יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ משה גפני (יהדות התורה), ידרוש לקראת המשא ומתן הקואליציוני על תקציב המדינה לשנים 2011-2012 להגדיל את בסיס תקציב הישיבות בכרבע מיליארד שקל.
משמעות דרישתו של גפני היא העברת הכסף ממעמד של הקצבה קואליציונית חד-פעמית למעמד של חלק בלתי-נפרד מהתקציב. יש לכך שני יתרונות משמעותיים מבחינתו: מדובר בתוספת רב-שנתית שתחסוך משאים ומתנים קואליציוניים בעתיד, ובסיס התקציב החדש יוכל להפוך מיד לסף שעליו מבקשים תוספות קואליציוניות נוספות לבסיס הישיבות.
יש לציין כי לא מדובר בתוספת תקציב ישירה לישיבות אלא בהעברת כל הסכום המוקצב לישיבות, העומד על מיליארד שקל, לבסיס התקציב. תקציב הישיבות עומד כעת על 975 מיליון שקל לשנה. מדובר בגידול של כרבע מיליארד שקלים לעומת השנה שעברה.
בתקציב 2009-2010 כבר הוכנסו כ-2 שלישים מסכום זה - 730 מיליון שקל - לבסיס התקציב, ועתה מבקש גפני כי הסכום הנותר, העומד על כרבע מיליארד שקל, יועבר גם הוא לתקציב, ולא יהיה נתון, כפי שהיה עד התקציב הנוכחי, למשאים ומתנים קואליציוניים בין הסיעות החרדיות לממשלה.
יו"ר ועדת הכספים אמר כי אין בכוונתו להתנות את אישור התקציב בהעברת הכספים והגדלת בסיס התקציב לישיבות. "זו לא דרישה בתמורה", הבהיר. עם זאת, אמר גפני ל"גלובס" כי בכוונתו להיאבק על דרישתו לקראת הדיונים על התקציב.
"עד התקציב האחרון", הסביר היום גפני ל"גלובס", "כל תקציב הישיבות היה תלוי במו"מ הקואליציוני, וזאת אף שהוא אמור היה להיות בבסיס התקציב כמו שאר תקציבי החינוך, כיוון שמדובר בתקצוב שוטף של מוסדות החינוך החרדיים. כפי שמתקצבים את מוסדות החינוך הכלליים במדינה, אין סיבה לשנות את שיטת התקצוב למוסדות החרדיים".
לדבריו, התניית תקציב הישיבות במשא ומתן תמיד ציירה את החרדים כסחטנים שמקבלים כסף רק בגלל תמיכתם בממשלה, בעוד שהכסף הזה נועד לתחזוק השוטף של הישיבות, בעבור כל תלמיד, לפי קריטריונים של משרד החינוך.
"ברגע שצריך בכל פעם מחדש לאשר העברה תקציבית עבור ישיבות, העיתונות ישר נזעקת לכתוב שקיבלנו עוד כסף, מציגים אותנו כמי שפועלים כך במכוון כדי שמנהלי המוסדות יהיו תלויים בנו, וכי אנחנו רוצים להראות למגזר שלנו כמה אנחנו פועלים עבורו. אני לא רוצה את זה יותר", הוסיף גפני.
"אני מתכוון לבקש, כשיגיע תקציב 2011, שהכספים יועברו בטכניקה רגילה. אני לא רוצה להתחיל לריב על התקציב כל פעם מחדש. אני לא רוצה להצטייר כסחטן. אם הכסף הזה מגיע, אז למה לא לקבוע לכך מנגנון קבוע? למה צריך להתחנן כל פעם מחדש?"
"אין גבול לסחיטה"
מנכ"ל עמותת חדו"ש (חופש דת ושוויון), הרב עו"ד אורי רגב, אמר בתגובה כי "כנראה אין גבול לסחיטה של כספי הציבור משלם המסים לצורך תחזוקת הקואליציה. במציאות בה מערכת החינוך החרדי מאיימת על כלכלת המדינה וביטחונה, לא זו בלבד שאין להכניס את מימון העתק של הישיבות לבסיס התקציב, אלא יש להעריך מחדש בדחיפות אם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לממן מוסדות אלה בהיקף הקיים".
