מלכת הנשף
"הנשף", מוזיאון העיצוב חולון
תערוכת "הנשף" שאצרה יערה קידר היא בעיניי מלכת הנשף, גולת הכותרת של התערוכות שמוצגות בימים אלה, והיא מתאימה לא רק לחובבי עיצוב או אמנות אלא לכל מי שמתעניין בתרבות (ראו גם "תערוכות למבוגרים שגם ילדים יהנו מהן").
במרכזה עומדים מעצבי אופנה ישראלים שעושים שמלות נשף, לתרבות שאין בה מסורת של נשפים. הבגדים הם חגיגה מהאגדות, פנטזיה. אחד המסרים של התערוכה הוא שזה "בסדר" לחלום להיות נסיכה וללבוש שמלה מפוארת.
תערוכת הנשף מוזיאון העיצוב חולון / צילום: אלעד שריג
כנשים, רבות מאיתנו מגיעות לתערוכה כזאת עם דקירה של אשמה על שאנחנו מתעניינות בנושא כמו אופנה. יש משבהו בחיברות שלנו כנשים, שדוחף אותנו להיות קשובות לאסתטיקה, להבין באופנה, ואז באים בטענות למה אנחנו "שטחיות" ומתעניינות באופנה.
התערוכה הזו נותנת אישור לאהוב אופנה, אישור לפנטז. זה חשוב בעיניי כשמקום כמו מוזיאון העיצוב מספק צורך כזה, ונותן אישור לכך שגם המעצבים האלה הם חלק מהתרבות ומהעושר החזותי שמרכיב אותה, ושהם ושהעבודות שלהם חשובים לתרבות.
להיות אמנית אישה
פוליפוניה ב־12 קולות, הגלריה החדשה, סדנאות האמנים טדי ירושלים
התערוכה הזו (אוצרת: דליה דנון) מפנה זרקור מעניין על נשים באמנות ונותנת להן קול. תריסר קולות, העצם, כנרמז בשם התערוכה: פוליפוניה הוא מושג מוזיקלי, המתאר מרקם מוזיקלי שבו ישנם מספר קולות עצמאיים הנעים במקביל זה לזה , בלי שאחד יהיה ראשי והאחר משני.
פוליפוניה ב-12 קולות / צילום: מקסים דינשטיין
12 אמניות ותיקות ומוערכות מציגות בה - אתי אברג'ל, דגנית ברסט, דבורה מורג, טליה טוקטלי, טסי כהן פפר, יהודית לוין, מאיה כהן לוי, מרים גמבורד, נעה בן־נון מלמד, נעמי בריקמן, פנינה רייכמן ופסי גירש - והן עוסקות בשאלות של אמנות, מגדר, גילנות , וגם הוראה. אחת האנומליות המעניינות היא שיש יותר ויותר נשים שעוסקות באמנות, אבל עדיין להיות אישה אמנית נחשב לעיסוק צדדי. רובן אינן יכולות להתפרנס מאמנות נטו, וחלקן בהוראת אמנות גדול מאוד. תערוכה מעניינת ומעוררת מחשבה.
הסיפורים שהיגרו יחד עם האנשים
פרסטרויקה בחיפה, 30 שנה לעלייה מברה"מ לשעבר
תערוכה מדהימה בעיניי במוזיאון העיר חיפה: "פרסטרויקה בחיפה, תערוכה לכבוד 30 שנה לעלייה מברית המועצות לשעבר" ( אוצרת: יפעת אשכנזי). כצפוי בתערוכה מסוג זה יש הרבה ממורבילה - חפצים, כלי אוכל, צעצועים - וגם סיפורים אישיים. חלק מהייחוד שבתערוכה הוא העובדה שהיא מתייחסת לעובדי המוזיאון ולסיפורים שלהם עצמם.
פרסטרויקה בחיפה / צילום: לנה גומון
כמו שיודע כל מי שמבקר במוזיאונים בארץ, רבים מהעובדים במוזיאונים, לא רק בחיפה, בחזית ומאחורי הקלעים, הם עולים מבריה"מ לשעבר. אוצרים, מעצבים, משמרים, אנשי מחקר, וגם שומרים, קופאים, עובדים בחנות המוזיאון ומנקים. רבים מהם, גם מאנשי "העבודות השקופות", הם אנשי תרבות, אבל פשוט הגיעו מאוחר מדי לבסס קריירה מוזיאלית. הממד האנושי מעניק למוצגים ערך מוסף, מעבר לעניין האינטלקטואלי, וממחיש איך גם הסיפורים היגרו לכאן יחד עם האנשים, ואיך כל אדם הוא עולם ומלואו. המבט הזה הוא שהופך את התערוכה לחשובה ואפילו מרגשת.
