תמ"מ צפון: מחצית התושבים הם בני מיעוטים, ושפע של ערכי נוף

העבודה על תוכנית המתאר המחוזית של מחוז הצפון (תמ"מ 2, תיקון 9) החלה בשנת 1991. אז, לפני 11 שנה, במכרז שהוציא משרד הפנים להכנת התוכנית, זכתה קבוצה של ארבעה אנשי סגל מהמרכז לחקר העיר והאיזור בטכניון. הקבוצה, שבראשה עמד פרופ' דני שפר, כללה גם ד"ר אמנון פרנקל, פרופ' שאול עמיר ופרופ' לוברט לו יון. ארבעת המתכננים יצאו לדרך, על מנת לתכנן את תוכנית המתאר של המחוז, המאופיין במגוון נופים רחב. התוכנית כוללת 14% משטח מדינת ישראל, ובה מתגוררים 16% מכלל האוכלוסיה. פרנקל: "המחוז אותו היינו אמורים לתכנן הוא מאוד מגוון, עשיר באוכלוסיה כפרית, וכמעט מחצית מהאזרחים בו הם בני מיעוטים, שלהם צרכים שונים מאלה של האוכלוסיה היהודית. במחוז ישנם משאבי מים רבים הזורמים בנחלי איתן, המספקים באמצעות הכינרת למעלה מרבע מתצרוכת המים של ישראל. המחוז מצטיין בעושר במשאבי טבע ונוף, ערכי תרבות ומורשת, עם אוכלוסיות ממגזרים שונים, המתאפיינות בשוני דתי, תרבותי, פוליטי, חברתי וכלכלי".

הכנת התוכנית הסתיימה כבר בשנת 1993, עברה את האישורים הסטטוטוריים והוועדות השונות, ובשנת 1995 הומלצה להפקדה. המתכננים הציעו למחשב אותה ולהפוך אותה למערכת מידע גיאוגרפית, שתאפשר לבדוק את הנתונים באופן כמותי, ולעדכן אותם במהלך העבודה, כמו גם לאחריה.

לתוכנית נרשמו אלפי התנגדויות, שאילצו את הוועדה המחוזית לשכור שירותי חוקר. חלפו להם עוד מספר חודשים של מו"מ בין משרד הפנים לבין החוקרת, ובימים אלה עומד להיחתם ההסכם עמה.

מתכננת מחוז הצפון של מינהל מקרקעי ישראל, חגית לוסטיג, מספרת, כי צוות המתכננים עבד בצמוד למתכנני המינהל, על מנת להתגבר על הבעיות אותן גילמה התוכנית. רוב שטחי התוכנית הם שטחים שבבעלות המנהל. לוסטיג: "בסך הכל, אני שלמה עם התוכנית כפי שהיא מובאת היום לשמיעה בפני החוקרת, וזאת למרות שקשה לייצג את הלחצים של כל הצדדים, ולרצות את כולם. כשניגשנו לתכנן את תוכניות המתאר של היישובים הערביים, למשל, ניסינו להתחשב בצרכים האובייקטיביים של האוכלוסיה, אולם גם על התושבים הערביים להבין שישנם מקומות בעולם, בהם על מנת להקפיד על אחוז גדול של שטחים פתוחים - צריך לפעמים להגביל את גודל היישובים, ולא לאפשר פיתוח מעבר לגבול מסוים. זאת, גם אם המחיר לכך הוא אילוץ מעבר לכפר שכן כאשר המשפחה מתרחבת".

לוסטיג מציינת, כי נציגי המינהל השפיעו על התוכנית בכל הקשור לאופן הגידול של המצפים בגליל. "שם", היא אומרת, "עשינו אבחנה יחד עם החברה להגנת הטבע, בין יישובים שנמצאים בסביבה רגישה ולא יכולים לגדול, לבין כאלה שנמצאים בסביבה פחות רגישה, ויכולים לגדול בקצב גדול יותר מהקצב הטבעי".

