מה עובר על הסינים?

תחזיות סוף השנה אינן מוכרחות להתממש, ובעליהן אינן מוכרחים להכות על חטא. רק אסטרולוגים צודקים תמיד וללא תנאי, מפני שאצלם הכול בידי שמיים, כולל יראת שמיים. אבל תנו לתחזית לחיות כמה שבועות, או חודשים, לפני שתופרך מעיקרה.

תחזיות סוף דצמבר כמעט בכל מקום, גם כאן, כללו דברי הרגעה על סין. כן, היא התנסתה בהאטה כלכלית בשנה היוצאת; שוקי הכספים שלה הזדעזעו, וערך המטבע שלה נשחק; אבל אל נא באפכם. הסימנים מעידים שהיא נחלצת מן המשבר, ותפוקת תעשייתה גדלה.

הימים הראשונים של השנה סיפקו אוסף יוצא דופן של קלישאות בעמודים הפיננסיים. "29 הדקות שזעזעו את העולם" ו"הפתיחה הגרועה ביותר זה 20 שנה בתולדות הבורסות" היו שתי הכותרות השכיחות ביותר. זה התחיל ביום חמישי, 9:30 בבוקר שעון סין, בבורסות של שנחאי ושל שנג'ן. בתוך 12 דקות צנחו המדדים ב-5%, ו"מפסק הזרם" קטע את המסחר באיבו למשך 15 דקות. ב-9:57 התחדש המסחר. פאניקה משלה בכול, ובתוך שתי דקות חזר המפסק והפסיק. יום המסחר הסתיים 29 דקות לאחר תחילתו, בירידה של 7% ואגב רושם של אובדן שליטה.

זה הספיק לתגובת שרשרת רב-יבשתית, שניזונה גם מן החששות של עימות במפרץ הפרסי ומן התהייה על עתיד המשק האמריקאי. "המיתון כבר כאן", הכריז מומחה פיננסי אחד בערוץ הכבלים הפיננסי של CNBC. אבל ביום ו' באו נתונים מרשימים מאוד על מצב התעסוקה (בוול סטריט ציפו לתוספת של 200,000 מקומות בחודש דצמבר; למעשה נוספו 292,000), ושיככו לפחות את החששות ההם.

קודם פוליטיקה, אחר כך כלכלה

התוכל אמריקה לחזור ולהיות הקטר, שימשוך את קרונות הרכבת כמעט בגפו? לשון אחר, התוכל אמריקה לצרוך לאורך זמן מה שאחרים מייצרים? לפני שנתיים ויותר, כאשר הפרצופים התחלפו בהנהגת המפלגה הקומוניסטית של סין, נשמעו דיבורים על "רפורמה מבנית". היא נועדה להעתיק את כובד המשקל של המשק הסיני מתעשייה-לצורך-יצוא ומהשקעה-לצורך-חיסכון אל כלכלת-צריכה, בדומה לכלכלות המפותחות של המערב. זה לא קרה, אלא במשורה. החודשים האחרונים העמידו את הסיכוי הזה בספק.

כפי שאומר הכלכלן נוריאל רוביני (באתר הרשת של קרדיט סוויס,http://tinyurl.com/roubini-credit-china), נשיא סין, שי ג'ינפינג, מקדים שיקולים פוליטיים לכלכליים. הוא עוסק בייצוב שלטונו, ופועל נגד האינטרסים הכלכליים של מי שיצאו נשכרים מן הדגם הכלכלי הישן. לאחר שיסיים את הייצוב, הוא יפנה אל הרפורמות.

רוביני מבטא תקווה בעולם העסקים, אם גם לא בעולם זכויות האדם, שהנשיא שי יהיה בן דמותו של דאנג שאופינג. דאנג היה הקומוניסט הזקן, שמשך בחוטי סין כמעט 20 שנה לאחר מות מאו צה טונג, מאמצע שנות ה-70 ואילך. דאנג היה אנוס להקדיש שנים ארוכות לייצוב ולדה-מאואיזציה של תהליך קבלת ההחלטות, לפני שלחץ בכל כוחו על דוושת הרפורמות.

