ב-6 במארס החלה שביתה מלאה בכל מסגרות שירותי הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה של כל העובדים הסוציאליים, בכל מדרג התפקידים. בעקבות השביתה שותקו שירותי הרווחה הניתנים על-ידי העיריות, המועצות המקומיות ומשרדי הממשלה, לרבות הביטוח הלאומי.
לא עובדים גם קציני המבחן וחוקרי נוער, עובדים סוציאליים באגף השיקום של הביטוח הלאומי, בבתי-החולים, שירות התעסוקה, בתי הדין הרבניים ועובדים סוציאליים המטפלים באנשים עם מוגבלויות, בנוער בסיכון ובמסירת ילדים למשפחות אומנה.
לשביתה זו יש השלכות כבדות-משקל דווקא על השכבות הפגיעות והחלשות ביותר באוכלוסייה: ילדים בסיכון, הורים גרושים שלא יוכלו לפגוש את ילדיהם במרכזי הקשר, נכים וקשישים שלא יקבלו תוכניות שיקום, נערות במצוקה, נשים מוכות, נשים שעומדות בפני ועדות להפסקת היריון שבהן יושב גם עובד סוציאלי, חולים פסיכיאטרים הממתינים לשחרור מבתי-החולים, ילדים ואנשים עם מוגבלויות שנפגעו וממתינים לחקירה על-ידי חוקרים מיוחדים.
נכון לעכשיו, כ-1,200 תלונות על חשד להתעללות או פגיעה פיזית או מינית בילדים ממתינות לחקירה, וככל שתימשך השביתה - יעלה מספרן.
בכל הקשור לתחום של דיני האישות, מהווים העובדים הסוציאליים גורם קריטי בתיקים הקשורים לקטינים ולחסויים. במרבית המקרים, לא ניתן להתקדם בהליך ללא מעורבותם והמלצותיהם של שירותי הרווחה.
בשנים האחרונות אנו עדים לעומס הולך וגובר על רשויות הרווחה. בישראל יש 7,000 עובדי רווחה, המשרתים 7 מיליוני אזרחים. כל עובד סוציאלי מטפל ב-300 עד 400 תיקים בעת ובעונה אחת. כפועל יוצא מכך, אנו נאלצים לחכות להתערבותם של שירותי הרווחה במקרים המתנהלים בבית משפט לענייני משפחה חודשים ארוכים, כאשר פעם אחר פעם מוגשות מטעם שירותי הרווחה בקשות למתן ארכה.
ב-2008 נערכה שביתה מקיפה, אשר התמקדה בצורך הבהול בהוספת תקנים בשל המחסור החריף בכוח-אדם. כיום, השובתים מגדירים את מאבקם כ"מאבק לשיפור תנאי שכרם", כאשר טענתם העיקרית הינה כי כ-25% מהעובדים הסוציאליים בישראל מקבלים השלמת הכנסה לשכר מינימום.
לא ניתן להתעלם מבעיית השכר, אולם להערכתי הבעיה המרכזית נשארה בעיית המחסור בכוח-אדם. מהות התפקיד של העובדים הסוציאליים מצריך במרבית המקרים היענות וטיפול מהירים. לא ייתכן כי משפחה בה מדווח אחד ההורים על אלימותו של ההורה השני, הנושא לא ייבדק ולא יזכה למענה טיפולי במשך חודשים ארוכים.
חשוב להבין כי לא קיימת אלטרנטיבה במגזר הפרטי לשירותים הניתנים על-ידי שירותי הרווחה. גם אנשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, המגיעים לשעריו של בית המשפט לענייני משפחה, נופלים למעמסה על המערכת, בעודם ממתינים חודשים ארוכים לבדיקת עניינם. בתי המשפט לא נעתרים לבקשות לעריכת חוות-דעת על-ידי מומחים פרטיים, טרם קבלת חוות-דעת מטעם שירותי הרווחה.
עבודתם של העובדים הסוציאליים אינה קלה, ונראה כי בעיות העומס והשכר מוסיפות לא מעט לשחיקה המתמשכת של העובדים, המביאה בסופו של דבר לפגיעה בטיפול.
לשם ההמחשה, בואו נבדוק יחד שני מקרים. א' הגיע למשרדנו בעקבות סרבנות קשר קשה שהתפתחה אצל ילדיו התאומים בני ה-9, וכן בעקבות סירובו של הבן ללכת לבית-הספר. בית המשפט לענייני משפחה הורה על עריכת חוות-דעת על-ידי הלשכה לשירותים חברתיים ברעננה, וכן מתן תסקיר על-ידי פקידת סעד לחוק הנוער. מיום ההחלטה ועד להמצאת התסקיר לתיק בית המשפט עברו למעלה מ-10 חודשים!
במקרה אחר, בו התלונן האב על אלימות מצד האם המשמורנית כלפי בניו הקטינים, הומלץ בתסקיר שירותי הרווחה על עריכת ביקורי-פתע בבתי הצדדים, כדי לבדוק את מצבם של הקטינים. ביקורים אלה לא התבצעו במשך כשנה מיום מתן התסקיר.
המצב הקיים מצריך מציאת פתרון מערכתי שייתן מענה הולם למצוקתם של הילדים, החלשים מכל, הזקוקים להגנה על זכויותיהם ושמירה על ביטחונם הפיזי והנפשי.
יש בלבי ספק גדול בנוגע לקיומו של הקשר הישיר בין העלאת שכר העובדים הסוציאליים לפתרון הבעיות המהותיות הקיימות.
הכותבת הינה מומחית בדיני משפחה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