לוסטיג מביאה כדוגמא את מצפה אבירים, שנמצא במקום רגיש מבחינת משאבי טבע, ולכן אין אפשרות להגדיל אותו, לעומת מצפה עדי, המונה כיום כמאה משפחות ויכול, מבחינת תוכנית המתאר, לגדול ליישוב של 600 משפחות. לדברי לוסטיג, כאשר תוכננה התוכנית היא הייתה חדשנית בכללים שהיא קבעה, כמו למשל הכלל הקובע שאי אפשר לצאת מתחום היישוב עד שלא מומשו 70% מהאדמות המתוכננות בכל אחד מהשלבים.

מתכנן מחוז הצפון, אלכס שפול, אמר ל"גלובס", כי חלק גדול מהבעיות אותן העלתה לוסטיג ייפתרו לאחר שמשרד הפנים יטמיע בתמ"מ את תוכנית האב למגזר הערבי. שפול: "במהלך השנים האחרונות השקענו עבודה רבה בהכנת תוכנית האב למגזר הערבי במחוז. תוכנית האב דואגת לצרכי הגידול הדמוגרפי של האוכלוסיה הערבית עד שנת 2020. כעת, כל מה שנותר הוא להטמיע את תוכנית האב בתוכנית המתאר, ואז ייפתרו חלק גדול מהבעיות".

בין אלפי ההתנגדויות שהוגשו לתוכנית, ישנן התנגדויות רבות של המועצות המקומיות שבתחום התוכנית. כל אחת מהן מבקשת לדאוג לתחומה, ואינה מוכנה לקבל הנחיות של התוכנית. שפול טוען, כי לא בדק את ההתנגדויות לעומק, אך מהתרשמותו, ההתנגדויות חוזרות על עצמן. שפול: "כל ראש מועצה מתרעם על כך שהמגורים בתחומו הוגבלו, או שבמועצה המקומית שכנה פותחו איזורים בעל גוון כלכלי. החוקרת תצטרך להתמודד עם כל אחת מההתנגדויות ולענות עליהן".

משקל כבד יש גם להתנגדות שהוגשה על ידי החברה להגנת הטבע. רכז מחוז הצפון של החברה להגנת הטבע, יוחנן דרום, העביר בסוף חודש אוקטובר 2001 ליו"ר המועצה הארצית לתכנון ובנייה, עמרם קלעג'י, מסמך מפורט ומנומק, ובו הסתייגויות החברה להגנת הטבע מהתוכנית. בחברה להגנת הטבע טוענים, כי חלק מערכי הנוף במחוז מוגנים בשמורות טבע, שמורות נוף וגנים לאומיים, אך רבים מהם מצויים מחוץ לתחומי שטח מוגן.

שמורות הטבע, באופן כללי, אינן גדולות די הצורך, למעט שמורת הר מירון ושמורת החרמון. כל שמורות הנחל הינן צרות במיוחד, וגובלות לרוב בשימושי קרקע מזיקים. שמורות הטבע, בכללותן, אינן מוקפות ברצועות ביניים, היכולות לשכך ולפקח על השפעות מזיקות משימושי קרקע סמוכים.

אך טבעי הוא, אפוא, שלעתים מזומנות מתגלעים קונפליקטים בין שמירת ערכי טבע מוגנים לבין שימושי הקרקע שבסביבה. כך, הקונפליקט בין הצבאים לגידולים חקלאיים, בין עופות מים גדולים לבריכות הדגים, בין הזאבים לעדרי הבקר, ובין שטחי החורש והיער לצרכי מגורים, תעשייה ותיירות ברחבי המחוז.

מחוז הצפון משופע גם בשרידים ארכיאולוגיים חשובים, חלקם נחפרו ושוחזרו, וחלקם ממתינים עדיין לחשיפה. מחוז הצפון נתפס בצדק כערש ההתיישבות החדשה. המושבה, המושב והקיבוץ נוסדו כאן והציבו אבני דרך מפוארות בהתפתחות היישוב בישראל, בקביעת גבולות הארץ, ביצור ביטחונה וביצירת חברה יוצרת, בונה ומשגשגת.

