יודע ח"ן | פרשנות

פרשנות: בין האסירים לעניים - המדינה צריכה לעמוד לצד הנפגעים הגדולים מהמשבר

משבר הקורונה מקצין את הפערים בין החזקים לבין החלשים בחברה • הנפגעים העיקריים הם העניים שחיים בצפיפות, מבקשי המקלט, האסירים ופגועי הנפש • ביותר מדי מקרים הרשויות זונחות אותם, וגם מערכת המשפט לא תמיד מתייצבת להגן עליהם

הקהילה החרדית בצל משבר הקורונה / צילום: Ariel Schalit, Associated Press
הקהילה החרדית בצל משבר הקורונה / צילום: Ariel Schalit, Associated Press

יותר מכל משבר אחר שפקד את ישראל בעשרות השנים האחרונות, משבר הקורונה מדגים ואף מקצין את הפער בין החזקים לבין החלשים בחברה. בין הצעירים לקשישים, בין העשירים לעניים, ובין הבריאים לחולים. תמיד עדיף להיות צעיר, בריא ועשיר, אבל בימי קורונה זה עדיף אפילו יותר.

זה מתחיל בכך שהמחלה מסכנת בעיקר את חיי הקשישים ובעלי מחלות הרקע. אלה שגם בשגרה איכות חייהם פחות טובה והם נזקקים לסיוע ולטיפול ולתמיכה נפשית שקשה מאוד לתת אותה מרחוק. זה ממשיך בכך שהסגר והבידוד, שנכפו על כולנו, פוערים פער משמעותי בין מי שידו משגת לגור בבית מרווח, עם חצר וגינה, לבין מי שגר בדירה קטנה וצפופה.

בזמן שבחלק מהישובים המבוססים אנשים יכולים גם בשעה הזאת לצאת מהבית ולטייל בשטח הפתוח, בשדות, ובמדשאות רחבות הידיים, שמרוחקים עשרות מטרים מבתיהם, בלי לסכן את עצמם או את סביבתם, משפחות מרובות ילדים שגרות בדירות קטנות בבני ברק או בירושלים, (ולהבדיל, גם בתל אביב המבוססת), יכולות לצאת רק למרפסת. בהנחה שיש להן מרפסת. המשמעות היא כמובן מרחיקת לכת. לשהות של שבועות ארוכים בתוך דירה קטנה, בטח כאשר יש ילדים שצריך לדאוג להם ולהעסיק אותם, יש מחיר נפשי ובריאותי שיכולים להיות כבדים.

משבר הקורונה פוגע בכולנו אבל הוא פוגע ביתר שאת באוכלוסיות ספציפיות וחלשות. למשל, בעצירים ובאסירים. הסיכון להדבק בתוך כותלי בית הכלא הוא גדול לאין שיעור מאשר הסיכון להדבק במרחב הציבורי בשל תנאי הצפיפות שבהם חיים האסירים.

בשעת משבר יותר מתמיד

בפסק דין של בג"ץ שניתן ביוני 2017 נקבע כי על המדינה לעשות את הנדרש כך ששטח המחיה המזערי לכל אסיר ועצור יעמוד לפחות על 4 מ"ר ללא שירותים ומקלחת (או 4.5 מ"ר, כולל שירותים ומקלחת). בפסק הדין נאמר, כי הרחבת מרחב המחיה לאסירים יכולה להיעשות במספר אופנים, שניתן לחלקם לשתי קטגוריות עיקריות: האחת, הרחבת שטח המחיה בין אם ע"י שיפוץ התאים הקיימים ובין אם ע"י הוספת תאים חדשים (וכן שילוב של השניים); השנייה, התאמת אוכלוסיית העצורים והאסירים לתנאים שנקבעו בפסק הדין, בין אם ע"י שחרור אסירים קיימים ובין אם ע"י הקטנת "זרם הנכנסים" (ושילובם של השניים). שופטי בג"ץ לא תיארו לעצמם ב-2017 שהרחבת שטח המחיה לאסירים ולעצירים תסייע בשנת 2020 למיגור ההתפשטות של נגיף אכזרי שהגיע מסין.

המשבר הנוכחי פוגע ביתר שאת גם בפגועי הנפש. דוגמא אחת מהשבוע האחרון ניתן למצוא בהחלטה לסגור את מחלקת האשפוז הפתוח לנשים בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר יעקב. בשגרה, המחלקה מעניקה טיפול מקיף וממושך לנשים בפוסט טראומה, בעיקר בעקבות פגיעה מינית. עד לאחרונה אושפזו בה 30 נשים. בשבועות האחרונים, בעקבות הנחיית משרד הבריאות לצמצום מצבת העובדים והחולים בבתי החולים, החל שחרור הדרגתי של מאושפזות, שההערכה המקצועית לגביהן הייתה שהן ישרדו בחוץ. בעקבות זאת נותרו במחלקה 15 נשים בלבד.

משבר הקורונה, שהוביל למשבר הכלכלי הכבד ולפיטורים של כמיליון ישראלים, פוגע הרבה יותר בעניים, באלו שלא יכולים היו להרשות לעצמם לחסוך לימי סגריר. הוא פוגע ביתר שאת גם במבקשי מקלט. אנשים שגם ככה תנאי חייהם קשים ורבים מהם, מנקים ומנקות ושוטפי כלים במסעדות, איבדו את מקור פרנסתם בשבועות האחרונים. ועוד לא דיברנו על חסרי הבית, על המוגבלים, בילדים המוכים ובנשים המוכות שאין להם עכשיו לאן לברוח, ועל הנזקקים האחרים בחברה.

