו חקלאי בין המושב לעיר, על מנת לשמור על המושב כישות כפרית עצמאית בעלת זהות פיזית נפרדת.

מנגד, טוענים המשיבים, כי לטעמם טיפולם במפרי החוק אינו לוקה בחסר, וכי הם נקטו בכל האמצעים המתחייבים על פי החוק. עוד נטען, כי בבחינת סבירות פעולתם, יש לקחת בחשבון את המיגבלות העומדות בפניהם.

לטענת מחלקת פיקוח הבנייה במחוז חיפה, האמצעים העומדים לרשותם הינם דלים ביותר: כ"א המונה 6 אנשים מתוכם 4 מפקחים; 5 כלי רכב; רק שני תובעים; ואמצעים אלה אמורים לשרת 12 ועדות מקומיות ב-102 ישובים המונים 800 אלף נפש. לטענתם, באום אל פאחם יש קשיים ספציפיים, ובין היתר, היעדר רישום מעודכן של בעלויות על מקרקעין, חוסר אפשרות לאתר שמות של בונים ומשתמשים. קיימים אף קשיים בשימוש בצווי הריסה מינהליים, שכן בתי המשפט מתערבים תדיר בצווים אלה. העירייה עצמה שותפה לעבירה בכך שהיא מספקת אישורים למים וחשמל למבנים בלתי חוקיים.

העירייה מצידה טוענת, שהיא נעדרת סמכויות אכיפה.

הוועדה המקומית טוענת, שהיא עושה כמיטב יכולתה לאכיפת החוק - הוצאת צווי הפסקה מינהליים ושיפוטיים וצווי הריסה מינהליים.

השופט ביין קובע, כי הפעילות של הוועדה המחוזית והמקומית, בשים לב למצבת כוח אדם שברשותן והקשיים האובייקטיביים בפניהם הן עומדות - אינה חורגת ממתחם הסבירות. יתכן, אמנם, שיש מקום לשים דגש חזק יותר על פעולות האכיפה בעיר, אך אין לייחס לוועדות מחדל שהוא כה מרחיק לכת, עד שיצדיק את התערבות ביהמ"ש.

לא כן הדבר באשר לעירייה. העירייה, מחד, לא מקדמת את התוכניות המאפשרות בנייה, ומצד שני אינה עושה דבר למניעת יצירת עובדות בשטח הנוגדות את החוק. היתלות בטענות קיפוח והזנחה מצד הרשויות הממלכתיות אינה יכולה לשמש הצדקה לאי אכיפת החוק, מה גם שהעירייה התחייבה בפני בג"ץ לאכוף את החוק. והנה העירייה לא רק שלא אוכפת את החוק, אלא היא נותנת לגיטימציה להפרתו, על ידי מתן אישורים לאיכלוס מבנים בלתי חוקיים, ובכך הופכת שותפה לעבירה.

העירייה נמצאת במצב טוב בהרבה מהוועדות, שכן היא, ללא ספק, מכירה את תושבי המקום, המחזיקים והבונים.

תפקידה של העירייה הוא לסייע בידי רשויות האכיפה של ועדות התכנון, על ידי העברת מידע שוטף על הפרות הבנייה וזהות המפרים. כמו כן יש למהנדס העירייה סמכויות אכיפה מסויימות - הפסקת ביניים מינהלית וצו זמני למניעת פעולות, לכן נדחית טענת העירייה בדבר היעדר סמכות אכיפה.

התוצאה הסופית: ביהמ"ש מצווה על העירייה לדאוג תוך 180 יום למילוי כל התנאים הנדרשים לאישור התוכניות; להימנע מלתת טופס 4 למבנים בלתי חוקיים; לדווח לוועדות על כל בנייה בלתי חוקית ושאר אינפורמציה הנדרשת.

העתירה כנגד שאר המשיבים נדחתה.

ה"פ 149/98 ביהמ"ש המחוזי בחיפה.

השופט ד. ביין.

בשם המושב: עו"ד שבתאי.

בשם המשיבים: עו"ד אשכנזי