תחושת חמיצות כללית

1. בסרט הזה כבר היינו. הנבחרת פותחת טוב את הקמפיין שלה, ואז מתרסקת בהמשך ולא מגיעה לכלום. זה קרה לה אפילו במוקדמות יורו 2000, כשהפסידה בקפריסין שלושה חודשים לאחר הניצחון הגדול מול אוסטריה.

קחו למשל את מוקדמות יורו 96'. ניצחון על פולין, תיקו מול רומניה וצרפת, ואז הפסדים בפולין, ברומניה, בסלובקיה ובצרפת ומקום חמישי. במוקדמות מונדיאל 98', פותחים עם ניצחון על בולגריה ומאבדים יתרון מול רוסיה חמש דקות לסיום, ואז מתרסקים בקפריסין, מפסידים בסוף הקמפיין ברוסיה ובבולגריה ומסיימים במקום השלישי. ב-2002 פותחים עם תיקו מול ספרד וניצחון על בוסניה, אבל מפסידים באוסטריה ומאבדים מולה יתרון בזמן פציעות בר"ג.

על צה"ל תמיד אומרים שהוא ערוך בעיקר למלחמות בזק, לא למלחמות התשה. קווי האספקה שלו קצרים, החומר האנושי מותש, העורף חסר סבלנות. הנבחרת היא תבנית נוף מולדתה. כל ההצלחות של הנבחרת בעבר באו בקמפיינים קצרים וממוקדים: טורניר גמר גביע אסיה נערך ב-1964 תוך שבוע אחד, את ציילון (סרי לנקה) עברה פעמיים הנבחרת בדרך לאולימפיאדת מקסיקו בתוך מספר ימים, כך גם את ניו זילנד ואוסטרליה, בשתי התמודדויות בתוך מספר ימים. כך היה גם בטורניר הקדם האולימפי מול יפן ודרום קוריאה ב-1976.

במשחק מול וויילס בחיפה נאלץ גוטמן להחליף את משומר שלא שיחק במכבי חיפה ואת ורמוט הפצוע, בדגני ורפאלוב. אחרי שלושה ימים, מול בלגיה, הוא החליף את טיבי המורחק בגרשון, את רפאלוב המאכזב בביטון, את דמארי הפצוע בחמד ואת בן חיים בשהר. בבוסניה הוא ניסה לשמור על ההרכב והחליף רק את חמד בבן חיים. עכשיו חמד חזר, אבל שחקנים כמו דסה, מליקסון ודאבור בתמונה, כשארבעה שחקנים חשובים - גרשון, ייני, דמארי ורפאלוב - פצועים. אי אפשר ככה להתקדם בקמפיין, בוודאי לא כזה שיש פערים גדולים בין משחק למשחק בו, כולל פגרות, החלפת קבוצות. ישראל לא הצליחה עדיין לפצח את הכשל המנטלי הזה, ולדלג מעליו. היא לא בנויה לקמפיין ארוך.

2. מה עוד תורם לתחושת החמיצות? נדמה כי הודעת הפרישה של גל אלברמן הסבירה הכל, גם אם אלברמן, בדרכו הג'נטלמנית, לא באמת אמר את מה שנדמה שכולם יודעים: אין לקשר האחורי הכי טוב בליגה סיכוי לשחק בנבחרת, כל עוד לאלי גוטמן יש את השחקנים שלו. לאלירן עטר וטוטו תמוז נשבר עוד קודם. הם עשו את זה בדרך פחות אלגנטית. גוטמן בחר להטמיע שיטה בנבחרת, למרות שזה כמעט בלתי אפשרי בפרקי הזמן שהוא מקבל את השחקנים, ולכן עושה שימוש מוקפד בסגל השחקנים שלו. בקמפיין הקודם הוא שינה גישה לאחר התבוסה מול רוסיה, ועדיין זה לא הוביל אותו לכלום. בקמפיין הנוכחי הוא עוד לא שינה גישה. ביום ראשון בוויילס - והוא רמז על כך השבוע במסיבת העיתונאים - הוא יעלה הרכב די שונה מזה שיעלה מול אנדורה. יש לכך צידוק, אבל כשההרכב ביום ראשון יציב סימני שאלה לגבי מספר תפקידים, נשאל את עצמנו למה זה יותר דומה לקבוצה ולא לנבחרת.

