הוא נחשב לתואר יוקרתי ועולה עשרות אלפי שקלים, אבל מה הוא נותן בפועל?

ליזי שוב-לונדון, שותפה בחברת השמת הבכירים נישה, יודעת איפה היא רוצה שהבן שלה ילמד לתואר שני במנהל עסקים. "אמרתי לו, אם אתה כבר משקיע ב-MBA, אז רק בחו"ל", אומרת מי שרואה בכל יום כיצד שופטות החברות החזקות במשק קורות חיים של מועמדים בכירים."מי שלומד תואר MBA או EMBA באחת מהאוניברסיטאות הידועות בתחום, ובמיוחד אם אחר כך צבר גם כמה שנות ניהול בתאגיד אמריקאי גדול, מעלה את הערך שלו למעסיק הישראלי בצורה משמעותית. אנחנו צוחקים שמי שלמדו אקזקיוטיב MBA בהרווארד, וורטון (באוניברסיטת פנסילבניה), קלוג (באוניברסיטת נורת'ווסטרן) או סטנפורד, צריכים לעשות משהו ממש רע כדי שלא ימצאו עבודה ראויה".

● חצי שעה של השראה | העבודה הראשונה של בכירים במשק, ומה היא מלמדת על הקריירה שלהם
● הפקולטה | מלחמה, מגפה או משבר כלכלי: אלה חמשת העקרונות שמסייעים למנהלים להפוך זמנים קשים להזדמנות לצמיחה

תוכניות ה-Executive MBA (תואר שני במנהל עסקים למנהלים) הן יעד נחשק בעולם כבר שנים. הארכיטיפ הוא התואר ב-INSEAD, אוניברסיטה צרפתית ממוקדת במנהל עסקים, שתהליכי הקבלה אליה מפרכים. התואר שלה נחשב פותח דלתות, ומנהלים בכירים מהעולם עוצרים את חייהם, נוסעים ל-14 חודשים ומשלמים על זה 150 אלף דולר.

בעשורים האחרונים הפכו התוכניות האקזקיוטיב לשם דבר גם בישראל. הן מהוות בדרך כלל חלק מהתוכניות החוץ-תקציביות של האוניברסיטאות. כלומר, שכר הלימוד שלהן אינו מפוקח, והסטודנטים משלמים הרבה יותר מאשר בתואר רגיל. לא נדיר לראות תג מחיר של 100,000 שקל לתוכנית חד או דו־שנתית באוניברסיטה ישראלית.

השורה הזו בקורות החיים אמורה להקפיץ את האטרקטיביות שלך בשוק התעסוקה. בכתבה שפורסמה לאחרונה במגזין פורצ'ן העריכו כי רוב היוצאים מתוכנית EMBA בארה"ב או ב-INSEAD, נהנים בהמשך מעליית שכר של 10,000-15,000 דולר בשנה. כלומר החזר על ההשקעה תוך עשור.

אך האם התוכניות בישראל אכן עומדות בהבטחות? הפסיקה אינה כה חד־משמעית כמו זו שמתארת שוב-לונדון עבור התוכניות האמריקאיות. משיחות שערכנו השבוע עם מגייסים בכירים, עם בוגרי התוכניות עצמן ועם מנהליהם, עולה שיש לבדוק היטב מה בדיוק מקבלים ב-EMBA ספציפי, כדי להבין אם הוא שווה את ההשקעה.

המגייסים לא בהכרח מתרשמים

"לא היה לי מעולם מעסיק שאמר 'אני מעדיף לראות מועמדים בוגרי MBA רק מאוניברסיטת תל אביב', או 'אני מעדיף רק Executive MBA'", אומרת שוב-לונדון. "אלה אנשים שמתקבלים לאקזקיוטיב MBA כי הם כבר מנהלים, וגם לתפקיד הבא הם יתקבלו כי הם כבר מנהלים ולא בגלל התואר. אני כן חושבת שמי שיש לו תואר מקצועי, נניח בביולוגיה, והתקדם או מעוניין להתקדם למשרה ניהולית, התואר הזה יכול לעזור לו לדבר את השפה בקלות רבה יותר".

