דעה: יש לשקול לעכב את משפט נתניהו כדי להשיב את אמון הציבור במערכת המשפט

עיכוב משפטו של רה"מ, בתנאי שבסיום התקופה יתחייב לפרוש ויועמד לדין, עשוי לאפשר יציאה מהפלונטר הפוליטי-משפטי ולהבטיח כינונה של ממשלה - ובסופו של דבר גם העמדה לדין של נתניהו עפ"י עיקרון השוויון בפני החוק

בנימין נתניהו / צילום: Gali Tibbon, Associated Press
בנימין נתניהו / צילום: Gali Tibbon, Associated Press

משמעות תוצאות הבחירות לכנסת הפעם היא הרבה מעבר לתוצאות הפוליטיות ולשאלה מי ירכיב את הממשלה. כ-60 מנדטים בכנסת הן מפלגות החפצות בכך שבנימין נתניהו יכהן כראש ממשלה, זאת למרות שבקרוב יעמוד למשפט בגין עבירות של שוחד והפרשת אמונים. עובדה זו לא ניתן לפרש אלא בכך שכמחצית מהציבור הביע אי-אמון, ברמה כזו או אחרת, במערכת אכיפת החוק ובמערכת המשפט בישראל.

הסיבות לחוסר האמון במערכות הן רבות, והמערכת עצמה כמובן שאינה חפה מטעויות וכשלים, אולם ניתן בראש ובראשונה להאשים בכך נציגי ציבור ועיתונאים רבים, אשר החלו עוד מתקופת העמדתו לדין של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט (ולפני כן בזמן העמדתו לדין של השר אריה דרעי) באופן אינטרסנטי במסע דה-לגיטימציה למערכת אכיפת החוק, תוך ניצול כל שגגה או טעות שאירעה במערכת וניפוחם למסע תקשורתי מתוזמן. לכך ניתן להוסיף את הניסיון הכושל של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר יהודה וינשטיין למנות גוף ביקורת לפרקליטות, בסטייה מהמלצות ועדה שהוקמה לצורך כך וללא חקיקה מתאימה ואיזונים נדרשים, מה שהביא לסכסוך בין פרקליט המדינה דאז שי ניצן לבין השופטת הילה גרסטל (לשעבר נציבת הביקורת על הפרקליטות) ורק תרם עוד יותר לחוסר האמון.

מה ניתן לעשות במצב זה? דומה כי אין מנוס מחשיבה יצירתית גם מכיוונה של מערכת אכיפת החוק. אפשרות אחת היא לעכב את משפטו של נתניהו - בין באמצעות עיכוב הליכים על-ידי היועץ המשפטי לממשלה או בחנינה של הנשיא, לתקופה קצובה, וזאת בתנאי שבסיומה של תקופה זו יתחייב נתניהו לפרוש ויועמד לדין. עיכוב כזה יאפשר אולי יציאה מהפלונטר הפוליטי-משפטי ויבטיח כינונה של ממשלה, ובסופו של תהליך גם העמדה לדין של נתניהו על-פי העיקרון של שוויון הכול בפני החוק.

דחייה כזו גם תאפשר במקביל את בירור האמת והאצת החקירה של פרשיות חמורות נוספות בהן חשוד נתניהו. באופן פרדוקסלי לא נחקרו עד כה דווקא החשדות הנטענים החמורים ביותר נגדו, וזאת אולי בשל הרצון שלא להוסיף ולתדלק את תחושת הנרדפות של נתניהו ותומכיו.

הפרשה הראשונה היא פרשת ארנו מימרן, עבריין צרפתי אשר במהלך משפטו בצרפת טען כי "העביר מיליון אירו" לנתניהו למימון מערכת הבחירות שלו, ואחר-כך הבהיר כי היה מדובר ב"מיליון פרנקים ישנים", כלומר כ-150 אלף אירו.

הפרשה השנייה היא פרשת הצוללות, שבה נתניהו נתן אישור למכירת צוללת מתקדמת למצרים, ורכש צוללות נוספות (מהלכים שהשיאו רווחים נאים למקורביו, ללא ידיעתו לטענתו) מבלי להיוועץ במערכת הביטחון.

הפרשה השלישית היא פרשת מניות נתניהו בחברת סידריפט שנרכשו ב-2007 ב-95% הנחה, וכך היה כנטען בניגוד העניינים חריף כאשר טיפל בעניין הצוללות, וכספים בלמעלה ממיליון דולר שנתקבלו מנתן מיליקובסקי, בן-דודו ושותפו העסקי, ככל הנראה ללא דווח מתאים למס הכנסה.

בשלוש פרשיות אלה החשד הנטען הוא שנתניהו ומקרוביו נהנו מהטבות כספיות. אני מדגיש זאת, משום שחלק גדול מחוסר האמון של הציבור בצדקת העמדתו לדין של נתניהו מתורץ בנימוק שעל-פי כתב האישום הנוכחי - נתניהו אולי חטא, אך לא שלשל כספים לכיסו ופעל רק למען האינטרס הציבורי. יש איפה עניין ציבורי רב בבירור סוגיות אלה בטרם יתחיל משפטו של נתניהו.

מהלך נוסף שניתן לקדם בתקופה זו, ושאולי ישיב חלק מאמון הציבור במערכות, הוא אימוץ מסקנות ועדת שמגר לכללי אתיקה לשרים. הן בהגברת השקיפות בנודע למקורות המימון של פוליטיקאים, והן במיסודו של דין משמעתי לשרים. חלק מהחשדות נגד נתניהו (למשל בתיק 1000) ראוי אולי שיתבררו בהליך משמעתי (אפשרות שאיננה קיימת כיום), ולא בהליך פלילי שנתפס על-ידי הציבור כחריף מדי בנסיבות העניין. אם ייקבע דין משמעתי לשרים, יהיה ניתן אולי לגבי חלק מהחשדות להסיט הדיון למישור האתי משמעתי - מהלך שעשוי אף הוא להגביר את אמון הציבור במערכות, אמון שהוא קריטי להמשך שגשוגה של מדינת ישראל. 

הכותב שימש בעבר כמשנה לפרקליט המדינה 

*** חזקת החפות: ההליכים המשפטיים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיקים 1000, 2000 ו-4000 הם בעיצומם. נתניהו מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לזכותו חזקת החפות. בשאר הפרשות המוזכרות, נכון לשלב זה נתניהו כלל אינו חשוד.