ג'ון רולס, הכלכלן והפילוסוף האמריקאי זוכה פרס נובל, שמת ב-2002, הקדיש את עבודתו בניסיון להעניק הצדקה מוסרית לקיומה של מדינה שהיא בעצם מדינת רווחה עם כלכלה קפיטליסטית. רולס הציע תרגיל מחשבתי שאותו כינה "מסך הבערות". "דמיינו לעצמכם כי אתם יודעים שבקרוב תבואו לעולם, אבל אתם במצב של חוסר ודאות מוחלט באשר לגורל שצפוי לכם בחיים", הציע רולס. "לאיזו מין חברה הייתם בוחרים להיוולד במצב כזה?". המשתתפים בתרגיל המחשבתי, טען רולס, ינסו למקסם את האפשרות הגרועה ביותר הצפויה להם, ולכן הם יבחרו לחיות בחברה שבה קיים אלמנט חזק של הגינות וצדק חלוקתי.

עכשיו, בוא ננסה רגע את התרגיל של רולס בימי קורונה - דמיינו לעצמכם כי אתם יודעים שבקרוב תבואו לעולם שמשתולל בו נגיף הקורונה, אבל אתם במצב של חוסר ודאות מוחלט באשר לגורל שצפוי לכם. לאיזו מין חברה הייתם בוחרים להיוולד במצב כזה?

המדינה צריכה תמיד לעזור לחלשים אבל בשעת משבר הצורך הזה גדל וגם ההצדקה לעזור להם. האם מדינת ישראל עושה די כדי לסייע לחלשים ולנזקקים בשעת משבר הקורונה? עוד מוקדם לשפוט. אין ספק שהמדינה עושה לא מעט. הממשלה החליטה להקדים את שחרורם של מאות אסירים על רקע המשבר, היא אישרה למבקשי מקלט לפדות חלק מכספי הפיקדון שלהם, ובכלל, היא יצאה בתוכנית כוללת לסיוע של כ-41 מיליארד שקל למגזר העסקי, לחיזוק מערכת הבריאות, הרחבת רשת הביטחון הסוציאלית והקלות למשקי הבית בגובה 20 מיליארד שקל ותוכניות הפחתת רגולציה.

"המדינה רשאית לעשות כראות עיניה"

אבל יש גם מקום לדאגה. ביותר מדי מקרים המדינה זונחת את החלשים. אותם מקרים נחשפו לאחרונה לא פעם במסגרת פניות, עתירות והליכים משפטיים שמנוהלים נגד המדינה ומוסדותיה. אחד המקרים שנחשפו הוא ההחלטה בה דיברנו, לסגור את מחלקת האשפוז הפתוח לנשים בבית החולים הפסיכיאטרי. ב-31 במרץ פנתה האגודה לזכויות האזרח בבהילות לראש אגף בריאות הנפש ולראש חטיבת רפואה במשרד הבריאות, בבקשה שימנעו את סגירתה הצפויה של המחלקה.

במקרה אחר פנתה האגודה לזכויות האזרח לשר הבריאות ומנכ"ל משרד הבריאות בדרישה לפרסם את מסלולי חולי הקורונה מכפרים ויישובים ערבים באתר משרד הבריאות בערבית ובעברית. בפנייה נטען כי "בשל המחסור במידע על מסלולים של חולי קורונה מכפרים וערים ערביות וירושלים המזרחית, תושבים שהיו חשופים לחולי קורונה אינם מודעים לכך שהם צריכים להיות בבידוד, ואינם זכאים להיבדק בבדיקת קורונה כל עוד אין להם תסמיני המחלה". האגודה טענה כי אי פרסום המסלולים פוגע בזכות הציבור לדעת ובזכויותיו לבריאות ולחיים. כמו כן, נטען שההתנהלות הזו מסכנת את החברה הישראלית בכללותה, ואת החברה הערבית בפרט.

ב-27 במרץ דחה בג"ץ שתי עתירות שהגישו קשישים ובני משפחותיהם נגד החלטת משרד הבריאות להסב מחלקות במוסד הגריאטרי הממשלתי "שהם" בפרדס חנה לטובת אשפוז חולי קורונה. בהחלטתם כתבו השופטים נעם סולברג, ג'ורג' קרא ואלכס שטיין כי המוסד שייך למדינה, "וזו רשאית לעשות בין כתליו כראות עיניה". ואלה רק כמה דוגמאות.

ועוד הערה לסיום - אתמול הודיע ראש הממשלה נתניהו על החלטתו להעניק לכל משפחה "תגמול קורונה" לפי מפתח של 500 שקל לכל ילד עד ילד רביעי. בדרך הזאת, של מתן מענק שווה לכולם על סמך כמות הילדים במשפחה, אין הרבה הגיון. יש בארץ משפחות נזקקות ויש משפחות עשירות. את המענקים בעת הזו, צריך לתת למי שיותר זקוק להם. ויש המון נזקקים.