חגית פלג-רותם
הכותבת היא עורכת שותפה במגזין התרבות פורטפוליו, מרצה ומדריכה סיורי אמנות
ספר: נוסטלגיה למדינה שלא קיימת
Soviet Visuals של וריה בורטסובה
נולדתי שלוש שנים לפני התפרקות ברית המועצות, ואת 1991, השנה האחרונה לקיומה, כבר ביליתי פה, במזרח התיכון. ישות הענק הזו עיצבה את חיי לא פחות מאשר ישראל, ולמרות זאת אין לי אף לא זיכרון עצמאי אחד משם.
הכל מורכב מטלאים שאספתי - קצת תמונות, קצת סיפורים מההורים, קצת סרטים ותרבות. אני כבר מזמן לא עולה חדשה, מעולם לא חלמתי ברוסית ואין שאלה שמעצבנת אותי יותר מ"האם את מרגישה ישראלית", ובכל זאת - יש עדיין ערגה לעולם שכבר לא קיים, ושבכלל לא הכרתי.
כריכת soviet visuals
התוצאה של הכמיהה הזו, שכמעט כל מהגר מכיר, היא סקרנות, וספר התמונות Soviet Visuals מספק לי עוד חלק מהפאזל הזה של "מה הייתה בריה"מ". הוא מורכב מתמונות אמיתיות שהמחברת, וריה בורטסובה ( (Varia Bortsova), קיבלה מאנשים פרטיים מרחבי העולם. הוא מספק תמונה מרתקת ולפעמים מצחיקה של 70 שנות שלטון סובייטי, והוא יכול לקרוץ גם לאנשים שמעולם לא חגגו נובי גוד. בסופו של דבר, הספר הנהדר הזה מזכיר שבבריה"מ היו לא רק תורי ענק ללחם, היו שם גם משפחתיות, גאווה והרבה מאוד סטייל.
פולי טובמן
ניוזלטר: לצרוך אמנות מבלי לבקר בגלריות
הניוזלטר של artnet
בימים שבהם מפצירים בנו להישאר עם הרגליים על הקרקע ולא לעלות על מטוסים, אחת הדרכים להשיג הנאה גלובלית היא ניוזלטר האמנות של אתר artnet. בכל יום אפשר ללמוד משהו באתר החביב על אספני האמנות: למשל מהן התערוכות החדשות המעניינות ביותר (זו לגמרי עומדת להיות השנה של מונה), מי האמנית שמסרבת למכור עבודה לאספן האמנות המפורסם צ'רלס סאצ'י או איך מתכננים באפגניסטן לשמור על עבודות האמנות מפני הטאליבן.
יש גם ניוזלטר נפרד למכירות הפומביות של artnet, שבו נחמד לגלות כמה כסף רוצים על עבודה של בנקסי (מחיר פתיחה: 44 אלף דולר, וההערכה היא שהסכום יגיע ל-50-70 אלף דולר) או על פסל ה-LOVE המפורסם של רוברט אינדיאנה (הצפי הוא 350 אלף דולר). על הדרך ניתן להתרשם מיצירות המקוטלגות תחת נושאים כמו אמנות שחורה, אמנות אסייתית או הימלטות - פעולה שלגמרי הייתה מתאימה לנו עכשיו.
גלית חתן
אפליקציה: להרגיש תרבותיים בקליק אחד
לחובבי האמנות וגם סתם כאלו שרוצים להרחיב אופקים: אפליקצית DailyArt תחשוף אתכם מדי יום ליצירה אחרת, ולסיפור שמאחוריה. החברה מדווחת על מעל מיליון משתמשים פעילים, ועל יותר מ-3,500 יצירות אמנות קלאסיות, מודרניות ועכשוויות מכ-500 מוזיאונים וגלריות ברחבי העולם. היא חינמית, אך אם תשלמו 20 שקלים באופן חד-פעמי, תוכלו לקבל אפשרויות חיפוש מתקדמות, גישה למאגרי מידע או לצפות ביצירות שפספסתם.
הבחירות מגוונות ולא בנאליות, נעות בין קלאסיקות לאמנים חצי-מחתרתיים, בין רומנטיקה לאמנות שבטית. הטקסטים קצרים ולא כבדים, ועל הדרך לומדים המון. יש לכם חמש דקות פנויות? מחכים בתור? זמן מצוין לאתנחתא של יופי, סתם כך באמצע היום.
נבו טרבלסי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
