קירשנבאום: "הטיעון על השכר הגבוה של הטאלנטים הוא פופוליסטי"

ועד עובדי ערוץ 10 פנה אתמול (ב') להסתדרות בבקשה להכריז על סכסוך עבודה, מחשש כי דירקטוריון הערוץ, שייפגש היום (ג'), יחליט לפטר כ-150 עובדים בניסיון להתמודד עם חילוט הערבויות בסך 42.7 מיליון שקל, שנקבע ל-2 בספטמבר.

היום בבוקר יקיים ועד העובדים אסיפת חירום, שבה יפורטו הצעדים הארגוניים שינקטו העובדים.

כדור השלג שהרשות השנייה החלה לגלגל במורד ההר לפני שבוע ממשיך לצבור תאוצה. כחלק מהמאבק על התדמית הציבורית, ערוץ 10 חשף השבוע כי מבין 446 עובדיו, 56% משתכרים פחות מ-8,000 שקל בחודש, 32% משתכרים בין 8,000 ל-15 אלף שקל, ורק 2% (כ-12 עובדים) מרוויחים יותר מ-50 אלף שקל.

בשבוע שעבר פורסם ב"גלובס" כי המשמעות של חילוט הערבויות תהיה פיטוריהם המיידים של כ-150עובדים וסגירת התוכניות היומיות שאינן מהדורת החדשות היומית. "אין כל דרך אחרת להתמודד עם היעלמות של 40 מיליון שקל מתוך התזרים של הערוץ. פיטוריהם של 150 אנשים שעובדים בתוכניות הללו היא הצעד המתבקש כלכלית", אמר אז בכיר בערוץ 10.

מתן חודורוב ואלינור דווידוב, חברי ועד העובדים של ערוץ 10, אמרו אתמול כי "לא יהיה שום משא-ומתן על פיטורי מסה כזו של עובדים. מבחינתנו זה מאבק של להיות או לחדול. אנחנו לא נהיה הסלקטור שעומד בפתח ומנהל מגעים על זהות העובדים שיפוטרו".

בוועד הבהירו כי לא "ניתן יד לסגירת תוכניות אקטואליה, ובראשן תוכנית התחקירים ה'המקור'".

בתוך כך, ל"גלובס" נודע כי שר התקשורת משה כחלון שוקל לפנות לרשות השנייה ולבקש לדחות את מועד חילוט הערבויות עד לאחר החגים.

בכיר בערוץ 10 אמר ל"גלובס" כי ההחלטה לדחות היא החלטה שרחוקה מלהיות פתרון טוב למצב. לדבריו, "זה דומה לכוונה לדחות את מועד ההוצאה להורג של נידון למוות".

משיחות שקיים "גלובס" עם טאלנטים מובילים בערוץ 10 עולה כי הם בעיקר מוטרדים מעתידם של מאות העובדים שפועלים מאחורי הקלעים - ופחות מודאגים מעתידם שלהם.

מוטי קירשנבאום, מגיש "לונדון את קירשנבאום": "הטיעון על השכר הגבוה הוא פופוליסטי"

- יש טענה שעולה פעם אחר פעם, על המשכורות הגבוהות שמרוויחים עובדי ערוץ 10, ואתה ביניהם, שלפיה אם היו משלמים פחות, הערוץ לא היה במצב הזה.

"לטיעון הפופוליסטי לגבי גובה המשכורות יש הרבה מאוד כוח", עונה קירשנבאום בכעס גלוי. "רוב המשכורות בערוץ 10 נמוכות מ-8,000 שקל לחודש. 2% ממה שנקרא טאלנטים מרוויחים יותר מ-50 אלף שקל, וגם שכר זה קוצץ ב-50%. אנשים אלה הם הבסיס לרייטינג של הערוץ".

"יש פה צביעות", ממשיך קירשנבאום,"מצד אחד אנחנו אומרים שאנחנו רוצים תחרות חופשית - אבל מצד שני אנחנו לא מוכנים לקבל את תנאי התחרות. מי שמקבל 70 אלף שקל ברוטו לחודש, כמוני וכמו ירון לונדון, שזה בעצם שכר ללא תנאים סוציאליים, הם האנשים שגם מביאים את הרייטינג שמביא את הכסף לערוץ.

"ערוצים אחרים מציעים לנו סכומים הרבה יותר גדולים כדי שנעבור אליהם. כל הטיעון הזה הוא דמגוגיה אחת גדולה. כמו בכל עולם העסקים גם בטלוויזיה, אתה לא נותן סתם שכר, אבל אצלנו משום מה חוקי התחרות לא רלוונטיים. אגב, שכר הטאלנטים בערוץ 10 הוא נמוך ביחס למקצוע הזה.

"כל המאבק שירון ואני שותפים לו, הוא בגלל העובדים האחרים בערוץ. אנחנו פנסיונרים. כל האחרים ייזרקו החוצה, ולא יהיה להם לאן ללכת. כל הענף נמצא במשבר".

