המחקרים שמגלים: כמה זמן צריך להסתכל על כדור כדי שהוא ייכנס לסל?

אם איבדתם דבר מה ואתם מחפשים אחריו, האם יש לכם אסטרגיה, איך לסרוק את החדר במבט? או במגרש כדורסל, האם הקדשתם פעם מחשבה לשאלה כמן זמן אתם מביטים בכדור או במטרה רגע לפני ורגע אחרי הביצוע? ד"ר גל זיו, ראש המעבדה המוטורית במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, חוקר כיצד משפרים את המיומנויות המוטוריות במהירות הרבה ביותר ובתנאי לחץ, ויש לו תשובות מדעיות לשאלות האלה, שיכולות לעזור במיוחד לנגנים, כירורגים, טייסים וספורטאים לשפר את הביצועים שלהם.

● WSJ | המתחרה האולימפית בת ה־61 שמביסה אתלטים בני מחצית מגילה
● אזור הגולגולות: המקום המפחיד ביותר בהיסטוריה האולימפית
● WSJ | קמלה האריס כבר בפנים: מה עומד מאחורי הטרנד שמשגע את הרשת?

הרגע שבו נהגי מרוץ ממצמצים

תוכל לתת לי דוגמה למחקר שלך ול"טריק" שמשפר רכישה של יכולות מוטוריות?
"אחד הדברים שאנחנו חוקרים הוא מיקוד המבט (Gaze Behavior). דמייני נהג מירוץ, לדוגמה. אחד המשתנים החשובים ביותר בביצועים שלו הוא לאן הוא מביט ומתי וכמה הוא ממצמץ. הרי כל מצמוץ משמעותו אובדן מידע. ואכן גילינו שנהגי מירוץ ממצמצים רק בישורת".

 מרוץ מכוניות / צילום: ap, Geert Vanden Wijngaert

זה אינסטינקטיבי. נשמע שכל ניסיון להתערב בזה רק יבלבל אותם, לא?
"זה אכן אינסטינקט, אבל לא בהכרח לא נלמד. יש תנועות עיניים שאפשר ללמד. למשל, חקרנו תופעה שנקראת 'העין השקטה'. במטלות שדורשות דיוק, כמו גול, הגשה של בייסבול או קליעה לסל, התוצאה מאוד תלויה במיקוד המבט האחרון לפני החבטה או השחרור של הכדור.

"גילינו שאצל מומחים, המבט האחרון מתחיל מוקדם יותר ונמשך זמן רב יותר. גילינו שגם כשמשווים ביצועים שונים של אותו ספורטאי עילית, הביצועים הטובים יותר הם אלה שבהם המבט האחרון היה ארוך יותר. המדידה מתבצעת באמצעות משקפיים שכוללים מצלמה זעירה שממש עושה סרט וידיאו של העין.

"אותם מומחים מזיזים את העין מאוחר יותר אחרי החבטה, וזו נקודה מעניינת, כי לכאורה אחרי שכבר חבטת בכדור או שחררת אותו, מה זה משנה לאן המבט שלך פונה? הרי אינך יכול עוד להשפיע על הכדור. התשובה היא כנראה כזאת: פעולה מוטורית טובה מורכבת מהתנועה המתוכננת, ומתיקונים קטנים שאנחנו מבצעים כאשר היד כבר החלה בתנועה. התיקונים האלה, הממש אחרונים, יכולים להיות קריטיים.

"להזיז מבט לוקח טיפונת זמן, 150־250 אלפיות השנייה. כלומר, אם הסטנו את המבט ברגע שהכדור עזב את היד או את המחבט, כנראה כבר קודם חשבנו על תזוזת המבט הזאת, חשבנו איפה הכדור עומד להיות ולא על המפגש בין המחבט לכדור. אולי לא היינו מרוכזים ככל יכולתנו בתיקונים האחרונים. אם אנחנו ממוקדים לגמרי בתיקונים האחרונים עד רגע המגע, המבט יזוז מאוחר יותר. זו תיאוריה אחת שמסבירה מדוע יש חשיבות למבט שנמשך גם אחרי סיום התנועה".

זו סיבה או תוצאה? כלומר, אם תגיד למישהו להזיז את המבט מאוחר יותר, זה ישפר את החבטה?
"שאלה מצוינת. אנחנו בעולם של ספורט מבוסס ראיות, אז יצאנו לבדוק. מחקר שנערך על שחקניות כדורסל בקנדה, אימן אותן לשפר את תנועת העין שלהן, והקליעה שלהן השתפרה ב-22%. זו הייתה קבוצה שלא התחילה בטופ של הספורט. ייתכן שאם היו לוקחים את אלופות הליגה, השיפור היה קטן יותר. מחקר אחר הראה שיפור גם אצל כירורגים, שאומנו בהארכת המבט ברגע שבו הם מבצעים את החיתוך".