 ליזי שוב-לונדון, שותפה בחברת ההשמה נישה / צילום: אדיר ארי

מנהלת משאבי אנוש בחברה גדולה במשק מסכימה. לדבריה, "הערך העיקרי שאנחנו רואים בתוכניות הללו הוא רענון ומניעת שחיקה, וחשיפה למנהלים אחרים. תוכנית הלימודים עצמה, התוכן שהם מקבלים, היא יחסית בקטנה. מבחינת שורה בקורות החיים, זה יכול לתפוס את תשומת הלב, בעיקר במחלקות השיווק והפיננסים, אבל זה לא מה שישפיע על החלטה האם לשכור מישהו. ואני לא בטוחה שתוכנית האקזקיוטיב נתפסת כשורה חזקה יותר בקורות החיים מאשר MBA קלאסי, עבור מי שהוא כבר מנהל עם ניסיון".

"בעיניי מבחינת המנהלים הדבר החשוב ללמוד באוניברסיטה הוא חשיבה ביקורתית. את זה אפשר ללמד גם דרך קייס סטאדי וגם דרך ניתוח שיר של ביאליק", אומר עמוס שפירא, לשעבר נשיא אוניברסיטת חיפה ומנכ"ל חברות גדולות במשק, ביניהן סלקום, וכיום יזם ויו"ר הוועדה לבחינת החינוך לילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך. "כשהייתי מנכ"ל סלקום אחד העובדים שלי למד בתוכנית כזו ואחת המשימות הייתה לבוא לראיין את המנכ"ל. הוא שאל אותי שאלות שלא היה לי נעים לשמוע מרוב שהן היו לא מתוחכמות. עמד לי על קצה הלשון לשאול מי שלח אותו".

 עמוס שפירא / צילום: סיון פרג'

ובכל זאת, הוא השיג זמן איכות עם המנכ"ל, שכעת יודע שהוא בתוכנית מיוחדת למנהלים. אולי זו הייתה המטרה?
"נכון, ויש לי כבוד לאנשים שלומדים, אז מהבחינה הזו זה כן עשה משהו. אבל אני תמיד מדבר עם העובדים שלי. הם לא צריכים לשלם עבור תואר כדי שאסכים לדבר איתם".

אסף ריגר, מנהל גיוס ישראל בטבע, מציין כי: "באופן כללי לא הייתי אומר שתואר כלשהו או היעדרו הם מה שיגרמו או ימנעו ממך לקבל משרה. בעולם של היום, מגייסים שמים יותר דגש על ניסיון או אפילו על מיומנויות ספציפיות שחלק מן המועמדים גם רכשו באופן עצמאי".

הערך האמיתי הוא בנטוורקינג

לכאורה התשלום הגבוה בתוכניות הללו הוא עבור תכנים איכותיים המותאמים לשלב הקריירה, בשעות מותאמות לסדר היום של מנהל עסוק. אך כאמור המנהלים ואנשי משאבי האנוש שעמם שוחחנו מעידים כי לא התכנים ולא השורה בקורות החיים יקדמו מישהו באופן יוצא דופן - אז על מה בעצם משלמים?

בפועל, משלמים על יוקרה - מפגש עם אנשים אחרים שגם הם כבר מנהלים כמוך ויצירת רשת של סטודנטים ואחר כך בוגרים. "בואי נודה על האמת", אומרת שוב-לונדון, "אם את עושה תואר שעולה המון, אז את קרובה להון. יש מי ששולחים את הילדים כדי לפגוש בן זוג אטרקטיבי. סטארט־אפיסט עשוי ללמוד תואר כדי להכיר משקיעים פוטנציאליים".

גם ריגר אומר כי הערך של התואר הוא במי שתפגוש בו: "ההבטחה הגדולה בתארים הללו היא הנטוורקינג. המנהלים פוגשים אנשים עם שאיפות דומות, התוכניות הטובות עושות שיתופי פעולה עם התעשיה שמפגישים את הלומדים עם אנשים רלוונטיים לתחומם, וגם המרצים מהווים קשרים חשובים להמשך הקריירה".

לכן המסקנה של ריגר, שאיתה מסכימים שפירא, שוב-לונדון וגורמים אחרים שאיתם דיברנו, היא שערכה של תוכנית צריך להימדד בתנאי הקבלה. כדאי לבחור את התוכנית עם תנאי הקבלה הנוקשים ביותר מבין אלה שאתם יכולים להתקבל אליהן, וכך להיחשף למנהלים הבכירים ביותר.