אלון בן-דוד, הפרשן הצבאי הבכיר בחדשות 10: "השוק ייחתך בחצי. לאנשים לא תהיה עבודה"

- באיזו מידה אתה חושב שערוץ 10 נמצא בסכנת סגירה?

"מכל המשברים שעברנו, נראה שזה הכי אמיתי, כי יש החלטה לחלט את הכסף, ואם הכסף הזה הולך - אין ערוץ. לא מדובר יותר באיומים אלא בהחלטה ממשית. אם היא לא תשונה, אני לא רואה איך עוברים את ה-2 בספטמבר.

"מדינה לא סוגרת עסק בגלל מסים. אין אח ורע לעסק במדינה שמפסיד כסף, ואז מס הכנסה בא אליו ואומר לו 'לא מעניין אותי שאתה מפסיד'. אין דברים כאלה. גם כשיש חובות למדינה, חייב להיות שיקול טיפה יותר רחב ולא עיוור. מה שקורה זה שאנחנו מצטרפים לשורה של עסקים בסכנת סגירה, כמו מפעל פניציה ואחרים".

- אבל יש הבדל בין פניציה לערוץ 10. פניציה לא עושים תחקירים על ראש הממשלה.

"אני לא יודע מה יחליט בנימין נתניהו ואם זה יהיה השיקול שלו. הבעיה שלי היא לא רק נתניהו, שר האוצר שטייניץ ושר התקשורת כחלון. המנגנון הרגולטורי שנבנה פה סביב הערוצים המסחריים הוא לא סביר", מפנה אלון בן-דוד אצבע מאשימה כלפי הרשות השנייה. "נסה לדמיין שאתה רוצה לערוך עיתון, כשיש לך מועצה ציבורית שאומרת לך 'אני רוצה שבעמוד 2 תכתוב על מוזיקה ובעמוד 4 תכניס תמונות טבע, ובכלל אני רוצה שהמערכת שלך לא תהיה בתל-אביב אלא שתעבוד מירושלים'".

- מה ההשלכות של מהלך כזה עליך באופן אישי?

"אצטרך למצוא עבודה. כולנו נצטרך. אני יותר דואג להרבה מהקולגות שלי, אנשי טלוויזיה שעובדים מאחורי הקלעים, צלמים, עורכי וידיאו, שהשוק פשוט ייחתך להם בחצי. יש לי הרבה חברים לעבודה. כשהתחלנו יחד הם היו כולם רווקים וצעירים, והיום הם בעלי משפחות עם ילדים ומשכנתאות".

ניצה גלצר, עורכת מגזין ב"לילה כלכלי": "מדברים על לרדת מהארץ"

- עד כמה סגירת ערוץ 10 נמצאת על הפרק לדעתך?

"כמו בציבור, לצערי גם חלק מהאנשים פה במסדרון לא תופסים עד כמה סכנת הסגירה היא ממשית. ממרום שנותיי פה, אני מזהה משהו שלא ראיתי קודם. סוג של ייאוש שמוביל לחוסר אמונה בכך שהערוץ ייסגר. אבל הפעם החרב באמת נעוצה חזק בצוואר. אם לא תתקבל באופן מיידי החלטת ממשלה בעניין, והערבויות יחולטו - זה הסוף".

- לאנשים יהיה לאן ללכת במקרה של סגירה, בהתחשב במצב השוק הנוכחי?

"לא. אני בטוחה שלאנשים לא יהיה לאן ללכת. זה כדור שלג. זה רק תחילתו של תהליך שלדעתי ימוטט חלק גדול מהתעשייה. מבחינת העובדים פה, רבים מהם יצטרכו למצוא אפיקי פרנסה חדשים. חלק מדברים על לעזוב את הארץ.

"בסופו של יום, אנחנו פועלים חרוצים שנמצאים פה, עובדים קשה ומרוויחים לא הרבה. זאת תהיה מכה אנושה לתעשייה ולישראל".

צבי יחזקאלי, ראש דסק הערבים: "סגירת ערוץ 10 תהיה מכה לחופש הביטוי"

- מהן ההשלכות שיהיו לסגירת ערוץ 10 עליך ובכלל?

"זה יהיה עצוב, זה יהיה קשה, אני מאוד לא רוצה שזה יקרה. אני מאוד אוהב את ערוץ 10, זה הבית שלי, אבל אם יסגרו את הערוץ, אני חושב שזה יפגע קודם כל בצופים ובמיוחד באלה שראו בחדשות 10 אלטרנטיבה אחרת של חדשות. חדשות שהן יותר מעזות, פחות מעונבות ופחות ממלכתיות.

"זו תהיה כמובן מכה לחופש הביטוי, אבל אנחנו בעולם עסקי ואכזר, ואני מאמין שהעולם יתקיים גם אחרי שערוץ 10 ייסגר".

