כל מי שתרם לזינוק במחירי הדיור מתנגד כעת לתוכנית כחלון

לכבוד החלטת הממשלה היום (א') - הנה רשימה, חלקית, של המתנגדים ההולכים לשים רגל גסה לתוכניות הנדל"ן החדשות. זה יבוצע, כמו תמיד, בחסות מונחים גבוהים, צדקניים מחד ומאיימים מאידך. מדמוקרטיה לדיקטטורה, מירוק נקי למחלות קשות. מיציבות לצונאמי, מציונות לחורבן הבית. כל אלה שתרמו במו ידם או כיסם לעליית מחירי הדיור ממשיכים לקרוא לכם: "רק אל תזיזו ואל תנערו לי את סיר השמנת שלי".

1. בנק ישראל והבנקים

מפיצים את אגדת הסכנה שירידת מחירי הדירות תגרום לזעזוע, עד כדי אסון, ביציבות הבנקים. זאת, למרות שיש להם מרווח ביטחון מספיק של 30%-40% משווי הדירה (גובה ההון העצמי הנדרש מזוג צעיר בדירה ראשונה), אפילו במימוש מהיר של מי שהוא חדל פרעון משכנתא.

כך שניתן לספוג ירידת מחירים של 20% לפחות בלי שום "סכנה" ליציבות. אפשר לחשוב שהמשך הזינוקים במשכנתאות (5.8 מיליארד שקל במאי; קפיצה של 23% מחודש אפריל) לא מסכנים את יציבות הבנקים.

2. החקלאים

מעכבים ומתנגדים לכל הליך של הפשרת קרקע חקלאית, בתקווה שעם הזמן ועם החרפת הלחץ הציבורי - תיאלץ המדינה לשפר את גובה הפיצוי שהם יקבלו בגין כל דונם חכירה, כולל קרקע שלא בשימוש או בשימוש חורג לא חוקי, שיוחזר למדינה. הם מתכוננים להמשיך להתעקש, להפעיל את הלובי החקלאי חוצה המפלגות, להחזיק את הקרקע ולא לאפשר הפשרה.

3. רשות מקרקעי ישראל

בניגוד לחוק הרפורמה במינהל, שאותה הוביל נתניהו מרגע שנכנס לממשלה ב-2006, ובניגוד לחוק שעבר ב-2009 - ברשות המקרקעין ממשיכים להתעסק עם חוכרים ומאכערים על שטויות כוחניות, במקום להתמקד אך ורק בשיווק הקרקע.

די לראות את דוח מבקר המדינה על הרפורמה והדוח על מחדל הדיור שפורסם ערב הבחירות האחרונות. פקידי המינהל ונציגי המדינה במועצת המקרקעין, לא העזו אפילו לא פעם אחד לקחת בכפייה קרקע חקלאית הדרושה לבנייה למגורים - למרות שיש להם את כל הכלים המשפטיים, בחקיקה, לעשות זאת (החוק נותן גיבוי קודם להחזיר את הקרקע למינהל ואחר כך להתדיין על המחיר). אין אומץ. אין עניין. יש אינטרסים. יש משכורת בטוחה שזורמת גם בלי לעבוד.

4. מינהל התכנון

הוא מעולם לא השכיל, לא התאמץ ולא טרח, להשתמש במקלות ובגזרים שיש לו אל מול הרשויות המקומיות, כדי לגרום לתמהיל דירות נכון יותר, ובעיקר להוספה מסיבית של דירות עירוניות בנות 3 חדרים (דירה ראשונה אופטימלית לזוג בתחילת דרכו).

5. הירוקים

מקפידים להציג תמיד עמדות קיצוניות ובלתי מתפשרות - גם כאשר מדובר בקרקע חקלאית, צמודת-דופן לערים, כשברור לגמרי שבסופו של דבר תשמש למגורים. הם ימשיכו.

6. יבואני עובדים זרים

לוחצים באמצעות המפלגות, בקואליציה ובאופוזיציה, להביא עוד ועוד עובדים זרים תמורת העמלות האדירות שהם מקבלים בחו"ל. כך הם גם מוציאים שם רע למדינה (הסינים כבר הבינו זאת), וגם מעכבים ומונעים שימוש בכוח העבודה המקצועי והזמין ביותר שנמצא כאן - פועלי בניין ערבים מיהודה ושומרון. הם יגבירו את האיום שערביי השטחים מהווים סכנה ביטחונית, והכסף ימשיך לזרום לכיסם.

7. קבלנים

הבנייה כאן יקרה וארוכה משמעותית ביחס לעולם. הקבלנים נשארו במכוון מאחור ולא עברו לבנייה מתועשת מתקדמת, שכן מחירי העובדים הזרים כדאיים מאוד ונוחים מאוד עבורם. יותר מזה, מניסיונם הם כבר נוכחו לדעת שהתמשכות הבנייה רק מבטיחה להם מחיר טוב יותר על הדירה שבנו, הרבה יותר מהריבית שהם משלמים לבנק עד סוף הבנייה. בלי אכיפה חד-משמעית ובלתי מתפשרת - הם ימשיכו לגרור רגליים.