לא פחות מגרנט בשעתו, גוטמן מתגלה גם הוא כאשף תקשורת. יש תמיד תחושה כי שפת הגוף שלו לא מסונכרנת עם שפת האם שלו. קשה להבין איך אחרי ניצחון משכנע על בוסניה, הנבחרת נמצאת בלחץ אדיר, וחזרה למעמד הלא מעניינת איש. זה נובע בעיקר מכך שהניצחון ההוא לא מינף דבר. הנבחרת התבטלה בפני הוולשים, מחצית שלמה בפני הבלגים ומול בוסניה בחוץ היא שיחקה כמו נבחרת דרג חמישי. והדבר המדהים הוא שבעוד שבועיים ישחקו גם ארון ראמזי, גם גארת בייל, וגם עמרי בן הרוש בליגת האלופות. יותר מזה, בן הרוש ממש יתמודד מול אדן הזארד, ראש בראש.

ברגע שאנדורה, נבחרת שהשיגה את הנקודה האחרונה שלה בדיוק לפני 10 שנים, מושווית ע"י גוטמן לאיי פארו, שלקחה בפרק הזמן הזה 15 נקודות, ועל הניצחון של איי פארו מול יוון בונים קמפיין שלם לקראת המשחק, התחושה היא ששחקני הנבחרת לא יכולים למצות את היכולות שלהם - ויש להם - במסגרת הזו. הנבחרת זקוקה למאמן נבחרת, לא למאמן קבוצה. יותר מדי מאמני ליגה טובים - וגוטמן הוא מאמן ליגה מעולה - הונחתו בנבחרת. ריצ'ארד נילסן המנוח היה מאמן הנבחרת האחרון שאימן את ישראל. כזה אנחנו צריכים.

3. ולמה נזכרתי בנילסן? במארס 2001 התמודדה נבחרת ישראל בפראטר מול אוסטריה. ערב המשחק החליט נילסן להציב בחוד ההתקפה את אבי נמני כחלוץ מדומה. הכתבים עטו על הדני החביב עם עטים שלופים: איך ייתכן שנמני עולה בחוד ההתקפה כחלוץ בודד, כשאלון מזרחי נמצא בסגל? נילסן השתדל שלא להישמע סקנדינבי מתנשא וענה: "מלך השערים בליגה הוא אבי נמני, ובקבוצה שאני מאמן אני בוחר כחלוץ את מי שמתמצא כרגע הכי טוב ברחבה". חמש דקות וחצי לאחר פתיחת המשחק נע נמני לעומק לכדור רוחב, החליק אותו, ומייקל באואר עזר לו להיכנס לרשת האוסטרית.

ולכן, כדאי שגוטמן לא יתבלבל מהמשחק מול אנדורה. עם כל הכבוד לכושר הנפלא של דאבור בגראסהופרס ולצמד האחרון של חמד בברייטון, החלוץ הכי טוב בנבחרת הוא ערן זהבי, ואם הוא ישחק בתפקיד הזה בקארדיף, הסיכוי של ישראל לבטל את היתרון הברור של הוולשים, דומה לסיכוי של מכבי ת"א לחלוף על פני פלזן ובאזל בדרך לליגת האלופות. הדרך היחידה למצות את הפוטנציאל של זהבי - שלא כבש או בישל בנבחרת 10 חודשים - היא לתת לו את הכלים שהופכים אותו למכונה בלתי עצירה בשלוש השנים האחרונות במכבי ת"א.

נבחרת ישראל היא קבוצה לא הומוגנית, חסרים לה שחקנים בעמדות מפתח, חלקם לא מתופקדים בעמדות המתאימות להם, ואין להם את היכולת לשחק פרקטי. הסיכוי היחיד של הנבחרת לעשות יותר ממה שהיא שווה, היא להשתמש הכי נכון בשחקן היחיד שלה, כרגע, ששווה עליה ליורו.