"שיא הכשלון התכנוני היה בבקעת אונו"

רוב הדוברים, אנשי אקדמיה, פקידי ממשלה ואנשי קק"ל, הסכימו לפחות עם הנחה אחת: שהתכנון בארץ, גם כאשר הוא קיים, הוא אינו מיושם, וכי ללא תכנון מלמעלה עלולה הארץ להיקרע בין הסקטורים השונים ובין קבוצות הלחץ, שכל אחד מהם מאיים על שלמות החברה. רוב הדוברים הסכימו, שללא דו-שיח אמיתי בין פלגי החברה השונים ומניעת הקיטוב, סופה של המדינה יהיה רע.

"לפני 50 שנה כתבתי ספר הדורש להקים רשות תכנון לאומית", אמר פרופ' יחזקאל דרור מהאוניברסיטה העברית. "לצערי, עד היום הספר לא הפך למיושן, ואילו התכנון ממשיך לסבול מחוסר חשיבה לטווח ארוך".

בין ההצעות שהעלה פרופ' דרור, הצורך ליצור רשות בלתי פורמלית של אנשי מקצוע, שיתכננו את הארץ ללא משוא פנים. הצעה נוספת היא להפריד בין קרקעות המינהל לבין קרקעות הקק"ל, אותן כינה "קרקעות העם היהודי". עוד הציע להתחיל לעבוד כבר כיום על תוכנית ל-2040, מבלי לשתף גורמים ממשלתיים, כדי שלפחות בפני הדורות הבאים תהיה תוכנית מסודרת. את דבריו סיים באזהרה, שאם לא תתוכנן תוכנית כזו, המציאות סופה שתגבר עלינו.

מנהל מינהל מקרקעי ישראל, יעקב אפרתי, ניסה להסביר את הקשיים הרבים העומדים בפני המינהל, שהוגדר בדו"ח מבקר המדינה האחרון כגוף התכנוני הגדול במדינה. אפרתי הסביר את הסיבות לשיווקים הנמוכים במשך תקופת התכנון הארוכה, החסמים העומדים בפני התוכניות השונות, ביניהם ויכוחים על תחומי שיפוט, חסמי ביוב, תחבורה ועוד. אפרתי הודיע עוד, שבכוונתו לחלק את התכנון בין משרד השיכון, רשויות מקומיות והמינהל.

מנהל מינהל מקרקעי ישראל לשעבר, גדעון ויתקון, מתח ביקורת קשה על המינהל, על הבלבול הרב בפעולותיו, הנובע לדעתו בעיקר מריבוי החלטות מועצת מקרקעי ישראל, שלעתים סותרות זו את זו. "קיימות שש החלטות שונות הנוגעות לשינוי ייעוד", אומר ויתקון, "ועוד עשרות החלטות הסובלות מכפילות".

עיקר הביקורת של ויתקון היתה בשאלה, מדוע לא טוב שהמינהל ימשיך לתכנן תוכניות למגורים. "השיא לכשלון המינהל היה בתוכנית בקעת אונו", אמר ויתקון, "המינהל ערך תוכניות לגבי -30 40 אלף יחידות דיור. כל התוכניות הגיעו לוועדה המחוזית, ואז התברר שאין תשתיות, אין ביוב ואין מים. למרות גודלה של התוכנית, היא תוכננה ללא ראייה כוללת. ככה לא מתכננים".

ביקורת נוספת מתח ויתקון על תחומי העיסוק הרבים של המינהל. "הקמת יישובים לבדואים אינה מעניינו של המינהל, וגם לא הקמת יישובים חדשים בכלל. זהו תפקידם של גופי התכנון. תפקידו של המינהל הוא לא לעסוק במדיניות לאומית".

יו"ר המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, עמרם קלעג'י, דיבר בזכות הצורך לקיים דו-שיח בין הפלגים השונים בחברה כדי להגיע להבנה ולמטרה משותפת.