 וילנב־ד'אסק במשחק בין צרפת לקנדה / צילום: Reuters, John David Mercer

מה משותף לכדורגלנים ולמאבטחים

עניין הסריקה או המבט חשובים בסוגים רבים של ספורט קבוצתי, אומר גל זיו. "שחקן כדורגל צריך להרים את המבט לחצי שנייה מהכדור ולזהות במרחב את השחקן שהוא רוצה למסור לו.

"אצל שחקנים חובבים, תנועות העיניים יהיו יותר אקראיות ומהירות. אצל המומחים, המבט יותר מכוון, מסודר, סורק את השטח. הם יודעים שהם צריכים 400 אלפיות השנייה כדי לעבד את המידע באמת, בעוד שרוב המבטים המהירים והאקראים הם קצרים יותר. המומחים פיתחו את המבט הסורק הארוך באופן אינסטינקטיבי. כך סורקים שחקני כדורגל, אבל גם מומחי אבטחה בנתב"ג, גם חיילים שנכנסים לבית כדי לטהר אותו.

"לסריקה ויזואלית לשם חיפוש יש כמה רכיבים. הראשון הוא "טופ דאון", ובו אני מחפש משהו ידוע. לכן אם אני יודע שהשדכן שלי אדום, אסרוק את השטח בחיפוש אחר כתם אדום בערך בגודל שלו".

לכן אם שכחת שהוא בעצם צהוב, לא תמצא אותו לעולם. קרה לכולנו.
"הגיוני. רכיב אחר של סקירה הוא 'בוטום אפ'. במקרה הזה אני לא יודע מה אני רוצה למצוא, אבל אני מחפש משהו יוצא דופן. המוח בדרך כלל מאזן בין חיפוש אחר משהו שהוא יודע שהוא רוצה לבין מוכנות להפתעות. לדוגמה, שחקן כדורגל מחפש אקטיבית למי למסור, אבל גם קשוב לכך שפתאום מישהו יאותת לו. הבעיה היא שהקשב להפתעות יכול להיות גם הסחת דעת, אם פתאום אנחנו מנסים לפענח מה עושה הקהל, אז אנחנו מאמנים את השחקנים לסנן את זה. מצד שני, כשהלחץ רב, המיקוד עלול להיות יותר מדי טופ דאון. למשל, אם יתקפו אותך באקדח, תשימי לב רק לאקדח ולא תוכלי לומר דבר על הפנים של התוקף. אז אפשר לאמן את השחקנים להתמודד עם הלחץ כדי לא להינעל ולשים לב גם להפתעות".

 ד''ר גל זיו / צילום: תמונה פרטית

ומהם שלושת הרכיבים הנוספים של סריקה?
"אחד מהם נקרא 'היסטוריית חיפוש'. האם כשחיפשתי דבר כזה בעבר, מצאתי אותו? אם כן, יש סיכוי טוב שאחפש אותו שוב. ודבר נוסף, האם קיבלתי על כך תגמול? כלומר, אם הלכתי להתקפה מתפרצת וחיפשתי ומצאתי שחקן משמאלי, אז בפעם הבאה אחפש שוב בצד שמאל. ואם עשינו מזה גול, אז בכלל.

"אנחנו מסבירים לשחקנים את הנטייה הזאת, כי לפעמים היא גורמת הטיות, והם צריכים לוודא שהם מחפשים בשני הצדדים. הרכיב החמישי בחיפוש הוא הידע על העולם שבו אנחנו חיים. לא נחפש את השדכן הצהוב שלך בתקרה, כנראה. אנחנו יכולים להכין את עצמנו לחפש דברים במקום שבו הם אכן צפויים להימצא".

נשמע כל כך קשה להיות מודע לכל הדברים הללו באותה חצי שנייה שבה צריך למסור כדור.
"בניגוד ל'עין השקטה', את טכניקות החיפוש קשה מאוד ללמד ישירות. במקום זאת, אנחנו נוקטים שיטת אימון 'מבוססת אילוצים'. נניח שאני אומר לשחקן, 'נשחק עכשיו עם חוק חדש: אם הכדור אצלך יותר משתי שניות, הוא עובר לקבוצה השנייה'. כך אני מאמן אותו לחפש מאוד מהר למי למסור. הוא יהיה חייב להרים את הראש לפני שהכדור בכלל יגיע אליו, כי שתי שניות זה כלום".

