איך מנהלים קריירה מטאורית, בצעדים קטנים או בקפיצות גדולות?

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה

השבוע נתקלתי בציוץ של חוקר התנהגותי שעסק בשאלה מה יקדם אותנו למטרות שלנו: צעדים קטנים והצלחות קטנות - או קפיצות גדולות והצלחות גדולות.

בעולם העבודה יש אלטרנטיבה אחת

הדעה הרווחת היא כי הדרך העדיפה להשגת המטרות היא קפיצות גדולות והצלחות גדולות, זאת למרות הסיכון לכישלונות גדולים, שהולכים יד ביד עם קפיצות גדולות. תפיסת העולם הזו באה לידי ביטוי במנטרה הידועה "כגודל הסיכון, גודל הסיכוי", אבל המציאות הפוכה. כפי שעולה ממחקר שהציג החוקר, דווקא באמצעות צעדים קטנים והצלחות קטנות מגיעים רחוק יותר, ולא רק משום שגם הכישלונות הם קטנים.

המסקנה הזו נכונה שבעתיים כשמדובר בעולם העבודה, שם לא באמת קיימת האלטרנטיבה של קפיצות גדולות. מעסיקים לא מאפשרים קפיצות גדולות, לא לעובדי הארגון, ובוודאי שלא לעובדים המגויסים מבחוץ. כשהם מקדמים עובד מבפנים הוא יטפס כל פעם מדרגה אחת בפירמידה הארגונית, ואילו זה שגויס מבחוץ לא מתקדם כלל.

מדוע? כי ארגונים מקפידים לגייס מועמדים עם ניסיון בתפקידים בסדר גודל דומה לפחות, לעיתים אף בעלי ניסיון רב יותר, מה שבהגדרה לא מאפשר קפיצה, ואפילו לא צעד קטן קדימה. השוק מוצף במועמדים בעלי ניסיון מקביל ואף עודף, לכן למעסיק אין שום סיבה להסתכן עם מועמדים ללא ניסיון מספיק. כאלה יש להם בארגון בשפע מבלי להסתכן, שהרי הם כבר מכירים את היתרונות והחסרונות של עובדיהם.

קפיצות מדומות

במילים אחרות, בקריירה אין קיצורי דרך. כל פעם שנדמה לכם שראיתם קפיצה גדולה, או שעשיתם אחת כזו, קרוב לוודאי שמדובר בקפיצה מדומה, שבמקרה הטוב לא מסיגה את הקריירה לאחור. לרוב "הקפיצה הגדולה" תבוא לידי ביטוי בהגדרת התפקיד, בשכר, או בשניהם - קפיצות שלא קשורות בשום צורה להצלחה בקריירה (הרחבה בטור שכר הוא מדד גרוע להצלחה ולבחירה בין תפקידים).

ומה לגבי מי שמנהלים קריירה מטאורית, ומצליחים להגיע בגיל צעיר יחסית לתפקידים בכירים מאוד בארגונים מובילים? ובכן, גם המטאורים הללו התקדמו בצעדים קטנים ולא בקפיצות גדולות. רובם ככולם השכילו לבחור את הארגונים הנכונים, תוך הקפדה על גופים מספיק איכותיים וגדולים שמבטיחים אופק קידום רחוק, ומאידך הם הבינו כבר מההתחלה את סוד הקידום. מטאורים לא מבזבזים "זמן קריירה" במעבר בין ארגונים. הם יודעים שקידום אמיתי מתרחש כמעט תמיד בתוך החברה בה עובדים, על כן הם עובדים לאורך שנים באותו הארגון, ומתקדמים בצעדים קטנים מעלה.

צעדים קטנים ומהירים

תשאלו מה ההבדל בין מטאורים ל"סתם" מנהלים שמתקדמים בצעדים קטנים בתוך ארגונים גדולים? ובכן, המטאורים מתקדמים מהר. בזכות כישורים יוצאי דופן, שבאים לידי ביטוי בהישגיהם המקצועיים, הצעדים הקטנים שלהם מהירים יותר יחסית למנהלים מקבילים, ובזכות אותם כישורים והישגים אופק הקידום שלהם בארגון רחוק יותר. התוצאה היא תפקידים מאוד בכירים בגיל יחסית צעיר, וערך שוק בהתאם.

כמובן שנדרשת בחירה נכונה של מקצוע, שהרי הסיכוי של סמנכ"ל מכירות להתקדם למנכ"לות הוא לאין שיעור גדול יותר מזה של סמנכ"ל מערכות מידע למשל, שלא לדבר על סמנכ"ל משאבי אנוש. וגם את זה המטאורים יודעים, ומשום כך הם מתמקדים במקצועות הביזנס בשלבים מספיק מוקדמים בקריירה, לרבות מי שהמקצוע המקורי שלהם איננו כזה (למשל כלכלנים).

ואם יש לכם ספק, אני ממליצה לבחון קריירות של 10 מנכ"לים מהמובילים במשק, מנכ"לים שכירים שאינם עומדים בראש ארגון שהם עצמם הקימו. אתם עתידים לגלות שעד תפקיד המנכ"לות הראשון שלהם הם עבדו בארגון אחד או שניים, שבהם מילאו סדרה של תפקידים במעלה הפירמידה הארגונית - קפיצות קטנות ומהירות לעבר הצמרת.

לסיכום: אל תחפשו דרכי קיצור, הן מובילות די מהר לדרך ללא מוצא, והימנעו מבזבוז "זמן קריירה" על מעברים עקרים. קבעו מטרה לשיא הקריירה (או לטווח של עשור קדימה), והתקדמו לשם בצעדים קטנים. קרוב לוודאי שתגיעו רחוק יותר. בהצלחה. וזכרו, קריירה זה הפוך ממה שחשבתם.