"אלה הקרובים למרכז רוצים למקסם את רווחיהם מהקרקע", אמר קלעג'י, "דבר זה עלול לגורם לשסעים קשים בחברה, שמקורם בפער ההכנסות ההולך וגדל. לדעתי, ככל שההבדלים בין השכבות הכלכליות יגדלו, כך תגבר התסיסה". לדבריו, אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות בארץ, יש להקטין את הפערים ולגשר על חילוקי הדעות.

לדעת קלעג'י, תמ"א 35 ניסתה באמצעות הדברות לגשר בין האינטרסים של היישובים העירוניים והיישובים החקלאים. לדבריו, למרות שהדיאלוג לא הסתיים, יש להמשיך בו גם בעתיד: "התוכנית צריכה לגרום להתיישבות העובדת לעקור את הפחד כאילו מישהו מבקש לגזול את האדמה, ובמקביל יש לנסות לפתור את סוגיית חלוקת הארנונה בין המועצות האזוריות והרשויות העירניות, ולשאוף לחלוקה שווה יותר של הכנסות".

קלעג'י קרא לקיבוצים ולמושבים "להפעיל את הראש" באשר לעתידם, ולא לראות בקרקע המנודל"נת את חזות הכל.

ראש המועצה האזורית עמק חפר, נחום איצקוביץ', בחר דווקא לדבר על תוכנית המתאר המפקירה את הצפון לידי התושבים הערביים. לדבריו, מינהל התכנון אולי מתכנן תוכניות, אך בפועל הן אינן מיושמות. לדעתו, לא ירחק היום בו הצפון יופקר לחלוטין, ובכך תוגשם תוכנית החלוקה של האו"ם, שהותירה את מירב השטח בידי הערבים.

פרופ' שלמה חסון מהאוניברסיטה העברית קבע נחרצות, שהמדינה צפויה לאסון באם תמשיך להתנהל ללא תכנון, ותוך התעלמות מצרכיהן של האוכלוסיות החלשות והעניות, ובראשן הערבים והבדואים.

חסון הביע אכזבה קשה מיכולתו של התכנון בארץ לראות לטווח ארוך, ובמקביל הביע חשש רב מפני הוועדה לפרויקטים לאומיים, שכל תפקידה לקצר הליכי תכנון תוך התעלמות מזכות הציבור להתנגד לתוכניות.

"ועדה זו היא ההוכחה לכרסום שחל במעמדו של הציבור בעיני השלטון", אומר חסון, "סקטורים שונים מעלים בארץ תביעות, ועתה גם המדינה מצטרפת לחגיגה. על שולחן הממשלה מונחת הצעה לאפשר לוועדה זו סמכויות נרחבות אפילו יותר, שלפיהן ראש הממשלה או שר מטעמו יקבל סמכות לאשר פרויקטים. במקרה זה הממשלה הופכת לבריון של השכונה.

"גם החברה האזרחית כמעט ואיננה, ואנחנו עדים לאנרכיה שבה כל סקטור דואג לעצמו. אין תרבות של הדברות בין הפלגים השונים, ואין ניסיון להגיע לשפה משותפת. התוצאה מכל אלה היא, שהכוח של הסקטורים השונים, ביניהם מושבים, קיבוצים, תעשיינים, עירוניים, בדואים וערבים, גדול יותר מכוחו של התכנון, שנשאר בסופו של דבר ברמה הצהרתית בלבד".

חסון קרא ליתר הסכמה בין הסקטורים השונים. כמו פרופ' דרור, גם הוא תומך במאמץ לתכנן תוכנית חדשה במקום תמ"א 35, שאישורה נדחה ללא קץ. לדעתו, תאריך היעד הבא צריך להיות 2048, כאשר אם תוכנית כזו לא תאושר, תהפוך ישראל להונג קונג וסינגפור במהדורה ישראלית, באספקטים הרעים שלהן - עם פרברים, גטאות ומשכנות עוני.

"צריך לפתח את הערים כדי למנוע פרבור, ובאותה עת לפתח את מיתוס הספר. יש לעשות איחוד של ניגודים הלוקח בחשבון גם את צרכי המיעוטים", אמר חסון.