יועץ משפטי או יועץ חברתי

החלטת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בדבר ביטול החלטה 979, נגועה בניגוד עניינים בין יועץ משפטי לבין יועץ חברתי. לא נמצאו בין נימוקי מזוז לביטול ההחלטה סתירות לחוק כלשהו שכנסת ישראל חוקקה ב-55 שנות קיומה. ההנמקות בדבר אופי היישובים החקלאיים לפני ואחרי החלטה 979 הן עניין של מדיניות, שבלי להתייחס ערכית לטיב התוצאה - אין זה עניין ליועץ.

אל ליועץ לשכוח, שטיב ההתארגנות ביישובים היא רצונית. הנחיות תכנון במגזר ההתיישבותי הן יעילות כפי שהן יעילות במגזר העירוני. ועוד: אם חיזוק הפרברים הוא על חשבון הערים או לא, מה שבלשון אחרת נקרא חיזוק הפריפריה - ודאי אינו עניין למזוז.

צדק חלוקתי הוא עניין של השקפה. חלוקת המשאבים של המדינה, דהיינו, תקציב המדינה והשינויים האדירים ששר האוצר ערך בו לאחרונה, עומדים בנטל ההוכחה שנעשה צדק חלוקתי? התשובה בעיני המתבונן ולא בעיני היועץ המשפטי, שלא התערב ולו כזית - לא בקיצוצים בקצבאות למיניהן ולא בקיצוצים בגמלאות, הכל על חשבון ויתור על מיסוי של הכנסות גבוהות. היה והיו טוענים, שהחלטת ממ"י 979 תביא לתנופת פיתוח וצמיחה, ולכן, על-פי הנחת "הטפטוף", כולם ייהנו מכך בסופו של דבר - היועץ היה כותב אחרת? לא ולא. תבנית היועץ היא תבנית נוף ילדותו ובחרותו.

כאשר גלעד שרון משווק אוויר בתמורה ל-20,000 דולר בחודש ("מבוקר ועד ערב"), זה סביר, ואילו השקעה של שנים בתנאים לא תנאים ביישובים חקלאיים בפריפריה - זה חסר ערך לעומת המחיר שגובים מחוכר עירוני.

מי שדיבר מהבטן כלפי עדנה ארבל, מדבר מהבטן גם בנושא הזה. העליון נתן לו גיבוי בפרשת האי היווני משום היותו יועץ, אבל מה שבאמת חושבים בעליון בנושאים שווי ערך או פחות - הם אמרו בפס"ד שבס.

היועץ עצמו הנחה הנחיות לגבי חופש הפעולה של נבחרים במינוי בוחריהם. אם בכלל מישהו יכול להרשות לעצמו אקטיביזם שיפוטי, זהו ביהמ"ש העליון בלבד, ולא כל יועץ משפטי יהפוך למורה דרך ערכי.