בית המשפט נגד שריפת גופות

צוואתה של רונה רמון ז"ל, אשר הורתה על שריפת גופתה במקום קבורתה, העלתה את המודעות הציבורית לאפשרות אלטרנטיבית זאת לטיפול במת, והמכונים העוסקים בכך דווחו בתקשורת על עליה ניכרת במספר הפונים והמתעניינים.

בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב נדונה השבוע שאלת הטיפול בגופתו של אדם, אשר הלך לעולמו לאחר מחלה קשה והותיר אחריו בן זוג ו-4 ילדים: 3 בנות ובן שחזר בתשובה. בן הזוג והבנות ביקשו לשרוף את גופתו של המנוח במקום לקבור אותו, מאחר שכך ביקש מהם המנוח לפני מותו - בעוד שהבן התנגד וטען כי לא ייתכן שזה היה רצונו האמיתי של המנוח.

בית המשפט האמין הן לעדות בן הזוג והבנות, לפיה המנוח הביע באוזניהם את רצונו בשריפת גופתו במקום קבורה; והן בכנות עדותו של הבן החרדי, שלא יכול היה להאמין שאביו יבחר בדרך שעל-פי ההלכה היהודית יש לה השלכות קשות ביותר הן לגבי האב והן לגבי בנו, המנהל את חייו בהתאם לאותה הלכה.

על-פי ההלכה היהודית, קיימת חובה לקבור אדם, גם אם הוא עצמו התנגד לכך בחייו. לאדם המורה לשרוף את גופתו אין חלק בתחיית המתים, ונאסר על משפחתו לנהוג בכל מנהגי האבלות, כלומר לשבת עליו שבעה, לומר קדיש ועוד.

מאידך, החוק האזרחי במדינת ישראל אינו מחייב לקבור אדם לאחר מותו, וכך תחליפי הקבורה, לרבות שריפת הגופה, נותרו נושא פרוץ מבחינה חוקית.

בעיה משפטית זאת כבר עלתה בעבר, במסגרת עתירה של אדם שביקש כי לאחר מותו ישליכו את גופתו כמאכל לחיות, במקום לקבור אותו. בית המשפט שדן בסוגיה עמד על היעדר חוק המחייב קבורה, אך דחה בכל זאת את בקשתו, בהתבסס על נימוקים חיצוניים של פגיעה באיכות הסביבה.

מאחר שהאיסור על שריפת הגופה הוא כאמור הלכתי ולא חוקי, בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון, כבר אישרו בעבר הליכים של שריפת גופה, על בסיס העיקרון של כבוד האדם וחירותו, כאשר המנוח הביע את רצונו המפורש לכך בצוואתו, ובפרט אם ערך את הסידורים הדרושים לכך עוד בחייו.

המקרה הספציפי שנדון השבוע בפני בית המשפט לענייני משפחה הסתיים לבסוף בפשרה, במסגרתה בן הזוג והבנות הסכימו לקבורה במקום שריפה. עם זאת, בית המשפט לענייני משפחה מצא לנכון להביע בפסק הדין דאגה עקרונית באשר לעובדה שהאפשרות החוקית לשרוף גופות בישראל כתחליף לקבורה אינה מוסדרת בחוק ובתקנות.

לדברי בית המשפט, היעדר הסדרה חוקית של שריפת גופות עלול להביא לשורה של תקלות, המעלות ספק משמעותי בדבר הלגיטימיות של שריפת הגופות בישראל. ראשית, השריפה נעשית כיום באמצעות חברות פרטיות שאין להן רישיון להתעסק עם גופות, ואין עליהן פיקוח חוקי. יתר על כן, המשפחה כלל אינה מחויבת להשתמש באחת מהחברות המוכרות בתחום, ומבחינה חוקית היא יכולה לכאורה לשרוף את הגופה בכל דרך שתיראה לה, אפילו בחצר ביתה.

תקלה חמורה עוד יותר עלולה להיווצר כאשר קיימות נסיבות חשודות הכרוכות במות המנוח. בעוד שלא ניתן לקבור אדם אלא לאחר קבלת רישיון קבורה ואישור הגורמים הרלוונטיים - לגבי שריפת גופה לא נדרש כל רישיון, ולכאורה ניתן לעשות זאת באופן מיידי וכך למנוע את האפשרות לחקירת סיבת המוות.

המסקנה של בית המשפט הייתה כי מתן אישור לרצון המנוח לשרוף את גופתו ללא חוק, כללים ותקנות המסדירים את הליך השריפה, אינה ממלאה אחר מטרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן יש מקום שבתי המשפט ידחו עתירות לשריפת גופות גם במקרים שבהם היה זה רצונו של המנוח.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il