חופש הביטוי

חיילים לא הורשו לתבוע דיבה. ומה עם ערבים, כלכלנים, סנדלרים, אקדמאים?

מנהלי המחלקות לתקשורת בפאנל מיוחד עבור "גלובס": על מעמדו המידרדר של העיתונאי, על הבעייתיות להביע דעות שאינן במיינסטרים, על חוסר ההיגיון בחוק להגבלת "ישראל היום" ועל תפקיד התקשורת בזמן מלחמה

פרופ' אמיר חצרוני טוען: כתבתי מאמר התומך בחרם אקדמי על ישראל - והתגובה מאוניברסיטת אריאל לא איחרה לבוא ■ האוניברסיטה: "הוחלט על סיום עבודתו של פרופ' חצרוני עוד בטרם פורסם מאמרו בעיתון 'הארץ'"

השמאל אינו חמאס ולא ארדואן, הם הכרח בכל משוואה פוליטית

שיח מגוון ופלורליזם מחשבתי הוא "עסק טוב" לענף יחסי ציבור

ממש מזל ש-40 שנות עבודתי שזורות בגילויי תמיכה בכהנא

זה ההבדל בין ימין קיצוני לשמאל קיצוני. תחליטו את מי להעדיף

תגובת הציבור הישראלי למי שאינו הולך בתלם עברה את הגבול

דיקן הפקולטה למשפטים באונ' בר-אילן, פרופ' שחר ליפשיץ, חולל סערה כשתקף את פרופ' חנוך שינמן, שבמייל לסטודנטים הביע הזדהות עם סבל הפלסטינים בעזה ■ ליפשיץ: "חופש הביטוי הוא בנשמתי; הייתי צריך להתנסח אחרת"

את הסמג"ד המתנחל, הקצין הערבי, הלוחם החרדי, ואת הבדואי האבל

תסבירו: שפה זה לא דמוקרטיה, ומי שלא מתאים לו - שילך מהעסק

בית משפט השלום בתל-אביב הורה על שחרורו של אשרף סלומאן, פלסטיני שוהה בלתי חוקי בישראל ■ השופט איתי הרמלין: "במדינה דמוקרטית המקדשת את חופש הביטוי, אין מקום למעצרם של אנשים בשל התבטאויות"

סכין בגב, גיס חמישי. מילים איומות, אך אין זה אומר שהן תמיד דמגוגיות או חסרות תוקף

עם זאת, טוען וינשטיין, "מידת ההגנה על חופש הביטוי וההפגנה אינה מוחלטת, ויש מקרים שעליהם לסגת מפני אינטרסים כגון הפרת הסדר הציבורי או שלום הציבור"

אל תסתירו פוסטים של "חברים" גזעניים בפייסבוק, אל תעצמו עיניים

פרשנות אחרת למאמרו של מתי גולן על העיתונאי גדעון לוי