אין קיצורי דרך

כוונת שר התקשורת, משה כחלון, למנף את עסקת פרטנר-012 סמייל לטובת הסכמתה של פרטנר לשינויים ולרפורמות שהוא מתכנן, כפי שנחשף ב"גלובס" בשבוע שעבר, מגלמת בתוכה רעיון טוב וסביר. אך ספק אם זו דרך המלך לפתרון הבעיות בשוק התקשורת בישראל.

לפני שמדברים על פתרונות, צריך להגדיר מה הן הבעיות, והגדרה כזו טרם נעשתה בצורה רצינית. לכן, צריך לנסות להשיג פתרונות לבעיות שלא מאובחנות בצורה יסודית.

לחץ על פרטנר אינו עונה על ההגדרה "דרך המלך". בצוק העיתים, ובמסגרת הניסיונות של כחלון להמשיך את המומנטום של הרפורמות בשוק, ניסיון ללחוץ על פרטנר הוא מהלך שתוצאותיו יהיו מוגבלות. לא בטוח שמשרד התקשורת צריך בכלל למנף את סמכותו לאישור העסקה בהסכמתה של פרטנר לשינויים בשוק.

לעיתים, הדרך הארוכה היא דווקא הקצרה ביותר, ולכן מה שנחוץ הוא תהליך רציני של עבודה וחשיבה על איך ייראה שוק התקשורת בעוד חמש שנים ומזה לגזור את הצעדים עכשיו.

להגיד לפרטנר: "אתם תסכימו לשיתוף אתרים ולנדידה פנים-ארצית ובתמורה תקבלו אישור לעסקת המיזוג" - זה לגיטימי, אבל לא מספיק רציני.

בהסכמתה לתנאי משרד התקשורת, פרטנר אולי תקבל כמה נקודות זכות אבל היא עדיין לא הציר היחיד בשוק התקשורת.

גם לסלקום יש מה להגיד, וכמובן גם לפלאפון ולבזק, ולכן הסכמות מול פרטנר טובות לה בלבד ולא מן הנמנע שלאחרים זה לא יהיה כל-כך טוב - שלא לדבר על הצרכנים.

מעבר לכך, קשה לראות את מפעילות הסלולר נמנעות מהגשת בג"ץ נגד הפחתת דמי הקישוריות בסלולר, רק בגלל שפרטנר רוצה לרכוש את 012 סמייל. קשה לדמיין מצב שבו בעל השליטה בפרטנר, אילן בן-דב, יגיד לכחלון שהוא מוכן לוותר בנושא הקישוריות ולהפסיק להילחם בהפחתה. בשם מי בדיוק הוא יגיד?

מפעילות הסלולר טיפסו על עץ כל-כך גבוה בנושא הקישוריות וטענו למחדלים נוראיים ולטעויות רציניות בעבודת המחקר בנושא, אז לבוא עכשיו ולהגיד שהכול דיבורי סרק רק בגלל שבן-דב רוצה לרכוש את 012 סמייל נשמע לא רציני. אין סיבה לקשור בין הדברים.

הפחתת דמי הקישוריות בסלולר צריכה להוביל את ועדת חייק, הבוחנת את התעריפים בשוק הנייח, לעבודה רצינית בנושא מדיניות התעריפים ובחינת מודל חדש לשוק כמו "חייב ושמור" (Bill & Keep, לפיו המפעילים לא מעבירים בינם לבין עצמם תעריפי קישוריות בכלל), או השוואת תעריפי הקישוריות בין העולם הנייח לנייד. זה מחייב עבודה ומחשבה יותר רציניות מאשר לשלוף עסקאות חבילה אינסטנט. אבל הפיתויים לזבנג וגמרנו גדולים, ולכן יתכן שהפיתוי יגבר ושוב מישהו יחפש את הדרך הקצרה להסדרת השוק.

החשמל חזר

הפרויקט להכנסת חברת החשמל לשוק תשתיות התקשורת נמצא באחת מהנקודות הקריטיות שלו.

האופטימיסטים סבורים שהחלטת הממשלה ונכונות כחלון לדחוף את הפרויקט ולהכניס את חברת החשמל לשוק יעשו את העבודה. אבל לא כך הדבר. המבחן החשוב ביותר שניצב בפני כחלון ומשרד האוצר הוא הכנסתו של משקיע לחברה החדשה שתקום, ושבה הוא יחזיק 51% מהמניות (היתרה בבעלות חברת החשמל).

