בין הפחים לרוממה

גמר הגביע בכדורסל הוא גם מפגש בין שני ארגונים קוטביים בכדורסל הישראלי ; מצד אחד מכבי חיפה, המסודרת והמרופדת במזומנים שעדיין מחפשת קהל, ומצד שני חולון עם קהל שחולם על גוף מסודר שיוכל סוף-סוף להפסיק לאלתר תוך כדי תנועה

יש משחקים שהסיפור מאחוריהם הוא הרבה יותר גדול מהמפגש עצמו. בטח כשתואר מונח על השולחן. כאלה הם המפגשים בין הפועל למכבי ת"א בכדורגל, בין הפועל ירושלים למכבי ת"א בכדורסל ובין שתי הראשל"ציות בכדוריד. כזה הוא גם המפגש בין שני מועדונים שהתגלגלו עד לפני שנתיים בליגות נמוכות - הפועל חולון ומכבי חיפה - ויפגשו בגמר גביע המדינה. מי היה מאמין בקיץ שעבר שדבר כזה בכלל אפשרי.

בין חולון וחיפה אין אומנם היסטוריה של דם רע (חולון הגיעה לחמישה גמרים, חיפה רק לשניים, והן מעולם לא נפגשו בהם), אבל הן מייצגות שני קטבים בכדורסל הישראלי. כי אם חולון היא הקבוצה העממית, האמוציונאלית, ששומרת כבר שנים על קיומה בציפורניים, ומקנה את התחושה שהיא עוד רגע קורסת, חיפה תמיד הייתה קבוצה בורגנית, מאופקת, והשנה גם מאוד יציבה כלכלית ומאורגנת, שמסתמנת כאחת שעומדת להישאר פה עוד הרבה זמן. במונחים של סיפורי אגדות, אפשר בקלות לקרוא לזה המפגש של בן המלך והעני.

הרוזן מפלורידה

חיפה היא כמובן בן המלך. ולמלך קוראים ג'ף רוזן. מיליונר יהודי-אמריקני שחי בפלורידה ועשה את הונו בתעשיית הצעצועים, וכיום הוא הבעלים של חברת הבידור, הספורט והטלוויזיה "טרייאנגל" שבסיסה במיאמי ושמעסיקה כ-50 עובדים. רוזן רכש בקיץ שעבר באמצעות החברה את מכבי חיפה, עוד כששיחקה בליגה השנייה, והעמיד לה תקציב של כ-700 אלף דולר. השנה הוא הלך יותר עמוק לכיס והקצה 2.5 מיליון דולר, עם התחייבות לתמוך בה בשלוש השנים הקרובות.

הכסף של רוזן בנה בחיפה ארגון יעיל ומסודר בקנה מידה של הכדורסל המקומי. זאת כמובן לא מכבי ת"א, אבל יש לה אולם נחמד ברוממה (2,900 מקומות), היא עוברת תהליך מיתוג (חיפה "היט"), חותמת על שיתוף פעולה עסקיים שמקנים הטבות למנויים (בחנויות בגדים למשל), יש לה שדרה ניהולית שכוללת נשיא, סגן נשיא, יועץ משפטי ודובר, מחלקת סקאוט ואפילו מחלקת שיווק. זאת אגב, בינתיים לא מצליחה להוכיח את עצמה. תישאלו את קפטן הקבוצה, עידו קוז'יקרו, שרגעים אחרי הניצחון המתוק על הפועל ירושלים ביום שני, רטן בעיקר על כך שהיא לא דאגה שהיו יותר מ-1,000 אוהדים ביציעים.

על-פי גורמים בענף, רוזן מאוד מעורב בהחתמות ובנעשה מאחורי הקלעים. הוא כפה את המדיניות הארגונית שלו, ולראייה בקיץ הוא מינה את יד ימינו בטרייאנגל, ג'ו אלמודובר, לסגן נשיא הקבוצה, מה שהוביל להתפטרותו של היו"ר הקודם שלא כל כך אהב את הרעיון.

רוזן גם עושה נפשות לקבוצה בקרב יהודי ארה"ב. כך למשל הוא רכש ממינהלת הליגה ב-100 אלף דולר את זכויות השידור באינטרנט לצפון אמריקה למשך שנתיים, כדי לשדר את משחקי הקבוצה באתר החברה. אבל השיא היה כאשר הוא קנה מודעות בעמוד הראשון של ה"לוס אנג'לס טיימס", כדי לפרסם את משחק הליגה של חיפה מול מכבי ת"א לפני חודש בדיוק.