מאמנים צריכים ללמוד להקשיב

זיו משתמש בהוראה מבוססת אילוצים גם בתחומים אחרים שאינם קשורים לסריקה. "נניח שיש לי שחקן כדורסל שהוא מעולה בקליעה מקו השלוש אבל רק כשהוא מסדר לעצמו את המצב, ופחות טוב כשמוסרים לו והוא מיד צריך לזרוק. אז עכשיו נשחק כך שלכולם מותר לכדרר חוץ ממך, ורק לך מותר לקלוע. עכשיו הוא יצטרך למצוא את הפתרונות שמוציאים אותו מאזור הנוחות שלו".

המדע מלמד אותנו גם עקרונות כלליים יותר לאימון, אומר זיו. "ישנם מאמרים רבים שעוסקים בנקודת האתגר האופטימלית ללמידה. אם אני עושה משהו קל מדי, אני לא לומד דבר חדש, ואולי אני גם משתעמם, והביצועים שלי לא משתפרים. אם אני עושה משהו מאתגר מדי, אני אולי מתוסכל, מיואש ורואה את האימון לא כאתגר אלא כאיום. מרוב לחץ לא אפנים כלום. נקודת האתגר האופטימלית כל הזמן משתנה, וחשוב מאוד למאמנים להיות מסוגלים לזהות אותה.

"אחת הדרכים לעשות זאת היא שפת הגוף. אפשר לראות את זה בצורה ברורה מאוד כשמאמנים ילדים. מבוגרים מסתירים יותר, אבל לא הכול. כשהאתגר אופטימלי, אתה יכול לראות שהשחקן לא משועמם ולא מתוסכל, אלא כולו איתך".

גוף מאמרים מכונן נוסף עוסק במשוב. "רוב המחקרים מראים שמשוב חיובי הוא עדיף, אם כי לא בכל הנסיבות ולא לגבי כל האנשים. משוב חיובי רב מדי יכול ליצור תלות - כלומר, הביצועים יהיו טובים רק בנוכחות משוב וכשהאדם יישאר לבד הביצועים יירדו - והרי במשחק עצמו אין משוב. אנחנו רואים יתרונות בלומר, 'כשאתה מעוניין במשוב, תגיד לי. והשחקנים אכן בוחרים לקבל משוב ברגע שהם מסוגלים להיות פתוחים אליו".

באופן כללי, שליטה של המתאמן בסיטואציה עושה פלאים לתוצאות, אומר זיו. ממש כמו בהדרכות הורים שבהן ממליצים לתת לילדים לבחור בין שתי אופציות לבוש כדי לתת להם תחושה חיובית של שליטה בחיים טרם יציאתם אל הגן, כך גם לספורטאי העלית מומלץ לתת בחירה בתוך האימון, למשל באיזה סדר לעשות את התרגילים. "הצורך לבחור הוא צורך ביולוגי בסיסי", אומר זיו. מוזר לחשוב על זה, אבל לספורטאי עלית רבים אין הרבה אוטונומיה ביומיום. "הרבה מאמנים נותנים הוראות כל הזמן. מדברים ומדברים. לפעמים צריך יותר להקשיב".

 שחקן רד סוקס מסטקה יושידה / צילום: Reuters, Gregory Fisher

השינוי מתחיל בספורט העילית בחו"ל

אפשר היה לחשוב שהתובנות הייחודיות של זיו יהפכו אותו ליועץ מבוקש של כל המאמנים בישראל, אבל זה לא בדיוק כך. "90% ויותר מהמאמנים בארץ, מעולם לא שמעו עליי", הוא מודה. "מאמנים מבססים את שיטות האימון שלהם על ניסיונם שלהם ועל ניסיון הקולגות שלהם. הם נחשפים למדע, אבל הם היו יכולים לקבל ממנו הרבה יותר. הם אנשים עסוקים. קשה להגיע אליהם".

מדוע שאדם שמשרתו תלויה בתוצאות יימנע מחיפוש שיטות לשיפור בכל מקום?
"אני חושב שלפעמים מאמנים חוששים שהשיטות המדעיות באות לקחת להם את העבודה, להתיימר להחליף את האינטואיציה שלהם. זה ממש לא נכון, כמובן. אני לא מאמן, אין לי שום כוונה להיות מאמן ואני בוודאי לא יכול להחליף מאמן, אלא רק להגדיל את ארגז הכלים שזמין לו באימון".

בספורט העלית בחו"ל, השינוי כבר מתחיל. "אחד הקולגות שלי כבר קיבל עבודה בתור מומחה לרכישת מיומנויות בבוסטון רד סוקס, וזו רק דוגמה אחת. קבוצת הכדורגל ברצלונה עורכת בכל שנה כנס של מדע בספורט. בבסיס של כל הדבר הזה אנחנו צריכים להבין ששיפור מיומנויות, כמו רפואה, יכול להיות מבוסס עובדות".