מציאת המשקיע היא ההוכחה שיש כדאיות לפרויקט. אם יימצא, הדברים ירוצו כמעט מעצמם כי זה יהיה אחרי שכבר נקבע שיש מקום לתחרות נוספת בתחום התשתיות.

בינתיים, המאבק מתחדש על הרישיון שיינתן לחברת החשמל לאחר ששאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק, נפגש עם כחלון וביקש ממנו לערוך שימוע לחברת החשמל ולאפשר לכלל הציבור להשמיע את עמדתו לנוכח משמעויות המהלך על כלל השוק.

בזק והוט רוצות להבטיח שהרישיון למיזם החדש יחויב בפריסה אוניברסלית. משום כך, הן מאמינות שהוא ייכשל כי לא תהיה לו הצדקה כלכלית ומשקיעים לא ירצו להיכנס.

מה שלא ידוע הוא שבזק עשתה ניתוחים עצמאיים על סמך המידע שאספה ובו היא מנתחת את הפרויקט של חברת החשמל לפרטיו.

אין כמו בזק לעשות עבודות כאלה, כי מי יודע טוב ממנה כמה עולה לפרוס סיב אופטי או לחבר בית (בחיבור עילי חיצוני), על כל הקשיים הכרוכים בכך.

ובכן, בזק חשבה, אספה נתונים והגיעה למסקנה שחברת החשמל לא מתכוונת להגיע לבתים אלא רק לשוק העסקי. ואם כך הדבר, הרי שזו אופרה אחרת לגמרי שכחלון כמובן חייב לדעת עליה.

בזק מציגה לכחלון סיטואציה שבה היא אומרת לו שחברת החשמל כביכול מערימה עליו, משום שהיא מכירה את רגישותו החברתית ורצונו להרחיב השקעה בתשתיות לפריפריה. למעשה, בזק מנסה לשדר לכחלון מסר כי הוא יכול לשכוח מכוונות חברתיות של חברת החשמל וכי הפרויקט יגיע לשוק העסקי בלבד.

כך, לא ניתן יהיה לחולל את התחרות שכחלון מעוניין בה, כשהוא מבטיח שיגיעו סיבים אופטיים לכל הבתים בישראל.

בזק מנסה להרתיע את כחלון מלהעניק לחברת החשמל רישיון כללי ייחודי, שאינו מחייב פריסת שירות אוניברסלית, מפני שהיא מאמינה כי פריסה אוניברסלית תימנע כניסת משקיע לחברה החדשה משום שלא תהיה לכך הצדקה כלכלית.

חלק מהמשקיעים שמתעניינים בפרויקט אומרים את אותו הדבר ומפעילים על כחלון לחצים שלא יחייב את המיזם בשירות אוניברסלי.

בעקבות הלחצים עליו ביקש לאחרונה כחלון מעמוס לסקר, מנכ"ל חברת החשמל ומי שדוחף את המיזם בכל כוחו, להראות לו מה הבעיות מבחינה משפטית למתן רישיון עם פריסה ארצית ומדוע הוא סבור שזה יתקע את המיזם. כחלון מחויב לרישיון כללי ואינו יכול להרשות לעצמו מבחינה ציבורית להיתפס כמי שהעניק לחברת החשמל רישיון שאינו כולל שירות אוניברסלי ובכך ייתפס כמי שוויתר על הפריפריה, כור מחצבתו.

חברת החשמל תציג את מה שהיא רוצה וכחלון ילך לקראתה, אבל ספק אם יימצא הפתח לרישיון שאינו כולל פריסה אוניברסלית. זו הסיבה שכחלון לא מוכן לוותר על הרישיון הזה. הוא יודע שמציאת המשקיע היא המבחן ולא סוג הרישיון.

אם יימצא המשקיע זו תהיה הוכחה שיש הצדקה לכל הפרויקט ולא משנה איזה רישיון מעניקים בו.

ולעצם הדרישה לשימוע נוסף: ועדת קרול המליצה ב-2003 על הכנסת חברת החשמל לשוק תשתיות התקשורת. יש יותר שימוע מזה?