האוניברסיטאות דורשות במפורש ניסיון ניהולי. על פי אתרי האוניברסיטאות, כדי להתקבל לתואר ה-EMBA של אוניברסיטת תל אביב נדרשות שבע שנות ניסיון ניהולי, בבר אילן יספיקו חמש שנות ניסיון ובאוניברסיטת חיפה תזדקקו לכ-3 שנות ניסיון. באוניברסיטת רייכמן המסלול אינו מוגדר כ-MBA למנהלים, שם ישנה תוכנית יוקרתית של MBA גלובלי - שאינה דורשת ניסיון ניהולי, אך כן דורשת ניסיון תעסוקתי.

תוכניות בחו"ל, כמו INSEAD, דווקא דורשות 14 שנות ניסיון תעסוקתי אבל רק שלוש שנות ניסיון ניהולי. מערכת המיון והסינון הקפדנית והקשוחה שלהן, הכוללת גם מבחנים וגם ראיונות, אמורה להיות מסוגלת לאתר מתוך המנהלים הצעירים את מנהיגי העתיד.

אבל גורם שאיתו דיברנו השבוע, המכיר היטב כמה מן התוכניות הללו מהצד של האוניברסיטאות, ציין כי "לא תמיד יש קשר בין תנאי הקבלה שבאתר, לבין מה שקורה בפועל". לדבריו, בשנים עברו הייתה "הזניה" של חלק מתוכניות ה-EMBA, והן היוו מקור רווח לאוניברסיטאות, שלא רצו לוותר עליו גם בעבור הפחתה מסויימת של תנאי הסף. "בסוף תנאי הקבלה היה 100 אלף שקל, וכולם יכלו להיכנס, כולל אפילו אנשים בלי תואר ראשון", אמר.

גם מבקר המדינה נדרש לנושא. בדוח מ־2012 מתח ביקורת על כך שריבוי התוכניות החוץ-תקציביות הוביל למשיכת משאבים לתוכניות הללו באופן שפגע בסטודנטים הרגילים באותן אוניברסיטאות. בנוסף ציין כי בתוכניות עצמן לא תמיד הייתה הקפדה על רמה אקדמית נאותה. כדי להתמודד עם הבעיות הללו הוקמה ועדת גרואו, שהגישה את המלצותיה ב-2015.

דוח גרונאו ציין כי התוכניות הוקמו כדי לאפשר לאוניברסיטאות להגדיל הכנסות ולהילחם על מרצים, אותם איבדו בשנות ה-90 לטובת מכללות, בעיקר בתחומים מבוקשים כמו משפטים ומנהל עסקים. הועדה לא מצאה לנכון לבטל את התוכניות, אך כן קבעה תנאים מגבילים: עליהן להתנהל במסגרת תקציבית משלהן ולהימנע מלמשוך כמות גדולה מדי של מרצים מן האוניברסיטה. מנגד הגדירה כי רוב המרצים בהן חייבים להיות מרצים אקדמיים בעלי תואר שלישי. עוד הוחלט כי הן יכולות להוות רק אחוז מסוים מתוכניות האוניברסיטה.

בעקבות זאת, האוניברסיטה העברית ויתרה אז על תוכנית ה-EMBA שלה. "מה שבעיני היה טעות מבחינתם - הרי זה מקור הכנסה מעולה עם תרומה תדמיתית משמעותית", אמר הגורם.

מה קרה לקלוג רקנאטי?

אוניברסיטת תל אביב נחשבת לאחת המובילות בתחום וגולת הכותרת של פעילותה הייתה תוכנית קלוג רקנאטי. במסגרתה למדו הסטודנטים גם עם מרצים שהגיעו מבית הספר למנהל עסקים קלוג באוניברסיטת נורת'ווסטרן האמריקאית. כחלק מהתוכנית הסטודנטים של תל אביב נסעו ללימודים בקלוג ושיתפו פעולה עם סטודנטים מקלוג.

סטודנטים בתוכנית זו איתם שוחחנו זוכרים אותה באהדה. "הייתי מנהל עם ניסיון מסוים ורציתי להתנתק קצת מהיום יום ולהבין איך עושים את זה נכון", נזכר דידיה טוביה, היום מנכ"ל חברת אלף פארמס. "תוכנית קלוג רקנאטי הייתה אידיאלית כי בעוד אוניברסיטת תל אביב טובה בתחומים כמו כלכלה, סטטיסטיקה ופיננסים, בקלוג טובים יותר ביכולות הרכות כמו מו"מ, והדברים משלימים האחד את השני. היו לנו מרצים מצויינים ותוכנית הלימודים עבדה על ניתוח תיאורי מקרה, כמו בבתי הספר למנהל עסקים בארה"ב. החשיפה לסטודנטים מקלוג הייתה משמעותית. יצרנו רשת קשרים שחשובה בעיקר לישראלים, שאנחנו טיפה מבודדים כאן".

