ייצוג הולם בוועדה המקומית

המועצה בחרה את נציגיה לוועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, שישה נציגים בסך הכל: שלושה מסיעתו של ראש העיר ושלושה מנציגי סיעות אחרות. סיעות העותרים לא מיוצגות בוועדה.

העותרים טענו, שהייצוג האמור לא שיקף את ההרכב היחסי של הסיעות השונות במועצת העיריה, וכי נציגי העיריה בוועדה המקומית נמנים על חברי הקואליציה בלבד. מרכז הכובד של טענה זו נשען על סעיף 19(א1)(1)(ג) של חוק התכנון והבנייה, לפיו "כל רשות מרחבית תבחר, ככל שניתן, את נציגיה לוועדה המקומית בהתאם להרכב היחסי של הסיעות...". העתירה התמקדה במשמעות המילים "ההרכב היחסי של הסיעות" ולטיבה של החובה לקיים את הייצוג "ככל שניתן".

בשיטות המשטר שלנו, הן בשלטון המרכזי והן בשלטון המקומי, הייצוג בגופים נבחרים, שהבחירה אליהם נעשית על יסוד בחירה פוליטית בין סיעות, מבוסס על עיקרון הייצוג היחסי. גופים הנבחרים באופן דמוקרטי נותנים ביטוי לשני היבטים מובהקים של המשטר הדמוקרטי. האחד - קבלת הכרעות על יסוד דעת הרוב. השני - זכותו של מיעוט להיות מיוצג, להביע דעתו ולשכנע בצידקת דרכו.

עיקרון זה בולט ביותר בתחום השלטון המקומי, שבו נעשית עיקר העבודה של מועצת העיריה באמצעות ועדות וגופי משנה. זוהי המטרה העומדת בבסיס סעיף 19(א1)(1)(ג) של חוק התכנון והבנייה והעיקרון המנחה לפרשנותה. למרות שמדובר במוסדות תיכנון שאינם ועדות משנה של הרשויות המקומיות הנבחרות, הרי שהרכב ועדות התיכנון והבנייה מבוסס בעיקר על ייצוג של רשויות שונות מהשלטון המרכזי ומהשלטון המקומי. בדרג הנמוך של מוסדות התיכנון - הוועדות המקומיות - הזיקה בין הרשות המקומית לוועדה המקומית היא הדוקה ביותר. למרות היות הוועדה המקומית אישיות משפטית נפרדת מן הרשות המקומית, הלכה למעשה היא מורכבת מחברי הגוף שנבחר באופן דמוקרטי, על בסיס פוליטי, המייצג ייצוג יחסי של הסיעות שהשתתפו בהליך הבחירה.

מהטעם האמור, שיקול הדעת של הרשות בבחירת נציגיה מוגבל, והמגבלה היא כפיפותו של שיקול הדעת לעיקרון הייצוג היחסי.

הוראת הסעיף מקויימת כאשר הייצוג מבטא באופן הולם את היחס בין גודלן של הסיעות במועצה, ולאו דווקא את היחס שבין מספר חברי הקואליציה למספר חברי האופוזיציה.

עיקרון הייצוג היחסי אינו מוצא ביטוי בחלוקה מדוייקת מבחינה מתמטית. חלוקה מדוייקת איננה אפשרית, בשל האילוצים הנובעים מהפער שבין מספר חברי הוועדה המקומית לבין מספר הסיעות במועצה. מסיבה זו נקבע בסעיף הנ"ל שהחלוקה על פי העיקרון היחסי תיעשה "ככל שניתן".

בעניין הנדון, מדובר בשתי סיעות שאין בוועדה המקומית ביטוי לכוחן במועצה ועניין זה כשלעצמו יש בו פגם. לכך יש להוסיף, שהסיעות הללו הן סיעות האופוזיציה במועצה ובהיעדרן מהוועדה המקומית, אין בוועדה ייצוג לדעת המיעוט במועצה. לפיכך, על המועצה לבחור מחדש את נציגיה לוועדה המקומית, בהתאם לעקרונות שהותוו לעיל.

(בג"צ 1020/99 דואק ואח' נ. ראש עיריית קרית ביאליק. פס"ד מיום 8.8.00, הנשיא אהרון ברק והשופטים דורית בייניש ועבד אלרחמן זועבי)