נפלה במלכודת

הרפורמות של דאנג הניבו את הדגם הכלכלי הנ"ל, ונועדו לעודד השקעות זרות ויצוא מסיבי. כלכלנים הקדימו וחזו, והקדימו והזהירו, מפני "המלכודת של הכנסת-הביניים" האורבת לסין בדרך למעלה. היא תוסיף לדהור, עד שתעצור, הרחק מנקודת הפתיחה, אבל גם הרחק מנקודת הסיום, עם שיעורי הכנסה נמוכים בהרבה מאלה של הארצות המפותחות.

היא תעצור מפני שלא יעמוד לה כוחה, או מרצה, להנהיג רפורמות מבניות, כדי לשחרר את כלכלתה מתלות ביצוא, או מתלות בביורוקרטים. מלכודות כאלה פרושות על פני כל העולם המתפתח, והן מעכבות ענקים פוטנציאליים כמו הודו וברזיל.

נראה שסין נפלה במלכודת. הבורסה שלה, כשלעצמה, אובייקטיבית, אינה חשובה. בניגוד לבורסות של הדמוקרטיות התעשייתיות היא אינה משקפת את מהלך הכלכלה או את צרכיה. היא אינה מחליטה והיא אינה חוזה. היא נוגעת לחלק קטן להפליא של הפעילות הכלכלית. יש בה כמובן פוטנציאל של אי-יציבות, אבל יותר מפני שהיא גוזלת את חסכונותיהם של סינים, המשתעשעים במסחר יומי. במובן הזה, רוב הסינים המשקיעים הבורסה הם קמעונאים.

פשוט חסרי אמינות

חשוב מן הבורסה הוא העיוות במערכת הבנקאית. 80% מן האשראי בסין ניתנים לחברות בבעלות המדינה, אף כי הן מניבות רווחים הקטנים בשליש מאלה של המגזר הפרטי. המדינה מסבסדת שורה של תעשיות כבדות, המפסידות הון עתק.

באותו הזמן, המשטר מוסיף לעשות מניפולציות של שוקי המטבע, אף כי הבטיח לחדול. בחודש דצמבר פחתו יתרות מטבע החוץ של סין בערך ב-110 מיליארד דולר, תוצאה של קנייה מסיבית של הרנמינבי, המטבע הסיני, בידי הבנק המרכזי. לא שהמשטר מעוניין בשערי חליפין גבוהים מדי. הם מתנגשים עם דגם היצוא, שהזין את הגאות של 35 השנה האחרונות. אבל הקניות והמכירות מקבעות את הפרקטיקה רבת השנים של זיוף המשחק לטובת יציבות פוליטית וחברתית, או לפחות לטובת מראית עין של יציבות כזאת.

הנטייה לזייף חלה גם על הנתונים שהמשטר מפרסם. בשבוע שעבר הודיע מרטין טיילור, המייסד של קרן גידור המתמחה בסין, שהוא סוגר אותה, מפני שאין לו עוד היכולת לקבל החלטות רציונליות. "חלק גדל והולך של הנתונים החשובים ביותר שהם הסינים מפרסמים הם פשוט חסרי אמינות", כתב טיילור במכתב למשקיעיו (http://tinyurl.com/taylornevsky-china).

הגיעו הדברים לידי כך, שיש אפילו השגות דרמטיות על עצם התוצר המקומי הגולמי של סין. נתונים רשמיים מעמידים את צמיחתו החזויה על 7.4%. אבל לפי דעתה של חברת ייעוץ לונדונית המתמחה בסין, השיעור הוא רק 2.4%, אולי הנמוך ביותר מאז התחילו הרפורמות בסין, בתחילת שנות ה-80 (http://tinyurl.com/fathom-china-GDP).

האם סין עלולה להניב את המשבר הגלובלי הבא? כך נראה לפחות מהיקף ההפסדים בבורסות בעולם. בשבוע שעבר נמחקו 2.3 טריליון (2,300 מיליארד) דולר מן הבורסות. זה כשלעצמו אולי לא כל כך רע, מפני שאת האוויר צריך להוציא מן הבועות מפעם לפעם. אבל הספק בחוכמתם של מקבלי ההחלטות בסין מעולם לא היה גדול יותר. הנס הסיני מתרוקן מאוויר, מתוכן וממעריצים.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny