ארוכה הדרך לתחרות בשוק הסלולר

מבט על מצב שוק התקשורת מראה תמונה לא מעודדת.

נדמה שאחרי הצהלות על הפחתת תעריפי הקישוריות בסלולר, במשרד התקשורת ניכרת ירידת מתח; כאילו כל בעיות הענף נפתרו, ההשקעות בענף גדלות והתחרות מתחזקת. גם פרסומו של המכרז למפעיל סלולרי נוסף הביא איתו תחושה כאילו עצם הפרסום עצמו מספיק, ועכשיו תהליכים ינועו מעצמם.

ישנן יותר מדי ראיות לכך שמשהו לא טוב קורה במשרד; הדברים לא מתקדמים ולאיש אין הסבר. בולט במשרד חוסר יכולת לקבל החלטות ולתעדף משימות. מישיבה לישיבה, מדיון לדיון, וכלום לא קורה.

שוק הסלולר

מעל המכרז למפעיל נוסף מרחפת אי-ודאות גדולה. האופטימיים בינינו יאמרו שזו עדיין תחילת הדרך, אך אין להתעלם מהטענות של החברות שמתעניינות במכרז. נניח רגע לטענות של חזי בצלאל ויוסי מימן על תנאי המכרז (ראו ידיעה נפרדת), שלכאורה "נתפרו" לטובת מירס. בשורה התחתונה - המכרז מציב דרישות שהתנאי לקיומן הוא קבלת החלטות של משרד התקשורת.

כך למשל, המכרז מחייב את המפעיל הזוכה להגיע לפריסת אנטנות של 10% מהיקף האוכלוסייה בטרם יוכל לקבל היתר לנדידה פנים ארצית. במסגרת ההיתר חברות הסלולר מחויבות למכור למפעיל חדש שימוש ברשת שלהן לצורך הכיסוי והפריסה הנדרשים לו עד להשלמת הקמה של רשת סלולר בפריסה כלל ארצית.

סעיף פריסת האנטנות הוא מעין דמי כניסה לשוק, ובמילים אחרות הבטחה לרצינות המתמודד. תנאי זה נקבע כיוון שמשרד התקשורת מעדיף שחקנים שישקיעו ויקימו רשת ולא יסתפקו רק בנדידה הפנים ארצית. תנאי זה חשוב מאוד, אחרת המפעילים החדשים למעשה ייכנסו לשוק על תקן שחקני MVNO (מפעילים וירטואליים), ולא לשם כך הם קיבלו את התדרים בהנחות מפליגות.

נראה שבמשרד חשבו היטב על התנאי הזה, אבל למעשה כל כשלי המשרד מרימים את ראשם - אם נאסר על הקמת מתקני גישה אלחוטיים, מה שאומר שלא ניתן להקים רשת במדינת ישראל, איך מצפים שהמפעילים יקימו כמה עשרות או מאות אתרים לשם התחלה? ישראבלוף.

הכישלון המהדהד הנוסף הוא כמובן הנדידה הפנים ארצית, שהשימוע, הכל כך חיוני לה, לא מתפרסם. למה? ככה. כולם יודעים שהנדידה היא הדבר החשוב ביותר, ובכל זאת השימוע שוכב כאבן שאין לה הופכין כבר כמה חודשים. למה? אין לאיש הסברים. כאן צריך לשאול את שר התקשורת משה כחלון מדוע הוא לא מורה על פרסום השימוע. האם לחצים כלשהם מונעים ממנו לפרסם את השימוע?

שיתוף אתרים סלולריים

אחרי שעסקנו בחוסר ההקפדה של המשרד בנוגע להקמת אנטנות קטנות ובשימוע על הנדידה הפנים ארצית שלא מתקיים, נשאלת השאלה - מה קורה עם השימוע בנושא שיתוף האתרים הסלולריים (המפעילות הגדולות יחויבו לאפשר למפעילים אחרים להשתמש באתרים שלהן)? השימוע הזה כבר התפרסם, וכל שנדרש הוא לקבל החלטה וליישם אותו. שיתוף אתרים יכול לפתור הרבה בעיות למפעילים חדשים על אף שהוא כלי משני בחשיבותו לנדידה. השימוע תלוי במשרד התקשורת בלבד, הוא מתנהל כבר חודשים ועדיין לא מתקבלת החלטה.

השוק הנייח

גם בשוק הנייח יש מראית עין של רפורמה בזכות הסיסמאות שבזק מפריחה בהקשר של ועדת חייק, לבחינת מבנה התחרות בשוק והפיקוח על תעריפי בזק. אפשר לטעות ולחשוב שבזק, בעזרת ידידיה בתקשורת, מצליחה לחולל רפורמה בשוק, וכי אוטוטו נראה כאן את עסקת המאה - ביטול ההפרדה המבנית בבזק תמורת הסכמתה ל"שוק סיטונאי", שבו מפעילים יוכלו לקנות תשתיות מבעלות התשתית ולמכור אותן ישירות לצרכנים. חשוב לזכור: בסמכותו של משרד התקשורת לכפות על בזק יצירת שוק סיטונאי; אל לנו לקוד קידה עמוקה בפניה ולהודות לה על הסכמתה.

אמיר חייק, ראש ועדת חייק, הוא איש רציני ומנוסה, והוא גם לומד מהר. הבעיה של חייק והוועדה היא שהם עוד לא הבינו שאי אפשר לעבוד מול משרד התקשורת ולצפות ממנו שיפעל לטובתם. במשך קרוב לחצי שנה התמהמה משרד התקשורת עם ההחלטה למנות חברת ייעוץ חיצונית לוועדה, ולה אין מושג ירוק מה זה שוק סיטונאי וכיצד לייצר אותו, כי סיטונאות בשוק התקשורת צריך לפרק למרכיבים, עלויות ושאר ירקות, והוועדה לא מסוגלת לעשות את זה בעצמה.

כיוון שמשרד התקשורת התמהמה עם מינוי חברת ייעוץ חיצונית, הלחץ לייצר פתרונות מוביל עכשיו את בזק לנסות לנצל את ההזדמנות כדי להגיע לעסקת חבילה עם הוועדה - אתם תבטלו את ההפרדה המבנית, אנחנו נסכים לשוק סיטונאי. הפיתוי לעסקה כזו הוא גדול, גם מבחינת ועדת חייק. אך למעשה העסקה כלל לא עלתה לדיון בוועדה ומדובר בספין שנועד לשחרר קיטור, כי הוועדה לא רשאית בכלל לדון בהפרדה המבנית - היא אחראית רק לצד אחד של המשוואה: יצירת השוק הסיטונאי. ועדת חייק, על אף האיחור והעיכובים בעבודתה, צריכה להמשיך בקצב שלה ולא לחפש דרכי קיצור. האמת המרה היא שהשוק הסיטונאי הפך להיות מילת קסם, כשלמעשה איש לא יודע במה מדובר ואיך לייצר אותו. אולי בכלל ההפרדה המבנית תהיה טובה יותר לשוק מאשר שוק סיטונאי?

במים האלה בזק היא השחיינית הטובה מכולם, וכשאיש לא יודע במה מדובר קל לה "להסכים" לרעיון השוק הסיטונאי - היא יודעת שהוא חסר חשיבות.

 22