 דידיה טוביה, מייסד משותף ומנכ''ל אלף פארמס / צילום: שלומי יוסף

אריאלה מרקל, סמנכ"לית פיתוח עסקי ביישום, חברת מסחור הטכנולוגיה של האוניברסיטה העברית, מספרת: "שקלתי לעשות תוכנית MBA בקולומביה, אבל היא עלתה 40 אלף דולר לשנה, וברקנאטי יכולתי לעשות את כל התואר באותו המחיר, וגם קיבלתי מלגה. תהליך המיון היה מאוד רציני. למדנו בנפרד מה-MBA האחרים, ויצרנו קשרים מצויינים גם בינינו לבין עצמנו וגם עם המרצים. אחר כך ראיתי שהשם קלוג עושה רושם אחר בארה"ב מאשר התואר מאוניברסיטת תל אביב, כי האמריקאים מזהים אותו, והיום אני חשופה לכל רשת הקשרים של אוניברסיטת נורת'ווסטרן. החשיבות של שורה כזו בקורות החיים ושל רשת הקשרים הזו היא בעיקר כ-5-10 שנ ים אחרי התואר. היום זה אחרת. הניסיון שלי מדבר.

 אריאלה מרקל, סמנכ''לית פיתוח עסקי בחברת יישום / צילום: פרטי

"אגב, הייתה פעם אחת, כמה שנים אחרי התואר, שבה הייתי צריכה לעשות מחקר שוק וממש פתחתי את הספר מהתואר כדי ללמוד איך. כך שלא הייתי אומרת שהתכנים הם בהכרח משניים לקשרים". טוביה מסכים: "לי זה נתן כלים ניהוליים אמיתיים עם יכולות ניהוליות ומתודולוגיה, שיפור ביכולת קבלת החלטות".

אז מה קרה לתוכנית? לביטולה סיפקו בשוק הסברים אפשריים שונים כמו BDS, פרישתו של דקאן חובב ישראל מקלוג, וגם קושי למלא את השורות במנהלים בקליבר הרצוי במחירים הנדרשים. באוניברסיטה אומרים כי "ההחלטה על סיום פעילותה של תוכנית קלוג-רקנאטי התקבלה לנוכח שינויים בזירה העסקית הגלובלית, והצורך בתוכנית המותאמת לשינויים אלה. "במסגרת ההערכות המחודשת נבחנת אפשרות לפתיחת תוכנית MBA בינלאומית באנגלית, זאת בנוסף לתוכנית הבינלאומית באנגלית Sofaer Global MBA, הפועלת בפקולטה זה למעלה מעשור. שיתוף הפעולה של הפקולטה לניהול עם קלוג נמשך במסגרת תוכנית חילופי סטודנטים".

אז איזו תוכנית מתאימה לכם?

ד"ר יוליה שמיר, המנהלת האקדמית של שתי תוכניות לימודים לתואר שני במנהל עסקים, תוכנית ה־Executive MBA, והתוכנית הבינ"ל Sofaer Global MBA, בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב, הסבירה כי הן "מיועדות לקהלים שונים ומותאמות לצרכים מקצועיים מגוונים. תוכנית Executive MBA, אותה מנהלת טלי שקל גרף, נמשכת שנתיים, ומיועדת למנהלים ישראלים בעלי ניסיון עשיר בתעשייה. תוכנית Sofaer Global MBA הבינלאומית, בראשה עומדת ג'קי גורן, נמשכת שנה אחת ומועברת באנגלית. היא מיועדת לסטודנטים מכל רחבי העולם, כולל ישראלים, עם רקע מקצועי עשיר".

ד"ר שמיר ציינה כי "בתוכנית ה־Executive MBA יש לנו שיתופי פעולה עם תוכניות דומות ברחבי העולם, בכלל זה מפגשי לימוד משותפים במסגרת שבוע בינ"ל מרוכז, ובתוכנית Sofaer מוצע לסטודנטים להשתתף במסגרת תוכנית חילופי סטודנטים. כמו כן, בתוכנית Executive MBA מוצעים קורסים אקדמיים בנושאים שונים באנגלית, בהם משתתפים סטודנטים מחו"ל. קורסים אלו מתאפשרים כחלק משיתופי הפעולה שלנו עם בתי ספר לעסקים ברחבי העולם".