8. ראשי הרשויות המקומיות

אלה רואים את דירות המגורים כ"נטל". מה שמעניין אותם זה ארנונה, הרבה ארנונה, ולכן הם מעדיפים בכל מקרה בנייה של שטחי מסחר ותעסוקה - עתירי ארנונה. במקרה הטוב הם מוכנים להתיר בנייה, אבל רק של דירות גדולות, בנות 5 חדרים, המיועדות ל"אוכלוסייה חזקה" שמשלמת ארנונה גבוהה.

ראשי רשויות מעדיפים להיות קצרי מחשבה, ובניגוד לכל היגיון אורבני של עירוב אוכלוסיות - הם מרחיקים במכוון אוכלוסייה צעירה שעדיין "לא התחזקה" מספיק עבורם. כל עוד אף גורם ממשלתי לא כופה עליהם לזוז מהאינטרסים הצרים שלהם ולא אוכף את אינטרס הציבור - הם ממשיכים בדרכם.

9. החברתיים

גופים מתלהבים אבל די עצלנים. הם מעדיפים יותר כותרות והרבה פחות מאמץ. לכן אינם לוחצים על ראשי הערים לבנות דירות להשכרה לזכאים לדיור בר-השגה על "קרקע חומה" (קרקע בשליטת הרשויות שמיועדת לצרכים ציבוריים). למשל, בכל מגרש חניה עירוני אפשר להרים עוד כמה קומות ועליהן לפחות 50 דירות קטנות, עם פעוטון בקומת הקרקע. אלף צעירים שיעמדו כל בוקר מתחת לחלון של רון חולדאי בתל אביב, למשל, יכולים ומסוגלים לשנות את המצב. אבל מי רוצה לקום מוקדם בבוקר...

10. הכנסת

החכי"ם מעולם לא הגדירו, לא רצו להגדיר, את המושג "זכאות לדיור בר-השגה", על ידי קריטריונים אוניברסליים, יציבים ופשוטים. ממש בימים אלה אנחנו בפתחו של משבר קואליציוני, שכן ראש הממשלה נתניהו חתם עם המפלגות החרדיות על הסכם שמקים לתחיה את הקריטריונים שנקבעו על ידי שר העבר מש"ס אריאל אטיאס - שנותן העדפה ברורה לזוגות צעירים חרדים בתוכניות 'מחיר למשתכן'.

כחלון ואנשיו, שמבינים היטב לאיזה "חור" הם הוכנסו, לא רוצים להיות אשמים בזעזוע הקואליציה ומנסים עכשיו לעקוף את הבעיה על ידי שיווק ללא קריטריונים בכלל. מאחר שברור שבמצב כזה מי שייהנה מהדירות המסובסדות הללו יהיו מקורבים, מקושרים או בעלי הון כאלה ואחרים, ומאחר שברור שמדובר בגזר דין לחיסול מושג הצדק החלוקתי - הולך כל המהלך להיעצר בעתירות לבג"ץ.

11. משרד האוצר

זה לוקה כרונית בתסמונת "יצירת אויבים" ו"נטיל מסים על הציבור המפונק", בכל מקרה שהם נלחצים ונאלצים להצדיק מחדלים מתמשכים שלהם ו/או לחפש מקורות קלים להכנסות המדינה. גם במשבר הדיור, הצעדים היחידים שהאוצר נוקט זה שנים הם כאלה שנועדו להקשות על הרכישה ולהטיל על "משקיעי הדירות" עוד ועוד מסים.

על מנת להתערב בשוק השכירות, שמורכב כולו מדירות של "משקיעים", ייטיב משרד האוצר קודם כול לפתח שוק דיור מוסדי להשכרה (למשל הרעיון של מנהל רשות המסים משה אשר להקמת קרנות השקעה, "ריטים" לפרויקטים של דיור להשכרה לטווח ארוך, חלקם במחיר מוזל ומפוקח לזכאים). אבל גם בכירי האוצר עדיין רוצים לחזור בשקט הביתה, ואם כחלון וצוותו לא יכפו עליהם שינוי מחשבתי והתנהגותי - הדבר היחיד שייצא מכל הסאגה של נדל"ן-כחלון זה עוד ועוד מסים והיטלים, ועוד עלייה במחירי דירות למגורים והשכרה.

12. השוכרים

כל התערבות בזכות הקניין בדמות חוק שיגביל ויקבע מחירי שכירות לכמה שנים, תוביל לרמאות. כל תוכנית שיש בה אלמנט של יומרה ויוהרה לפקח על שוק לאורך זמן - היא פנטזיה של דיבור והזמנה לתחמנים, מאכערים, הסכמים מתחת לשולחן ועלייה תלולה במחירי השכירות.

הגדרה בסיסית של מהי דירה ראויה למגורים וקביעה ממלכתית של הגדרת יחסי שוכר-משכיר, מבחינת אחריות אחזקה של הדירה והתשתיות, היא מגמה נכונה, אבל אסור לה להיות כיסוי, "שמיכה" ציבורית להיכנס למחיר ולמנגנון עדכון המחירים בשוק חופשי.