דרור פויר

אני פוגש את עצמי בתוך המסכה כמו שעוד לא פגשתי בעבר וזה לא תמיד כיף

עוד ועוד חקלאים נאלצים להשמיד טונות של יבולים בגלל הקורונה, וכוחן של הרשתות הגדולות מתעצם מאי פעם, תוך כדי דיווחים על מצוקה כלכלית ואפשרות למחסור במזון • האם בעוד כמה חודשים יתחרו על עגבניות כמו שמתחרים עכשיו על ציוד רפואי?

פסח השנה לא בסינק עם המציאות, או שהמציאות לא בסינק עם החג • אבל בכל מקרה, זה תמיד זמן טוב לחשוב על החירות, להוקיר אותה ולהיאבק למענה

ככל שהקורונה תימשך, תעמיק שליטת הכוחות הנעלמים בחיינו. אני מקווה שעוד לא מאוחר מדי, אבל לפי הרפלקסים שלי, הסוסים שברחו מהאורווה כבר מתו מזקנה

שבוע קשה עבר על החברה החרדית: שיעור קורונה גבוה במיוחד, הנהגה שמגיבה באיחור ואורח חיים שמקשה במיוחד על התגוננות • עכשיו הם צריכים להתמודד גם עם גל גדול של שנאה מבחוץ ועם חשבון נפש מבפנים

דרור פויר ואיל יצהר יצאו לדרכים, רגע לפני שגם הן נסגרות לתנועה • מסע דרומי בין אשדוד, נתיבות ובאר שבע, בין ערים ריקות לשדות ירוקים, שרק אחרי שהם נלקחים ממך אתה מתחיל להעריך עד כמה הם חסרים עכשיו

מעקב אחר אזרחים ופגיעה בזכויות הפרט הם סכנה לבריאות הציבור לא פחות מהקורונה

דרור פויר יצא לדרכים, רגע לפני שגם הן נסגרות לתנועה, וחזר עם תובנות מפוכחות של אנשים חכמים, על מציאות ומדינה שכמותן טרם ראינו

ממכר ונוגע ללב הוא המעקב אחר המסלולים שעשו חולי הקורונה עד שנכנסו לבידוד. כמעט נוסטלגי

מכונת הכביסה חזרה לכבס כמו לפני יומיים, אבל זה לא אומר שחזרנו לאותה נקודה. הנמשל סוחט את עצמו

הם כבר נגעו בחלום ונכנסו לכנסת, ואז מצאו את עצמם בחוץ • עכשיו פטין מולא מהליכוד ויצחק פינדרוס מיהדות התורה יוצאים בכוחות אחרונים לעוד סיבוב, ומייחלים שלקמפיין הזה יהיה סוף טוב • או לפחות סוף כלשהו

כשאני מתעטש, אף אחד כבר לא אומר לי לבריאות. במקום זה אני מקבל מבטי פחד ותיעוב • גם בלי להיות בבידוד, אני מודר

יש צעקה אינסופית שעוברת בטבע • ואנחנו כל הזמן לומדים לשמוע אותה

מרוב מחלות, איומים אקולוגיים וחדשות רעות שוכחים את אלה הטובות: החוקרים שעמלים על פתרונות למידבור, לזיהום, לרעב • דרור פויר נסע לקמפוס המכונים לחקר המדבר בשדה בוקר וחזר אופטימי • רק אל תנסו לספר להם בדיחות קורונה

חידוש דרכונים הוא עניין ביורוקרטי פשוט. לפחות אצל אנשים אחרים. אצלי זה שונה לחלוטין

במבט ראשון, נראה שנהריה חזרה לשגרה אחרי הסופה האדירה בחודש שעבר. במבט שני, רואים את הבוץ הכבד והסמיך שנותר מההצפות. מאות עובדים עדיין מושבתים, הפיצוי הראשוני מהמדינה מבושש להגיע, ומעל הכול נמצא התסכול של עיר תיירות שהפכה לעיר של בתי אבות