תקבולי המסים מזיכיון ים המלח, שכיום מחזיקה בו איי.סי.אל. גרופ (לשעבר כי"ל), יעלו משמעותית, היא תחויב לשמור על מפלס מינימלי לים המלח ויוטלו עליה חובות סביבתיות חדשות החל מ-2030. כך על פי טיוטת מסמך שפרסמו משרד האוצר, רשות המסים והמשרד להגנת הסביבה. עם זאת, עדיין עולים סימני שאלה לגבי זכויות היתר ש-ICL צפויים לקבל במכרז החדש, ובכל הנוגע ליישום של הסכמים הנוגעים לאיכות הסביבה בים המלח.
● הגדלת רווחי המדינה ממפעלי ים המלח: באוצר מצפים לפקיעת הזיכיון של עידן עופר
● המדינה רוצה לשים סוף למחירים המופרזים של יצרני החשמל הפרטיים
● "מוכן להתערב על בקבוק ויסקי": סמוטריץ' מאמין שהגירעון לא יעבור את היעד
זיכיון ים המלח, שהוענק לכי"ל ב-1961, הוארך עם הפרטתה בשנות התשעים. הוא צפוי להסתיים ב-2030, מה שבאוצר מגדירים כ"הזדמנות היסטורית" לשינוי של תנאי המכרז, תוך מענה על חלק מהביקורת שהוטחה בזיכיון לאורך השנים, שהוא אינו מניב למדינה מספיק תמלוגים, ופוגע בסביבתו של ים המלח שהוא אזור טבעי ייחודי החשוב גם מבחינת איכות הסביבה והתיירות. לצד זאת, הזיכיון יאפשר את המשך הפקת המחצבים מים המלח, כמו ברום, אשלגן ומגנזיום - בצורה שנחשבת מהזולות והיעילות ביותר בעולם, בשל העובדה שאין צורך לחצוב אותם מהקרקע, אלא די באידוי של המים כדי להפיקם.
הזיכיון החדש יצמצם בחצי את השטח המוענק לזכיין
ההמלצות הן רבות ומקיפות גם עניינים סביבתיים וגם עניינים כלכליים. ראשית, הזיכיון החדש יצמצם בחצי את השטח המוענק לזכיין, ובכך ישחרר שטחים רבים בסביבת ים המלח ובקעת הירדן, שיוכלו לשמש לצרכים תיירותיים, חקלאיים וסביבתיים. גם אתרים ארכיאולוגיים חשובים יהפכו לנגישים יותר לציבור ולחוקרים.
מעבר לכך, הזיכיון החדש יכיל הפנמה של העלויות הסביבתיות, כמו שימוש במים של ים המלח (ובמים הנשאבים מהסביבה) לצרכים התעשייתיים, תוך הורדת מפלס ים המלח. בעוד שהשימוש במים אלו נדרש לצורכי הפקת המחצבים, הטלת עלות על השימוש בהם יביא, לתקוות הצוות הסביבתי, לשימוש יעיל יותר במשאב המוגבל. גם דיני תכנון ובנייה סביבתיים שכי"ל קיבלה פטור מהם בזיכיון המקורי דווקא יוחלו בזיכיון החדש. הזכיין יחויב גם בפרסום דו"חות סביבתיים, וחיוב בשיקום כל נזק שהוא יגרום לסביבה הטבעית.
על פי עו"ד מירב עבאדי, מנהלת רגולציה באדם טבע ודין "ניכר שנעשתה כאן עבודה משמעותית. גם אני הייתי איתם בקשר. יש כאן ניסיון לשפר משמעותית את תנאי הזיכיון בהשוואה לזיכיון הנוכחי. זו הזדמנות של פעם בכמה דורות, וצריך לנצל אותה במקסימום: גם ברמה הסביבתית וגם מבחינת חלק המדינה ברווחים". לדבריה, החלקים החשובים הם לוודא שמיושם הסכם קציר המלח, שנועד להעביר מלח מהאגן הדרומי (בו יושבים בתי המלון) לאגן הצפוני המתרוקן, ולא לסיים את הזיכיון לפני שמפעלי ים המלח מטפלים בנזקים הסביבתיים שהם גרמו.