- עד כמה הלחץ הציבורי, ההפגנות, השימוש במסך וכו' ישפיעו על הפוליטיקאים לשנות את ההחלטה?

"אני כאן עוד מ-2001. העבר מוכיח שהדברים נחתכים אחרת בסופו של דבר, לא בגלל לחץ ציבורי אלא בגלל הקלה או החלטה או הלוואה או מתן אורכה. בסופו של דבר, אלה הבעלים מול המדינה ולא העובדים מול המדינה. זה משחק שהוא גדול ממצבם של העובדים. הערוץ הזה הוא עובדה קיימת בציבוריות הישראלית, ויש לו כוח להמשיך. פחות הפגנה או עוד הפגנה, לא יודע כמה זה משנה.

"אם למישהו היה מפעל בחיפה שהוא לקראת סגירה, אז העובדים הם כלי במאבק, אבל בסופו של דבר צריך לעשות את הדברים האלה מול המדינה. אם מסתכלים על ההיסטוריה של ערוץ 10, בכל פעם דברים נפתרו בסופו של דבר בין הבעלים למדינה, ולא מול העובדים".

טליה פלד-קינן, כתבת בתוכנית "פנים אמיתיות": "מי שבעיקר ישמחו אם ניסגר הם הפוליטיקאים"

"צריך לומר את זה באופן ברור: ככל שהתקשורת נחלשת - הכוח שלה להיות כלב השמירה ולחשוף עוולות ומחדלים הולך ופוחת. בעידן שבו מעמדנו הכלכלי כל-כך רעוע, אנחנו כבר לא מצליחים להיות נשכניים או ביקורתיים אלא מסורסים".

- יש בסגירת ערוץ 10 והחלשת ענף החדשות אינטרס פוליטי?

"אני חושבת שזה מה שהציבור צריך לשאול את עצמו: אם ערוץ 10 ייסגר, מי יהיה מרוצה מזה? מי ישמח? ומי שבעיקר ישמחו הם קודם כל הפוליטיקאים. עובדתית, השלטון יהיה נתון לפחות עיניים מבקרות".

- את חושבת שזה משהו שיושב למקבלי ההחלטות בראש כשהם עוסקים בסוגיה של ערוץ 10?

"אני בטוחה. אין לי ספק שלו האנשים האלה רצו להציל את ערוץ 10, הם יכלו. הניסיון להפוך את זה לבעיה מורכבת ובלתי פתירה הוא שקרי בעיניי. כל השאר זו היתממות אחת גדולה ומכבסה של מילים".

נדב אייל, עורך דסק החוץ בחדשות 10: "המדינה צריכה להתיר פריסת חובות כי היא מרוויחה המון כסף מהערוץ"

"האחריות העליונה לפתור את המצב הנוכחי היא של שר התקשורת. ברור שראש הממשלה צריך להיות מעורב, ושר האוצר צריך להתיר למשרדו לטפל בזה, אבל חד-משמעית האחראי העליון הוא שר התקשורת.

"זאת תהיה אחריותו של כחלון, אם כתוצאה מההתעקשות הדרג הפוליטי ייסגר ערוץ טלוויזיה בישראל, לא בגלל אי-עמידה בתנאי הרישיון או הזיכיון, לא בשל קריסה כלכלית פנימית, לא כי המשקיעים החליטו להפסיק להעביר כסף, אלא רק בגלל שהמדינה סירבה לתת לו פריסה של חובות. זה יהיה דבר פנטסטי.

"במשך כמעט 10 שנים בעלי הערוץ משלמים מסים למדינה עבור עסק שהוא מפסיד. מתוך יותר ממיליארד שקל שבעלי המניות השקיעו בערוץ, בין 100 ל-200 מיליון שקל הלכו למסים, כך שגם ההיגיון הכלכלי אומר שהמדינה צריכה להתיר פריסת חובות לערוץ, כי היא מרוויחה המון כסף ממנו.

"המדינה מבטלת חובות לערוץ הראשון ועוזרת במקומות אחרים, ורק במקרה של ערוץ 10 יש איזושהי רתיעה מוזרה - הייתי אומר 'חשודה' - מלטפל בצורה הכי עניינית בעסק גדול שמעסיק מאות ואולי אלפי בני אדם, בצורה עקיפה".

- אתה חושש לעתידך האישי?

"אני נותן עכשיו תשובה של פוליטיקאי, אבל היא אמיתית. אני לא עוסק בזה. אני באופן אמיתי קצת יותר טרוד מהאנשים שעובדים אצלי, שחלקם עכשיו מתחתנים. אני מדבר על הדסק, חלקם מתחילים לבנות חיים, ואתה צריך לבוא ולהסביר להם את זה, ואני מתקשה להסביר להם איך אנחנו מגיעים למצב שבו שר האוצר לא מוכן אפילו לפגוש אותנו. אני קצת יותר מוטרד לגביהם מאשר אני מוטרד לגבי, כי כביכול זאת האחריות שלי".