"אחרי השמש": דרמה מרגשת על יחסי אב ובת שסחפה את המבקרים וחובבי הקולנוע

"אחרי השמש" הוא סרט הביכורים של הבמאית והתסריטאית הסקוטית שרלוט וולס, שכבר קטף כמה פרסים חשובים: בפסטיבל קאן האחרון הוא זכה בפרס French Touch, בפסטיבל הקולנוע העצמאי של אנגליה הוא זכה בפרסי הסרט הטוב ביותר, הבימוי, הצילום והתסריט, וכמו כן גרף מועמדויות ופרסים בפסטיבלי סרטים נוספים ברחבי העולם. זהו אחד הסרטים הרגישים והמיוחדים שיצאו בשנה האחרונה, והוא מצליח להציג בדיוק מכמיר לב את השבריריות של יחסי הורים וילדים.

תקציר העלילה

סופי (פרנקי קוריו) בת ה־11 נוסעת עם אביה קאלום (פול מסקל, ששיחק ב"אנשים נורמלים") לחופשת קיץ בטורקיה. קאלום הוא אב צעיר ופרוד מאמה של סופי, והחופשות המשותפות הן הזמן של השניים לבלות זה עם זו. בין צלילות בים, ארוחות במסעדות ומופעים באתר הנופש הבינוני בו הם נמצאים, נחשפת מערכת היחסים של קאלום, אב שמדבר עם בתו בגובה העיניים בצורה יוצאת דופן, וסופי, ילדה־נערה אינטליגנטית ובוגרת לגילה. הצילומים מאותה חופשה מאפשרים לסופי, שנים לאחר מכן, כשהיא כבר אם ורעיה ואביה כבר אינו בחיים, לראות אותו באור מפוכח.

ביקורות מהעולם

"קשה למצוא שפה שתסביר את העדינות והאינטימיות של הסרט הזה. זאת, בין היתר, משום שוולס, בדיוק חד של משורר לירי, כמעט ממציאה מחדש את שפת הקולנוע, ומשחררת את הפוטנציאל, הרדום לעתים קרובות, של המדיום הקולנועי לחשוף עולמות פנימיים של תודעה ורגש".
(א.ו סקוט, הניו־יורק טיימס, 20.10.22)

ההקשר למציאות

שרלוט וולס, במאית והתסריטאית של הסרט, אמרה בראיון משותף, למגזין "i-d" שנערך בנובמבר האחרון, שלמרות שהסרט הוא יצירה בדיונית אפשר לתאר אותו כ"אוטוביוגרפי רגשית". וולס, שאביה נפטר כשהייתה בת 16, מספרת שהיא השתמשה בזיכרונות ובפרטים מהילדות שלה כדי ליצור את קווי המתאר של הסרט ושהדמויות היו מבוססות בהתחלה עליה ועל אביה.

ההקשר הקולנועי

זהו סרט הביכורים של וולס (36), בוגרת לימודי אמנויות באוניברסיטת אוקספורד, שקדמו לו שלושה סרטים קצרים. אחד מהם, "יום שלישי", עוסק באובדן של בת את אביה. "אחרי השמש" עוסק בכמה נושאים שלא ממש מטופלים בקולנוע: אבהות חד הורית, מערכת היחסים בין אב לבת והתמודדות של הורים המעורערים נפשית.

וולס אמרה בראיון למגזין התרבות והאופנה הבריטי "AnOther" שהיה לה חשוב שדמותו של קאלום תיתפס כאבא טוב, כי בדרך כלל זה לא מה שרואים בסרטים: "הסוג הנפוץ יותר של אבות חד הוריים בקולנוע, במיוחד אלה המופרדים מאמו של הילד, הוא של 'אבות קטלניים', 'אבות נעדרים'".

מדובר בסרט מינורי - מלא באירועים קטנים ומחממי לב, חסר דרמה על פני השטח, אבל מתחת רוחש דרמה שוברת לב. זו לא קומדיה, על אף שיהיו סצנות שיעלו בכם חיוך, וזה גם לא סרט מתח, על אף שברגעים מסוימים תתכווצו בכיסא מציפייה שמשהו נורא עומד לקרות. "אחרי השמש" מפעיל אצל הצופה קשת רגשות.

2 דברים שכדאי לדעת

● השחקן פול מסקל, שמגלם את האב קאלום, סיפר בראיון שנערך לאחרונה כי הוא ופרנקי קוריו, שמשחקת את הבת, סופי, בילו יחד שבועיים לפני הצילומים באתר נופש, על מנת ליצור את הקשר הקרוב והאותנטי בין אב לביתו שנדרש לצילומי הסרט.

● עבור פרנקי קוריו בת ה־13, המגלמת את סופי, מדובר גם כן בסרט ביכורים, והיא לא שיחקה לפניו. כפי שפורסם ב"AnOther", קוריו נבחרה מתוך כ־800 מועמדים ששלחו סרטונים של עצמם מבלים בבית ועושים דברים משפחתיים רגילים.

למה בחרנו בו

"אחרי השמש" סחף את המבקרים וחובבי הקולנוע - ולא בכדי. הוא נשען על כתפיהם של שני השחקנים המהפנטים, קוריו ומסקל, והם מחזיקים בגאון את העלילה דלת ההתרחשויות. הצילום המדויק, עליו אחראי גרגורי אוקה, והעיצוב שמתמסר באופן מוחלט לסוף שנות ה־90, מכניסים את הצופה עמוק לתוך עולמם של סופי וקאלום. האבהות יוצאת הדופן של קאלום, שמורכבת מרגישות פנומנלית לצד חוסר אחריות מעורר אימה, מתבהרת משתי נקודות מבט; זו של סופי הילדה בעת החופשה, וזו של סופי המבוגרת הצופה בסרטים שצילמה בה. יש הרבה מידע שצריך להשלים לבד בסרט הזה, הוא לא נותן את כל התשובות, אבל השאלות שהוא מעלה הופכות את הצפייה בו למעשירה ומתגמלת.