למה הדולר ירוק וגבעתי סגולה: הצבעים הם קוד תרבותי

1

"צבע אדום" וצהוב של סיכות חטופים וחאקי המדים וכחול לבן של הדגל - המלחמה הנוכחית מנכיחה את התפיסה הקולקטיבית לגבי צבעים מסוימים, אותו הכלי שמשמש אותנו מילדות כדי להבין ולקטלג את העולם מסביבנו.

● הזכייה של גלריית אום אל-פחם היא נקודת אור לתרבות הערבית פה
● על הקלות שבה "הקול בראש" שינה את חוקי המשחק של דיבוב סרטים  

אצל כמעט כל תינוק בן יומו מונח בעגלה ספרון שחור-לבן, הניגודיות החדה שבו מאפשרת להבחין בין פרטים. אלא שמחקרים מראים שהיכולת לזהות צבע מתפתחת בחודשים הראשונים לחיים, עד להשגת יכולת מלאה כבר בגיל חצי שנה. כך, ילדים מזהים צבעים הרבה לפני שהם יודעים לקרוא להם בשם.

בתהליך העיצוב נבחר הצבע לאחר מחשבה מעמיקה, המכירה בכך שמכל צבע נגזרים ערכים, סממני זהות וקודים תרבותיים שונים לגמרי. התערוכה החדשה "צבע", שנפתחה ב-18.7 במוזיאון העיצוב חולון, צוללת לנושא הצבע משלל היבטים. זוהי תערוכה שמחה, אופטימית ומאוד ישראלית, שכוללת יותר מ־35 מעצבים ומעצבות - כולם מקומיים. מעיצוב מוצר ועד טקסטיל, מאיור ועד אופנה: כל אלה נרתמו כדי לחקור איך אנו מפרשים צבע, איך צבע משפיע על אובייקט ועלינו ואיך הוא הופך למזוהה עם ערך או רעיון כלשהו.

אוצרי התערוכה - יובל סער, מעצב, יזם, מרצה ומייסד המגזין המקוון "פורטפוליו"; וליאורה רוזין, מעצבת, חוקרת עיצוב ומרצה בכירה במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל - החלו לעבוד עליה לפני כשנה. במקומות שבהם מתגלה תגובה של היוצרים ל-7 באוקטובר, היא באה מתוך האמנים עצמם ולא מתוך דרישה לאקטואליה. אבל בישראל, הפוליטי תמיד שזור בבחירות שלנו, גם באמנות.

2

אם כבר פוליטיקה ומלחמות, התערוכה מציעה הצצה לשלל סמלים ישראליים, הרבה מהם כרוכים בצה"ל. למשל, בישראל ניתן "אות המערכה" המציין השתתפות במערכה, בקרב או במבצע, עבור התרומה להגנה על המדינה. בחירת הצבעים כרוכה בהקשרים ספציפיים לכל מערכה, וחלקם חוזרים על עצמם, למשל: הפס האדום המופיע שוב ושוב באותות מייצג את דמם של ההרוגים.

באות שהוענק עבור מלחמת יום הכיפורים שולבו פסים בצבעי לבן ותכלת, הלקוחים מהטלית ומעידים על ההפתעה שניחתה על ישראל באותה מלחמה. באות מלחמת לבנון הראשונה (רשמית מבצע שלום הגליל) כחול ולבן מסמלים את דגל ישראל ורצף לבן-ירוק-אדום מייצג את דגל לבנון.

גם לכומתות יש מקום של כבוד, חלקן קיבלו את צבען מהקשרים ברורים מאליהם: החום של גולני - אדמה, הירוק של הנח"ל - טבע והתיישבות. חלקן קצת יותר מפתיעים: הסגול של גבעתי מגיע מהסיסמה שלה, "יחידת סגולה".

המסדרון ההיקפי עונה על שורה של שאלות מקוריות ומסקרנות בנוגע לצבע, ולסיבות ההיסטוריות והתרבותיות לבחירה בצבע מסוים לייצוג רעיון. בין אלה נכללים התכלת שאמור להיות בדגל ישראל, הסיבות לכך שלאצילים יש "דם כחול" והגורם לכך ששטר הדולר הוא ירוק.

3

אחת ההמחשות היפות לכוחו של הצבע ניכרת כשמשלבים בין חוש הראייה, שתופס אותו, לבין חושים אחרים. סינסתזיה (עירוב חושים) היא תופעה שבה גירוי חושי אובייקטיבי אחד מעורר חוויה סובייקטיבית בחוש אחר, ונוצר מיזוג קוגניטיבי ביניהם. כך, למשל, צלילים עשויים לעורר אצל אדם בעל סינסתזיה תחושה של טעם ספציפי בפיו, או כמו בעבודת הווידאו של סער פרידמן ומיכל לוי, צלילים מעוררים את חוש הראייה בצורה חריגה ויצירתית להפליא. העבודה קושרת בין יצירה מוזיקלית שמנגנת התזמורת הפילהרמונית הישראלית - "תמונות בתערוכה", סוויטה מאת המלחין הרוסי מוֹדֵסט מוּסוֹרגְסְקִי - לבין צבע, ולמעשה מדגימה לנו איך נראית מוזיקה.

4

ואי אפשר לדבר על צבע בישראל בלי להזכיר את האדום של הפועל, הצהוב של מכבי או של בית"ר, הירוק החיפאי. צבעי הקבוצה האהובה הופכים לעניין כל כך אמוציונלי, עד שיש לא מעט כאלה שיסרבו להכניס לביתם פריט שמייצג את הקבוצה היריבה (עם חריגה אחת - אפשר שזה יהיה צבע הסמרטוט...).

בעבודה מופלאה, שלא אגזים אם אומר שרק בשבילה שווה להגיע לתערוכה, מבליח גם גיבור העל של הרבה מילדי ישראל בשנות השמונים והתשעים - אלי אוחנה, על חולצתו שבוהקת בצהוב מסנוור מתנוסס המספר 11 האלמותי.

העבודה של נורית קוניאק וטל בלטוך, "אנחנו בצבע", שנשענת על ליקוט ארכיוני למופת, מוצגת על גבי חמישה מסכים בו זמנית, ומהם נשקפים עמודי תווך של התרבות הישראלית.

הזיכרון הקולקטיבי נאלם מול אותם סממנים תרבותיים ורגעים לאומיים שמועברים באמצעות חמישה צבעים: כחול, אדום, ירוק, צהוב וזהב. הצופים נעים על ציר זמן נוסטלגי דרך הזיקוקים של יום העצמאות וכובע הטמבל, "האיש הירוק" בקולו של יהונתן גפן, אסף אמדורסקי טס מעל העיר, צבר, ילדים רצים עירומים. "לעולם בעקבות השמש" מרנן ברקע, ואז בשיא שמתקרב לקתרזיס, מגיעה קטיעה כה עוצמתית, שמזכירה היטב איפה אנחנו חיים, ובעיקר מתי.