"1941 הפלישה להוליווד", סרטו הישן של סטיבן שפילברג, הוא אחד מסרטיו הכי פחות מוערכים ומוכרים. לטעמי הוא גם מהטובים שבהם. בסרט, בכיכובו של ג'ון בלושי זצ"ל, מתוארת היסטריה רבתי שאוחזת את לוס אנג'לס, שישה ימים אחרי המתקפה היפנית על פרל הארבור, על רקע שמועות בדבר צוללת יפנית שעושה את דרכה לחופי העיר. נדמה לי שאם שנת 2013 תמשיך בכיוון שאותו מסמנים החודשים הראשונים שלה, היא תיזכר בתולדות הקולינריה המקומית כשנת הפלישה האסייתית, או לפחות הפלישה השנייה. או השלישית.
אלא שאחרי גל המסעדות הסיניות של לפני כמה עשורים, וגל הסושיות שבא אחריו, לא סועדים מתוחכמים כתל-אביבים אניני הטעם, לפחות בעיני עצמם, יסתפקו בעוד יפנית טובה (כאילו שיש כל-כך הרבה; זה שיש פה יותר סושיות מאשר ביוקוהמה, עוד לא אומר שהן טובות).
ולכן, אחרי שנים בבדידות מזהרת כאסייתית היחידה, פחות או יותר, שאינה סינית או יפנית, נאלצת "בית תאילנדי" הוותיקה להתמודד עם טוענות חדשות לכתר. החדשות הטובות, או הרעות (תלוי בנקודת ההשקפה), הן שלפחות כעת עושה רושם שמקומה בצמרת מובטח. כן, גם אל מול פני טאיזו המדוברת והמוצלחת של יובל בן-נריה.
במורד הרחוב שבו שוכנת בית תאילנדי המופתית, הלוא הוא רחוב בוגרשוב, נפתחה לפני כמה שבועות מסעדת אנג סו, שהיא, תחזיקו חזק, מסעדה סינגפורית. כן, כן. אחרי וונג הוייטנאמית, האנוי המעורבת (וייטנאם והסביבה), טייגר לילי (מבטיח לבדוק) המתחרה התאילנדית מרמת החייל, יש עכשיו גם סינגפורית. ועוד לא דיברנו על היהלום שבכתר, הקוריאנית בירושלים. מבטיח לבדוק גם אותה.
מה זה בדיוק מטבח סינגפורי אני מודה שאיני יודע. אני יכול רק לקוות שהוא קצת יותר מעניין ממה שמוגש באנג סו. מבלי להעליב אף אחד, כמובן. אנג סו נראית כמו חדר אוכל בקיבוץ. קיבוץ סינגפורי אמנם, אבל חדר אוכל. השולחנות נראים מסניף איקאה, מחלקת ילדים, הקירות אפורים, ושיא השיאים - צלחות וכוסות פלסטיק שנראים כאילו מישהו כאן הכין את עצמו מראש לילדים בעייתיים המשליכים את צלחותיהם על הרצפה בכעס. המטבח הפתוח הוא ענייני וחביב למדי.
אחרי שהתיישבנו הגיעו אל שולחננו חמוצים אסייתיים עייפים משהו. אחר כך פצחנו בספרינג רול וייטנאמי (למה ציפיתם במסעדה סינגפורית?), האגרול של שנות ה-2000. הבצק השקוף עטף נתחי בקר מוקפץ לא רעים, אטריות אורז ורצועות גזר, מלפפון וחסה. לצדו הוגש רוטב בוטנים והויסין. כל הסיפור היה, ובכן, קצת אנמי ומשעמם. רוטב הבוטנים הפך את המנה למשהו שהזכיר אוכל טבול בבמבה.
המשכנו בסמוסה סינגפורית. אני כאמור לא יודע מה זה בדיוק אומר סינגפורי, אבל בפועל היו כאן 3 משולשי בצק מטוגן ממולאים במה שהוגדר כמתכון מסורתי של עוף צלוי עם תפוחי אדמה בקארי וסויה, והיה לו טעם, לא רע כשלעצמו, של, ובכן, נזיד העדשים ההודי, הלוא הוא הדאל. לא יודע למה, אבל זה גם לא משנה. זה היה טעים.
עוד מנה מאזור המנות הקטנות הייתה גו תייה - כיסונים מאודים ממולאים בבשר לבן ומה שהוגדר ככרוב אבל נראה ונטעם כמו תרד. גם זה, שוב, לא ממש משנה, מפני שזו הייתה מנה מצוינת. הזמנו גם קרפ וייטנאמי, אבל זה לא הגיע מעולם. המנה הגדולה שטעמנו הייתה קארי דגים ירוק עם במיה ועם אורז לבן, והיא הייתה חריפה מאוד ונהדרת, גם אם בנאלית.
קינחנו בגלידת קוקוס רכה שהגיעה כחלק מארוחת הילדים (שניצל ואורז לבן סטנדרטיים), לא רעה. בכלל נראה שאנג סו, לא רק בבחירת כלי האוכל, היא סוג של מסעדה לילדים. לא מפני שהיא מסעדה רעה. אבל היא גם לא ממש מקום שבא לי לחזור אליו. שום דבר כאן אינו ממש לא-טעים או ממש מעצבן (למרות שרציתי לגלות מה זה קרפ וייטנאמי). אבל, וזה אבל גדול, המקום כולו משדר באופן מוזר, כבר בימיו הראשונים, מן תחושה לאה של, איך נגדיר זאת בעדינות, פס ייצור.
כאילו מישהו לקח רק את הנוסחה המנצחת, אוכל אסייתי להמונים הרעבים והמשועממים עד מוות משלל הסושיות, הדביק לו מחוז גיאוגרפי אקזוטי ולא מוכר כמו סינגפור, דחף שלל מנות מן היקב ומן הגורן האזורי, ויאללה, שיאכלו וישתקו. לא ממש משנה איזה מין אוכל באמת אוכלים בסינגפור. כן משנה כשמקום חדש מרגיש לא רק ישן, אלא גם משועמם. מעצמו ובעיקר ממך. מסעדה אסייתית טובה צריכה בראש ובראשונה לרתק, להסעיר. גם אם אינה טובה. היא צריכה להיות מעניינת. וזה, לצערי, הדבר האחרון שהייתי כותב הביתה על אנג סו.
הפלישה האסייתית לתל-אביב היא מבורכת. אפילו בלי ג'ון בלושי. אבל בחייכם. הפתיעו. הלהיבו. אתם יודעים מה, הצחיקו. אפילו הפחידו. אבל אל תשעממו.
כדאי להכיר
רוטב הויסין. כן, אני יודע שכולכם בטוחים שאתם יודעים מה זה. נו, אז מה זה? ובכן, גם אני לא זכרתי, אז בדקתי. רוטב הויסין מוכן אם כן מפולי סויה מותססים בתוספת שום, פלפל צ'ילי חריף וחומץ. בקיצור, סוג של רוטב סויה. הגרסה המנדרינית הנפוצה כוללת גם סוכר, והיא מתקתקה ומתאימה למרינדות שונות.
15 שקל במזרח מערב, הכרמל 17 תל-אביב
אנג סו
פרטים: בוגרשוב 34, תל-אביב, 03-6333555; א'-ש' 12:00-24:00
מחירים: סמוסה - 22 שקל, ספרינג רול - 26, כיסוני גו תייה - 24, קארי דגים אסאם - 52 שקל
השורה התחתונה: ככה וככה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
