דעה: כשהעבודה משעבדת את הנשמה

באחרונה פורסם כי בתוך שנה וחצי התאבדו ארבעה רופאים בבית חולים סורוקה, ארגון שעובדיו מדווחים על לחצים, שחיקה ועומס ועל תנאים קשים שהנהלה אינה מניחה בראש מעייניה.

בהנהלת בית החולים אומרים כי הם מטפלים ובודקים ומכינים תוכנית מעורבות להמשך, אבל האם באמת אפשר וצריך לסמוך על ההנהלה בארגון, בכל ארגון, שתמנע את המקרה הבא של דיכאון שנובע מהעבודה?

לחץ, אובדן העצמי ואי-ודאות תעסוקתית

אם מסתכלים על הנתונים העולמיים, מסתבר כי שיעורי התאבדותם של עובדים נמצאים בעלייה, ועל-פי סקר של חברת StressPulse, הגורם המוביל להתאבדויות הוא לחץ במקום העבודה. חוקרים רבים טוענים כי עובדים מתאבדים בגלל המרדף אחר תפוקה והלחץ המופעל על-ידי מעסיקיהם, וכן בגלל התעללות, התעמרות, ניצול ויחס בלתי הולם.

כך למשל פקד בעבר גל התאבדויות עובדים את חברת פראנס טלקום, שלדברי עובדים בחברה אירע על רקע צמצומים מכוונים שנעשו בשיטות לא שיטות כגון הרחקת עובדים ממשפחותיהם, הורדות בדרגה והטלת תפקידים תובעניים במיוחד (מצב שגרם בסופו של דבר למאסרם של מנהלים בכירים בחברה).

גם לחץ סמוי לא פחות מסוכן. כך קורה למשל בתאגידים בעמק הסיליקון, המעודדים את עובדיהם לעבוד שעות ארוכות יותר בדרכים פתייניות של הפיכת המשרד לגן שעשועים או למקום שיש בו הכול בעבורם (ניקוי יבש, בייביסיטר). בחברות כאלה נעשה ניסיון מתמיד ליצור מקסימום הזדהות בין העובד לארגון, ופעמים רבות מיטשטשים הגבולות בין העובד לחברה, בין החזון שלו לחזון שלה, בין המסר שהוא מחזיק בו לבין המסר שהיא שואפת שיחזיק בו. עד כדי כך מיטשטשים, עד שהעובד מאבד את עצמיותו.

מחקר בריטי הראה גם כי בעלי מקצועות מסוימים הם בעלי סיכוי גבוה יותר להתאבד, כגון צוותים סיעודיים, מורים וחקלאיים. ההנחה היא כי רבים מהעובדים הללו הם מי שנוטים לחוות לחץ במקום העבודה, אולם לא רק לחץ גורם להתאבדויות במקומות עבודה, כי אם גם היעדר ביטחון תעסוקתי ואמון במערכת, חוזי עבודה בלתי הוגנים, וכן מה שבמיוחד מתקשים להתמודד עמו עובדים מבוגרים מהדור הישן: צמצומים ורה-אורגניזציה.

עמוק בארון

עם העלייה בשיעור העובדים המתאבדים, ישנן הנהלות שפועלות ויוצרות מדיניות למניעת התאבדויות, אך כעובדים, אל לנו להסתמך על כך שההנהלה תתעורר ותפעל. העובדים צריכים לסמוך על עצמם.

בפועל, הוכח כי עובדים חוששים לדון בקשייהם הנפשיים עם הקולגות והמנהלים שלהם, מפני שהם חוששים לאבד את מקום עבודתם, לפגוע במערכות היחסים שלהם או להסתכן ביצירת סטיגמות כלפיהם. למעסיקים יש כמובן אפשרות לשנות את אקלים הפחד הזה בנוגע לבריאות הנפש במקום העבודה, אך הם עושים זאת רק לעתים נדירות, ובשל כך בערך 85% ממצבי בריאות הנפש של העובדים אינם מאובחנים או מטופלים.

ואכן, מחקר שפורסם ב-Harward business review הראה כי מעטים חשים שבריאות הנפש מהווה עדיפות בחברה שלהם, וכי הדבר חסר להם. 86% מהמשיבים שלנו סבורים כי התרבות הארגונית צריכה להיות כזו התומכת יותר בבריאות הנפש. במקום זאת משתמרת אותה סטיגמה מיושנת שלפיה יש להכניס עמוק לארון קשיים נפשיים, והחברות אינן עושות מספיק כדי לשבור את הסטיגמה הזאת.

אם אין אני לי

במציאות כזאת, עליכם, העובדים, לדאוג לעצמכם:

• התנהלות מונעת: צרו לעצמכם מערכות תמיכה מחוץ למקום העבודה ובתוכו. כך תוכלו לפרוק כשאתם חשים קושי, ולהסתייע באנשים שאכפת להם מכם, ושאין להם אינטרסים אחרים כלפיכם (להבדיל ממנהל, למשל, שבשל האינטרס העסקי עשוי להמשיך ללחוץ עליכם לספק תפוקה גבוהה גם כשאתם במצב רעוע למדי נפשית). דאגו גם להיות בעלי תחומי עניין ופעילויות מעבר לעבודה - תחביבים, התנדבות, וכל מה שייצור לכם תחושת משמעות מחוץ לעולם העבודה. נוסף על כך, למדו להתמודד עם לחץ בדרך בריאה: התעמלות, מדיטציה, נשימות, תזונה נכונה, שינה מספקת ועוד.
• בדקו את מצבכם באופן תדיר: איך מתנהגים אליי? כמה אני עמוס? האם יש לי זמן לנשום? אילו פידבקים אני מקבל מהסביבה? האם טוב לי? רע לי? איך אני מרגיש? מה העבודה גורמת לי להרגיש? האם זה מקובל עליי? האם זה שווה את זה?
• זהו סימני אזהרה: האם לאחרונה אתם חווים נדודי שינה או עודף שינה? תיאבון ירוד או מוגבר? כאב מתמשך בלתי מוסבר? תחושת חרדה, עצבנות יתר, זעם או לחץ? מחשבות של שנאה עצמית? תחושת חוסר שייכות? תחושה של חוסר ערך, חוסר אונים, ייאוש או אדישות?
• היעזרו באנשי מקצוע: פנו לגורמי סיוע דוגמת פסיכותרפיסטים, קווי מצוקה דוגמת עמותת סה"ר או ער"ן.
• תודעה של איזון עבודה-חיים: אל תיסחפו לתודעת התפוקה המקסימלית ששוטפת את מוחנו בהיותנו חלק מהחברה המערבית, עד כדי קריעה של גופנו ונפשנו בשביל קידום או העלאה. אל תאפשרו לארגון לגרום לכם לשכוח מה המטרה של עבודה בחייכם, ומהו האמצעי. הקפידו למגן את נפשכם, כך שלא תהיו עד כדי כך מסורים למציאות שבה החיים מחוץ לעבודה אינם חשובים. כך, אם לא יהיה לכם טוב בעבודה, עדיין ייוותר טעם לחייכם.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית, מומחית לניהול ולקריירה ומחברת הספר "המועמד הנבחר".