מפעיל "המזבלה" הפסיד בתביעה נגד פייסבוק

מגיע לסיומו הפרק הראשון של מפעיל אתר "המזבלה", דורי בן ישראל (קריו), מול פייסבוק: ל"גלובס" נודע כי בן ישראל הפסיד בתביעה נגד פייסבוק, והשופטת רחל ברקאי לא קיבלה את דרישתו להחזיר את דף הפייסבוק של "המזבלה" לאוויר ולאפשר לגולשים לשתף קישורים ממנו. השופטת אף פסקה כי בן ישראל ישלם לפייסבוק 30 אלף שקל בגין הוצאות.

בן ישראל מפעיל זה כמה שנים את "המזבלה" - עמוד פייסבוק הקשור בפרסום ושיווק. במהלך השנים הוא הפך להיות אחד המבקרים הקולניים של פייסבוק בישראל והציף לא אחת את ההתנהלות של פייסבוק בכל הקשור לסוגיות חופש הדיבור ומלחמה בתכנים בעייתיים של הסתה ואלימות.

במסגרת מלחמתו, וכמחאה על היעדר קשר נגיש לאנשי פייסבוק בישראל, פרסם בן ישראל את מספרי הטלפון וכתובות המייל של בכירי פייסבוק, ללא הסכמתם. פייסבוק בתגובה חסמה את הגישה לדף של בן ישראל, שלא ויתר ומצא שוב ושוב דרכים לעקוף את החסימה ולאפשר הגעה לאתר קונטקט פייסבוק. כפועל יוצא מכך, פייסבוק חסמה את האפשרות לשתף קישורים מאתר "המזבלה" וכן מחקה קישורים ששותפו בעבר. בהמשך נחסם דף "המזבלה" עצמו.

בן ישראל לא ויתר והגיש תביעה נגד פייסבוק, בדרישה להשיב את העמוד ואת הקישורים ולפצות אותו ב-100 אלף שקל. בין היתר טען בן ישראל כי ההודעה שמקבלים הגולשים כשהם מנסים להגיע לדף "המזבלה" או לשתף כאילו מדובר באתר זדוני, היא פגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שצבר.

השופטת כאמור לא קיבלה את טענותיו של בן ישראל וקבעה כי "תביעה זו טוב היה לו לא הייתה מוגשת כלל". לדבריה, ככל שהתובע מבקש ליהנות מהפלטפורמה של פייסבוק כדי לקדם את עסקיו, עליו לקבל על עצמו את כללי ההתנהגות המקובלים והראויים בקהילת פייסבוק. ככל שהוא מבקש לשבור מוסכמות ולא לכבד את כללי השימוש שנקבעו, שהם סבירים ומידתיים - לא קמה לו זכות קנויה להמשיך ליהנות מהפלטפורמה כאמצעי קישור לאתרים שלו.

עוד קבעה השופטת כי "תביעתו של התובע דומה לזעקת הקוזק שנגזל, בעוד זה בועט, פוגע, מאיים ומפר חוק. זועק הוא בלי למצמץ את זעקת הפגוע והנרמס".

השופטת ברקאי שוכנעה כי הפרסומים של בן ישראל באתר קונטקט פייסבוק היו זדוניים, וכי ניסיונותיו לעקוף את החסימות באמצעות אתר "המזבלה" הצדיקו גם את חסימת הקישורים לאתר "המזבלה" וגם את פרסום הודעות הספאם.

השופטת השתכנעה כי המשתמש הסביר הקורא את אזהרה אינו רואה בה פגיעה בשם הטוב של מי שמפעיל את האתר, וכי הגולש הסביר יבין שהדברים שפרסמה פייסבוק כוונו אל בן ישראל באופן אישי.

בנוסף היא קבעה כי על-פי המדיניות של פייסבוק, אתר קונטקט פייסבוק הוא העתק ספאם זדוני, ולכן מדובר בהודעה מידתית המספקת מידע מדוע שירות שיתוף הקישורים לא פועל במקרה זה.

השופטת לא קיבלה את הטענה של בן ישראל, לפיה כל הטענות של פייסבוק מופנות לאתר קונטקט פייסבוק ולא כלפי אתר "המזבלה". "ברור כי טענותיה של פייסבוק אירלנד מופנות כלפי כל ניסיון לפרסם פרטים אישיים של אנשים ללא הסכמתם, ועל כן ביצעה פייסבוק חסימה המונעת ממשתמשים לפרסם בשירות פייסבוק קישורים לאתר 'המזבלה' ולכתובת ה-URL שלה על גבי שרת פייסבוק, אתרים אשר יצרו קישור לאתר קונטקט פייסבוק".

כאמור, התביעה נגד פייסבוק, שהוגשה באמצעות עו"ד יונתן קלינגר, הייתה מהלך אחד בתוך מערכה כוללת שבן ישראל מנהל נגד פייסבוק. בתקופת ההליך המשפטי וגם לאחר שעמודי הפייסבוק שלו הורדו, הוא המשיך "להציק" לחברה, בין היתר כשהפך לוביסט בכנסת הפועל נגד פייסבוק וכש"התנחל" בלובי של משרדי החברה ברחוב רוטשילד 22 בתל-אביב, לאחר שהתברר שזה שטח ציבורי. בן ישראל "מטריל" את בכירי פייסבוק באירועים שהחברה מקייימת ופועל לסייע לאנשים חסרי השפעה תקשורתית בפרסום הסיפורים שלהם נגד פייסבוק.

בתגובה על פסק הדין אומר היום (ב') בן ישראל ל"גלובס": "פסק דינה של השופטת - מוטעה, מוטה ופוגעני ככל שיהיה - אינו משנה דבר. התביעה הייתה טיפה קטנה במכלול של פעולות ורסטיליות שהרכיבו קמפיין מאסיבי ש'המזבלה' מנהלת נגד פייסבוק בישראל. בזכות אותן פעולות, נמצאות כיום החברה והנהלתה בתהפוכות עצומות וחסרות תקדים עם יותר איומים רגולטוריים, ציבוריים ותקשורתיים מאי-פעם. בסופו של יום, ההוצאות שפסקה השופטת הן לא יותר מחשבון זעום של 30 אלף שקל, עבור קמפיין שיצר סדקים בשווי של עשרות מיליונים ועד כאלה שלעולם לא יוכלו לתקן".