ועדיין, החיבור של רוזן לחיפה הוא כרגע די מלאכותי. ולא רק בגלל המרחק הגיאוגרפי בינו לבין הקבוצה, אלא גם בגלל הפערים המנטאליים. כך למשל לאחר שאוהד הקבוצה השליך רימון עשן במהלך משחק החוץ של הקבוצה מול מכבי ת"א בהיכל נוקיה, דרש רוזן לפעול נגדו בכל הכוח. הקבוצה הגישה תביעת נזיקין בגובה 100 אלף שקל נגד האוהד, שבתגובה שלח מכתב התנצלות לרוזן כדי שיבטל את התביעה.

עוד משהו שעשה רוזן כדי לשמור על מערכת שקטה ויציבה, הוא השארתו על הקווים של המאמן שהעלה אותו לליגת העל, אבי אשכנזי (46). זה לא עניין של מה בכך במקומותינו. אשכנזי, שמשמש כמנהל הלוגיסטי של יוניליוור ישראל, הוא אומנם מאמן עם הרבה ניסיון (7 שנים בעירוני נהריה), אבל הוא לא נחשב למבריק במיוחד. או כמו שמגדיר אותו מאמן בכיר: "חסר לו חזון. הוא מאמן טוב מאוד, אבל לא שועל". רוזן יודע את זה. ועדיין הוא החליט ללכת עליו. כי אצלו ערכים כמו יציבות, מסורת ושקט תעשייתי, הם דברים לא פחות חשובים.

ותודה ל"קומץ"

את הצד העני לא צריך להציג, אבל בואו נזכור שעד חודש מאי עדיין מדובר באלופה המכהנת. מלבד ההבלחות של דורסמן, ששפך עליה אשתקד כ-3 מיליון דולר, וימי נחום מנבר העליזים ב-1995, לאורך כל השנים חולון הייתה מהקבוצות היותר עניות בליגה. אחת שכל קיץ מחזרת על הפתחים, מתחננת לקברניטי העירייה, ובסוף מגרדת כמה שקלים כדי לפתוח את העונה.

ועדיין, כלום לא הכין אותה למה שקרה לה בקיץ האחרון. בעלים שנוטש, סגל שלם שמתפזר ברחבי אירופה, הבטחות לתמיכה כספית שלא מומשו (גאידמק), ועירייה שהסכימה להעביר רק 1.2 מיליון שקל. כל הסימנים העידו שהאלופה עומדת לחזור לליגה של באר שבע ונתניה.

איך בכל זאת שרדה חולון? שתי סיבות מרכזיות. הראשונה היא המנכ"ל טובי שוורץ (43). שחקן חולון לשעבר וחבר ילדות של דורסמן, שמתפרנס מניהול בית הספר לכדורסל של חולון "כוכב עולה", לקח על עצמו את התיק בידיים רועדות. כשפגשנו אותו בקיץ האחרון, יושב בחדר קטן וצר באולם הפחים, לבוש מכנסיים קצרים ועם עגיל קטן באוזן, הוא התפלל שיצליח לגייס תקציב מינימום של 1.3 מיליון דולר. מישהו למעלה כנראה שמע אותו. מיליון שקל מהמינהלת כמענק אליפות, הבטחות מכל מיני גורמים, וערבויות אישיות שהוא נתן למשכורות, עזרו לחולון לעבור בבקרה התקציבית. מאז הוא לא ממש ישן בשקט בלילה, אבל כשאתה קשור בקבוצה כמו חולון שחייה על הקצה זאת גם ככה פריבילגיה.

הסיבה השנייה להישרדות של חולון, וזאת ממש לא קלישאה, היא הקהל. "הקומץ", כמה מאות אוהדים שהלכו אחריה גם כששיחקה בליגה השלישית, התגייס כולו. הוא שיווק מנויים, מכר אביזרי עידוד, התגייס לפרויקטים קהילתיים (למשל תרומת מוח עצם לילד חולה סרטן), כדי לשמור על הקבוצה בתודעה התקשורתית. הספונסרים לא נשארו אדישים, והקבוצה הצליחה לגייס תמיכה בכסף ובשווה כסף בהיקף של 350 אלף שקל. לא הרבה בשביל קבוצות אחרות, אבל המון בשביל מי שנלחם על חייו.

עדיין, אוהדי חולון יודעים ששמיכת הטלאים שהם תפרו השנה לא תספיק לכסות אותם בשנה הבאה. בקיץ הקרוב הם מתכוונים לעשות מעשה - להפוך לקבוצת אוהדים כמו הפועל קטמון, הפועל אוסישקין ומכבי קביליו. האוהדים יקנו את הקבוצה ויהפכו אותה לשלהם - משהו שגם ככה קורה עכשיו. גביע מחר, אומרים לנו בחוג האוהדים, יכול מאוד לקדם את המטרה שלהם.

הירשמו בחינם לניוזלטר והתראות ספורט של גלובס

צרו איתנו קשר *5988