מה יותר חשוב בראיון עבודה: המסר המילולי או שפת הגוף

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה

השבוע נתקלתי בסרטון, באדיבות חברה המתמחה בנושא, שמדריך מועמדים כיצד להצליח בראיון עבודה. הקונספט המוביל: המוסר יותר חשוב מהמסר, הלא־מילולי חשוב יותר מהמילולי, שפת הגוף היא שתקבע אם תצליחו בראיון, ולשניות הראשונות יש השפעה מכרעת על התוצאה.

מרואיין אינו שחקן

הסרטון עמוס הנחיות "פיזיות" - איך להשתמש בידיים, מה לעשות עם הכתפיים, כמה לחייך ומתי, כיצד להשתמש בקול, איך להביע התלהבות, לשמור על קשר עין, להיכנס עם ביטחון, מה ללבוש, אילו צבעים וכו'. אין בו כמעט שום מילה על המסרים שיש להעביר בראיון, פרט להנחיה להדגיש את הכישורים ואת היכולות.

האם שפת הגוף אכן עושה את ההבדל בין הצלחה לכישלון בראיון? בואו נצא מנקודת הנחה שהתשובה חיובית, ושהמוסר חשוב יותר מהמסר. אתם מצליחים לדמיין איך ייראה ראיון כזה? הרי ברור שאם הבלתי מילולי יותר חשוב, רוב תשומת הלב של המרואיין תתמקד במשטור הגוף ושפתו, המימיקה, הקול, האינטונציה, משל מדובר בשחקן מקצועי.

אלא שמרואיין איננו שחקן, הוא בסך־הכול מחפש עבודה שמגיע נרגש מאוד למפגש שנתפס בעיניו כחקירה שעשויה להשפיע על גורלו התעסוקתי, לא כבמה. עכשיו עליו לדאוג שהמכשיר הכל־כך משוכלל - גופו - יתפקד על פי ההנחיות. לפתע הוא מגלה שלא באמת ניתן לשלוט על המכונה הזאת, בפרט אם הוא משתדל להתרכז במראיין ובשאלותיו. אז מה הפלא שמי שלא התברך בגב זקוף לא מצליח לשמור על יציבה זקופה יותר מכמה דקות, וגופו קורס. כך גם מי שידו רועדת קמעה מהתרגשות, וכשהוא מנסה לייצב אותה הגבה מתחילה לקפוץ.

התוצאה היא איבוד שליטה על הלא מילולי, שבמקרה הטוב לא ייתפס כמעוות, תוך הזנחת המילולי שמלכתחילה הופנו אליו מעט מדי מהמשאבים המנטליים והרגשיים שגויסו לטובת הראיון.

אז מה צריך לעשות? להתעלם לחלוטין מהבלתי מילולי, למעט המרכיבים שעליהם יש שליטה מבעוד מועד (לבוש, שיער, איפור וכדומה), ולהתרכז במילולי בלבד.

מדוע? כי מי שיגיע מוכן עם המסרים הנכונים וימקד את כל תשומת הלב רק בהם, קרוב לוודאי שהוא יחוש נינוח יותר, מה שיגרום לבלתי מילולי לנגן בהרמוניה עם המילולי. אם יש לכם ספק, השוו את שפת הגוף של מי שמגיע מוכן לבחינה בהיסטוריה, למשל, לזה שנפל עליו בוחן פתע. הדרך לשלוט במסר הלא-מילולי היא עקיפה, באמצעות שליטה טובה במסר המילולי.

אם תשאלו לדעתי, המילולי יותר חשוב, קודם כול משום שבלעדיו לא ניתן לבנות את האופן שבו ייתפס המרואיין. התנאי הראשון להצלחה הוא הידע והניסיון הדרושים, שאותם הבלתי מילולי לא יכול להפגין, שהרי ראיון אינו מופע פנטומימה.

הנחיה תמוהה נוספת היא להדגיש את הכישורים והיכולות, שהצגתם עשויה להישמע כדקלום סיסמאות גנריות, כאילו זה מה שישכנע את המעסיק לקדם את המועמד בתהליך המיון. בפועל, מעסיקים לא מגייסים אוסף כישורים ויכולות, שכשלעצמם אינם מספיקים, אלא בוחנים כיצד הם באו לביטוי באתגרים של המועמד בתפקידים שמילא.

אפשר לשנות את הרושם

לכן ההמלצה החמה היא לאסוף מידע על המראיין, החברה, התפקיד, ולנתח את הפערים בין הידע והניסיון שרכשתם לבין הדרישות. לאחר מכן יש לבנות סדרת מסרים מקצועיים וניהוליים שימזערו את הפערים ככל שניתן, מגובים בשלל דוגמאות ונתונים כמותיים. ואל תדאגו אם ההתחלה לא זורמת. אם תגיעו מצוידים במסרים הנכונים, תצליחו לשנות רושם ראשוני לא מוצלח גם אחרי דקות ארוכות.