לעומת משאבים אלה, מצויים הצרכים המקומיים. אוכלוסיית המחוז מתפלגת לשני חלקים כמעט זהים בגודלם: יהודים ולא-יהודים. מדיניות התכנון, מאז ומתמיד, היתה לשמור על איזון בין גודל האוכלוסיה היהודית ופיזורה ברחבי המחוז, לבין היקפה ופיזורה של אוכלוסיית המיעוטים.

מוקדי גידול האוכלוסיה העיקריים במחוז מצויים בערים הגדולות של הצפון: נצרת, נצרת עלית וכרמיאל. גידול זה אינו מצטמצם לתחום שטחי המגורים, אלא גם בשאר שימושי הקרקע הנחוצים: בריאות, חינוך, מסחר ובעיקר תעשייה. מתוך ראייה תכנונית זו, קבעה תוכנית המתאר החדשה למחוז הצפון, כי עיקר הפיתוח ותוספות האוכלוסיה במחוז הצפון יכוונו לפרוזדור המכונה "פרוזדור המגורים והתעשייה", שקודקודו הצפוני הנו במעלות, וקודקודו הדרומי בנצרת עלית, והוא כולל את כרמיאל במרכזו.

דרום טוען, כי דווקא בשל נופיו ההרריים של המחוז נוצר ביקוש הולך וגדל למגורים צמודי קרקע, הן בערים והן ביישובים קהילתיים קטנים. היישובים הקהילתיים, רובם ככולם, הוקמו בשטחים רגישים ביותר, והקמתם, יחד עם סלילת תשתיות הדרכים, המים, הביוב והתקשורת, פגעה בנופים ההרריים ובשטחים הפתוחים.

צורת יישוב זו והתשתיות הארוכות להן היא נזקקת, צורכים שטחים פתוחים רבים יותר ויחס הנצילות שלה נמוך ביותר. הרחבת הישובים הקהילתיים על-פי הביקוש ההולך וגדל, תביא לסגירת הרצף הבנוי במחוז ולגריעה משמעותית ביותר ביתרת השטח הפתוח הקטנה שנותרה.

דרום: "תוכניות המתאר מהוות גם כר נרחב למניפולציות נדל"ן רבות, שתכליתן לעשות שימוש בשטחים המיועדים למלונאות למטרות מגורים ודירות נופש לעשירונים העליונים. השטחים המיועדים לאכסון תיירותי מצויים בד"כ בסמוך לחופים ובמקומות רגישים אחרים, וייעודם לצורכי אכסון למטרות תיירות הנו 'קרבן ראוי' לטובת הציבור. ואולם, המרתם של שטחים אלה בדרך לא דרך, לצורכי בניית דירה שנייה לעשירונים העליונים, אינה הוגנת, ולמעשה הנה בגדר נטילתם מן הציבור והעברתם לידיים פרטיות.

"המסקנה המתבקשת אינה בהכרח הקפאת הפיתוח, אלא ניהולו תוך בקרת כיוון וקצב. כיוונו לאותם איזורים ושימושים בהם הקונפליקט אינו חד, וקביעת קצב פיתוח שיאפשר התחדשות המשאב".

החברה להגנת הטבע טוענת עוד, כי במחוז הצפון קיים עודף ניכר בשטחי תעסוקה, וכי למרות נתון זה, והביקורת הקשה עליו, מנסה כל רשות מוניציפלית מטעמים כלכליים מובנים, לקדם בשטחה איזורי תעסוקה חדשים. לפיכך, כעיקרון, סבורה החברה כי אין להוסיף איזורי תעסוקה חדשים במחוז, אולם למרות העודף בשטחי התעסוקה - הוראות התמ"מ מאפשרות תוספת שטחים חדשים, מבלי שהדבר יהווה שינוי לתוכנית.

שפול מעריך, שתחלוף חצי שנה לפחות עד שיישמעו ההתנגדויות לתוכנית, והיא תועבר לשימוע במועצה הארצית. לאחר כל התלאות, שפול לא ממש מרוצה מהתמ"מ. "בראיה עכשווית אני יכול להגיד, שהיא מעט מיושנת", הוא אומר, "מאז שנת 1991 ועד היום חלו לא מעט שינויים, ובמקום להתייחס אליהם - התמ"מ הזאת מציירת מצב קיים".