מבחינת מיסוי, הזיכיון החדש יממש את מסקנות ועדת שישינסקי לגבי הפקת משאבי טבע בישראל, שדרשה הגדלה משמעותית של חלק המדינה בהם, זאת דרך שלושה מנגנונים: תמלוגים על ההפקה, מס חברות ומס רווחי יתר על התקופות בהם מחירי המחצבים גבוה במיוחד ורווחי הזכיין בהתאם. הזיכיון החדש יבצע שינויים בכל שלושת המנגנונים, כך שחלק המדינה במשאב יגיע לכ-50%, לעומת כ-33% כיום. בנוסף, כל משטר המיסוי ישתנה כך שתכנוני מס ש-ICL משתמשת בהם כיום לא יהיו רלוונטיים. כך למשל, ICL היום מקזזת הפסדים מול חברות אחרות, ומוכרת מחצבים בזול לחברות אחרות בבעלותה כדי להפחית את הרווחים בהן חייבת החברה הזכיינית - ומכאן את תשלומי המס שלה.
המסים גם יוטלו על כלל המחצבים המופקים מים המלח יחד, ולא על כל מחצב בנפרד. דבר זה כולל גם מחצבים עתידיים שעשויים להיות מופקים מים המלח והטכנולוגיה להפקתם עוד לא בשלה, כמו ליתיום שנמצא היום בביקוש גבוה בשל שימושו בסוללות לרכבים חשמליים.
זכות סירוב ראשונה על כל מחיר ל-ICL
אך הפיל שבחדר, שאינו מוזכר במסמך, הוא סוגיית המכרז על הזיכיון החדש. שכן על פי תנאי הזיכיון הנוכחי, בכל זיכיון עתידי מובטחים למפעלי ים המלח (בבעלות ICL) זכות סירוב ראשונה על כל מחיר. המשמעות היא שכל הצעה שיגיש מציע חדש, מפעלי ים המלח יוכלו להציע הצעה זהה ולזכות במכרז. על פי עו"ד עבאדי "זה מכביד מאוד על ההליך המכרזי, והוא דורש מהלך של תיקון חקיקה. צריך לאיין ככל הניתן את זכות הסירוב הראשונה של מפעלי ים המלח. האם יש כלים משפטיים לעשות את זה? אני מקווה שהחשכ"ל והייעוץ המשפטי ומי שנוגע לדבר כזה ימצאו את הדרך". באוצר מכירים את הבעיה, וטוענים שיש להם דרכים להתמודד איתה, אך מסרבים לפרט על כך בשלב זה.
המסמך שפורסם עתה מהווה טיוטה להערות הציבור, ולאחר שאלו יתקבלו - משרד האוצר מתכנן להגיש אותו כחוק לכנסת במחצית הראשונה של 2025. לאחר מכן, מתכננים באוצר לצאת למכרז בינ"ל שיאפשר לחברות מכל העולם להתחרות על הזכות להפיק את המחצבים מים המלח, תהליך שצפוי להסתיים ב-2027. לאחר מכן, עם סיום המכרז במרץ 2030, ייכנס הזכיין החדש על פי התנאים הללו.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר על הדוח שהוא "מעצב מחדש את כללי הרגולציה הכלכלית והסביבתית במטרה להגדיל את נתח הציבור בפעילות הפקת משאבי הטבע, לצד שמירה על ים המלח כאתר ייחודי בעל חשיבות תיירותית וסביבתית בינלאומית". השרה להגנת הסביבה עידית סילמן הוסיפה ש"על הזיכיון הבא לספק הגנה מקיפה לערכי הטבע שבאזור, תוך ביטול כל ההחרגות מדיני הסביבה והתכנון שנקבעו בזיכיון הקודם, תוך קביעת מנגנונים להבטחת שיקום מפגעים והגברת השקיפות לציבור".
מבחינת החשב הכללי יהלי רוטנברג "תום תקופת הזיכיון הנוכחי מהווה הזדמנות היסטורית לעיצוב מחדש של הרגולציה הממשלתית על פעילות הפקת המינרלים באזור, תוך שמירה על הערך הכלכלי למדינה והתמודדות מיטבית עם האתגרים הסביבתיים שהפעילות מייצרת".
אך עו"ד עבאדי מדגישה ש"במצב הדברים הנוכחי האיזון בין התקבולים שהמדינה מקבלת מהפעילות של מפעלי ים המלח לעומת הנתח שנשאר בידי החברה הוא לא מאוזן והוא משמעותית לרעת המדינה. אנחנו מתכוונים לבצע בדיקת עומק באמצעות המחלקה הכלכלית שלנו ולהגיש בהמשך את התייחסותנו".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