פרופ' גיא קפלנסקי, המנהל את תוכניות מנהל עסקים בבר אילן, אמר כי "יש לנו תוכנית EMBA בשנה אחת, בשכר לימוד גבוה יותר ותוכנית דו־שנתית בשכר לימוד אוניברסיטאי של תואר שני. שתי התוכניות מחייבות ניסיון ניהולי, שיכול להיות גם ניסיון צבאי או מהמגזר הציבורי. אנחנו בוחרים לא בהכרח רק את הבכירים אלא גם את מי שיהיו בכירים בעתיד, ומאפשרים למי שמעוניין, לתגבר את הלימודים שלו בקורסים נוספים, למשל עוד קורסים במימון, ויש לנו גם הכשרת דירקטורים".

גם בר אילן מפעילה תוכנית מכוונת לסטודנטים מחו"ל. "פעם היו לנו המון סינים, היחסים שם קצת התקררו, אבל אנחנו טובעים בביקוש מצד סטודנטים בינלאומיים. יש לנו יהודים בריטים ואמריקאים, וגם אחרים".

לדברי פרופ' ניראון חשאי, ראש בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת רייכמן: "לנו יש תוכנית MBA גלובלית שבה ממוצע הגילאים הוא 32-33, בה יש מסלול חדשנות ויזמות ומסלול AI וביג דאטה. יש לנו תוכניות בהייטק, בנדל"ן ובחדשנות בבריאות, שם הגיל הממוצע הוא סביב 43. יש לנו שיתוף פעולה עם האוניברסיטאות קולומביה, מרילנד ו-NYU, למרות המצב, ובתחום הבריאות גם עם סטנפורד. שיתוף הפעולה כולל קורסים משותפים, עבודת צוות מקוונת, ונסיעה לביקור שם. זה מאוד חשוב לרישות. רק עם קיימברידג' בבריטניה המלחמה הרסה את הקשר, ואנחנו מקווים שזה יחזור כשהמלחמה תיגמר.

"אנחנו דורשים שנות ניסיון מסוימות, אבל לאו דווקא ניסיון ניהולי, אם כי רוב הסטודנטים שלנו הם בעלי ניסיון ניהולי כלשהו. אני פחות רואה את המנהלים המאוד מנוסים מגיעים לתוכניות האקזקיוטיב MBA בכל האוניברסיטאות, לא רק אצלנו. יש לנו גוף שלם אחר שנועד רק להכשרות נקודתיות של מנהלים, כמו שיש גם לחלק מהאוניברסיטאות האחרות, וכשמנהלים רוצים לעשות נטוורקינג, הם בדרך כלל ילכו למקום כזה, כמו פורום מנכ"לים למשל".

ואכן, יש גם תוכניות למנהלים בכירים עם רכיב אקדמי שאינן באוניברסיטאות. כמו למשל מעוז ו-ווקסנר ששולחות או שלחו להרווארד עד שנעכר הקשר עם האוניברסיטה האמריקאית בעקבות תגובתה למלחמה.

ואם לב העניין הוא הנטוורקינג, אולי האקדמיה היא בכלל לא הכתובת. פנינו אל מיכל דן-הראל, מנכ"לית מנפאואר ישראל, כדי שתספר לנו על הגישה של החברה לתוכניות הניהול השונות. אך היא בכלל סיפרה על תוכנית שנקראת TheNextMBA, שהיא בוגרת שלה. "זו תוכנית בינלאומית שלא שייכת למוסד אקדמי, אלא קבוצה של חברות גלובליות יצרה אותה כדי לתת למנהלים בכירים כלים לניהול בעולם החדש, ביניהן מנפאואר ולוריאל, קבוצת התקשורת Havas, ענקית הקמעונאות Auchan, קבוצת הפיננסים Mazars, ועוד". התוכנית, שהמרצים בה הם אקדמאים ממגוון אוניבסיטאות בעולם, מותאמת לזמינות הנמוכה של המנהלים הבכירים: שישה מקטעים של שבוע, הנפרשים לאורך שנתיים. רוצים להשתתף בתוכנית? היא לא פתוחה לכולם, אלא רק אם הארגון שלכם החליט להיות חלק מהקולקטיב המפעיל אותה.