אבל היזם רצה סופרמרקט והרבה חניה במפלס הקרקע

מרכז השלום הוא השלב הראשון של קו רקיע חדש לאורך דרך פתחתקוה. מצפון ובצמוד למרכז השלום, תוקם עוד שרשרת של מגדלים: מגדל ידיעות אחרונות, מגדל אגד, מגדל תנובה, מגדל קופ"ח ובהמשך גזית-פז וקרדן. אין יכולת לדמיין כרגע, איזה עומס תחבורתי יהיה אז באיזור כולו.

אדריכל אלי עטיה ניסה להתמודד עם הבעיה בתוכנית התחבורתית שלו, בכך שהקדיש את כל מפלס הקרקע במרכז השלום לתחבורה וגינון, עם חניה מינימלית וזמנית רק למוניות ולספקים. עטיה תכנן שדרה רחבה, של 4 נתיבים והפרדה של איי גינון, שמתחילה בכניסה הראשית למרכז השלום, עולה צפונה ומתחברת לפרויקט העתידי של ידיעות אחרונות, ומשם זה כבר תלוי במתכנני ובעלי המגדלים שמצפון לרחוב מוזס.

כלומר, הרעיון היה להקים מעין כביש מע"ר פנימי, משותף ורחב, עם מסלולי הזנה לכיוון דרך פתח-תקוה. באיור מוצגת סכמה של הרעיון, אילו היה מיושם עד סופו.

המתכננים של ידיעות אחרונות קנו את הרעיון, כך שבשלב ההוא היתה הסכמה על דרך כזו לפחות עד רחוב מוזס.

אלא שבאותו שלב הדרדרו היחסים בין היזם דוד עזריאלי לבין עטיה. אחת המחלוקות הגדולות בין השניים היתה בדיוק על השדרה הזו: עזריאלי התעקש, שהסופרמרקט חייב להיות במפלס הקרקע, עם הרבה חניה במפלס הקרקע, ולא קומה למטה כפי שתכנן עטיה.

עזריאלי פיטר את עטיה והכניס לנעליו את אברהם יסקי, כאדריכל הממשיך של הפרויקט.

יסקי נתן לעזריאלי הרבה חניה וסופרמרקט במפלס הקרקע, על גבול החלקה של ידיעות אחרונות - וכך מתה השדרה הזו.