לדברי רגב, "אין מניעה עקרונית לתקצב מוסדות תורה חרדיים, כמו גם מוסדות תורה של הזרמים הלא אורתודוקסים וישיבות חילוניות, אך יש לקבוע מכסה למספר התלמידים. אין להשלים עם כניעה נמשכת לגפני העושה שימוש ציני וסחטני בתפקידו כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת. על הליכוד לדעת שיהיה מחיר פוליטי וציבורי אם ימשיך להיכנע לגפני על חשבון הציבור".
תקציב הישיבות שובר שיאים: 975 מיליון שקל
תקציב הישיבות הגיע בעקבות ההסכם הקואליציוני של ממשלת נתניהו לשיא בכל הזמנים: 975 מיליון שקל. מספר תלמידי הישיבות שהתקציב הזה מממן חצה לראשונה את מחסום ה-100 אלף - כך מגלה סמנכ"ל המחקר וההסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון, הפרשן לענייני חרדים שחר אילן.
לדברי אילן, "זו חבית תקציבים ללא תחתית". העדר המכסה איפשר, לדבריו, גידול של יותר מ-12 אלף תלמידים תוך שנתיים, מ-88 אלף תלמידים ב-2007/8 ליותר ממאה אלף היום.
המדינה מממנת כיום שני סוגים עיקריים של ישיבות: ישיבות גדולות (לגילאי צבא) וכוללים (ישיבות לתלמידים נשואים המכונים אברכים). בכוללים לומדים היום קצת פחות מ-70 אלף תלמידים, וכל אחד מקבל תמיכה של 10,260 שקל לשנה (855 שקלים לחודש). בישיבות הגדולות לומדים קרוב ל-33 אלף תלמידים, וכל אחד מהם מקבל מימון של 5,700 שקל בשנה (475 לחודש).
הדו"ח השנתי של מרכז טאוב, שהתפרסם לקראת יום העצמאות, חשף ששיעור הגברים החרדים הלא-מועסקים גדל פי 3 תוך שלושה עשורים, מ-21% ל-65%. המרכז בראשות הפרופ' לכלכלה דן בן דוד, מזהיר שאם המגמות האלו יימשכו, "מדינת ישראל תתקשה להתקיים".
אילן מסביר ש"תקציב הישיבות הוא הכלי שבאמצעותו מממנת המדינה את הרחקת הגברים החרדים משוק העבודה ומבטיחה את הידרדרות הכלכלה אל העולם שלישי. ספק אם יש סעיף הרסני יותר למשק הישראלי בתקציב המדינה".
אילן, מחבר הספר "חרדים בע"מ" שתיאר את מערכת הזרמת התקציבים וההטבות למגזר החרדי, מציין שהאברכים נהנים גם מתמיכות והטבות רבות נוספות. אחת הבולטות היא קצבת הבטחת הכנסה שמקבלים האברכים ממשרד החינוך ולא מהביטוח הלאומי. הסיבה לעיסוק המוזר של משרד החינוך בהבטחת הכנסה היא שבניגוד לקצבאות של הביטוח הלאומי, הקצבאות לאברכים ניתנות אף שאינם ממצים את כושר ההשתכרות.
גודל התקציב הזה הוא 135 מיליון שקל. 11 אלף אברכים מקבלים קצבה של 1,040 שקל בחודש. אילן מציין ש"תנאי לקבלת הקצבה הזאת הוא שהמשפחה לא תשתכר יותר מ-1,200 שקל לחודש, כלומר זהו תקציב שמעצם טיבו מעודד גברים וגם נשים חרדיות לא להיכנס לשוק העבודה".
מה הנזק שנגרם למשק כתוצאה מאובדן התוצר של קרוב ל-70 אלף אברכים? אילן אסף הערכות של כלכלנים בכירים. הפרופסור לכלכלה ערן ישיב העריך ב-2008 את אובדן התוצר ב-12.5 מיליארד שקל. אלי ברמן, פרופסור לכלכלה המתמחה בחקר הכלכלה החרדית, סבור שזו הערכת חסר, משום שאינה מביאה בחשבון את הקצבאות והשירותים שצורך המגזר החרדי.
מסמך שהכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנת 2004 העריך שאילו שיעור ההשתתפות של האוכלוסייה החרדית בשוק העבודה היה דומה לכלל האוכלוסייה, היו נוספים לתוצר הגולמי של ישראל קרוב ל-5 מיליארד שקל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
